שאלה..

  • פותח הנושא VSman
  • פורסם בתאריך

VSman

New member
שאלה..

מה המטרה של קאטה או פומסה למה עושים את זה.
 

Sham 69

New member
אני חושב שהקטע של הקאטות..

זה שככל שאתה מתרגל אותן יותר, זה נכנס לך לאינסטינקטים, ואז במקרה הצורך.. התנועות באות לך בטבעיות.. בדיוק כמו בנגינה..
 
מה מטרת הקאטה?

לטעמי: שתי סיבות מרכזיות: 1. שימור העקרונות המהותיים של השיטה באופן אשר יעבור מדור לדור עם מינימום שינוי. 2. הפגנת יכולת של אמן הלחימה להפעיל את הדמיון ואת שליטתו האישית - וללא עזרת שותפים: להביא לביטוי את תמצית הכוונה ואת ה"פיינ-טיונינג" של האקט אותו הוא מציג. אישית: חושב שכמות קטנה של קאטות החופנות את תמצית השיטה, הן תרגול מבורך כל עוד, הן נלוות לסוגי תרגול נוספים (כעבודה בזוגות למשל) ולא תופסות את עיקר הלימוד.
 
מטרת הקאטה ללוחם באופן אישי../images/Emo148.gif

מטרת הקאטה למבצע אותה באופן אישי:- 1. להעצים את החדות של המתאמן. 2. לתת יציבות יותר טובה. (עמידות) 3. לתת קימה יותר חזק 4. לתת מהירות מכה מבלי לזוז לאחר המכה.... 5. לתת פוזה למתאמן... 6. מבטים......... וכו.... כל הדברים הנ"ל שציינתי רק עוזרים למי שעושה קאטה לפתח באופן יותר מהיר את התכונות שלוחם צריך... יניב
 

brunoflexe

New member
ומה עם שיטות פנימיות/ רכות סיניות??

הן מאמינות שלוחם בריא הוא לוחם יעיל, שלא לדבר על העובדה שברמות גבוהות לוחם כזה יוכל לספוג חבטות שונות ללא נזק לעצמו. השיטות הללו, שמבוססות על הרפואה הסינית, חלק נכבד מהאימון בהן הוא הקאטה. אי לכך, גם ברמות מאד גבוהות (של מאסטר) אני חושב שלקאטה תפקיד מרכזי באימון. אי לכך יש בקאטה הרבה יותר מאשר שימור עקרונות או כוונה. הקאטה היא כלי מרכזי בבניית גוף ונפש הלוחם.
 
ברונו:

נכון שהיו (ועדיין ישנם) אנשים המסוגלים לעמוד בפני מכות איומות בזכות הצ'י החזק שלהם ו/או כל סטאמינה ותכונות המיוחדות להם... אם-זאת, שאלתו של מורה-חוקר היא: האם ניתן להנחיל זאת להמונים? כמה אנשים מתוך אלפי-אלפים של מתרגלים יגיעו בימי חייהם למצב בו יוכלו לספוג בעיטת של כל הכח, עם השוק - לאיזור המפשעה בלי שזה יזיז להם? כמורה, אתה תר אחרי דרכי הוראה שמטרותיהן (הגם שיכולות להיות ארוכות טווח) - הינן ברות-השגה וריאליות... מבחינתי: כל מה שהגיעו אליו בודדים מתוך מליוני אמני-לחימה, הינו אקזוטי ומהנה לשמע אך לא יותר... ולהל"ן שוס
: שיטות פנימיות לחלוטין (או לחילופין חיצוניות לחלוטין) הן לא יותר מגישה שיווקית ו/או עניין של עד כמה מעמיק המתרגל בשיטתו. באתר שלנו יש על זה מאמר אם זה - יעניין אותך.
 

brunoflexe

New member
שוסים, שוסים ...

לא אמרתי שהמטרה היא להנחיל להמונים את היכולת לעמוד במכות בזכות צ'י. זאת תוצאת לוואי של תרגול באומנויות רכות / פנימיות אשר אחת ממטרות הקאטה שם היא לשפר את הבריאות בכיוון אשר לאורך זמן יוכל להביא ליכולת לעמוד בפני מכות וכו. רוב האנשים לא מעוניינים בכך, אלא בשילוב שבו לומדים גישה לחיים / יכולת הגנה עצמית / בריאות. כמורה ? אני ? הגזמת ... בא נדבר על זה בעוד הרבה זמן (נניח כמה ימים ...) ועיינתי במאמר אם כי לא הספקתי לקרוא אותו לעומק. הגישה של לקרוא למשהוא שיווקי גרידא היא מעניינת אם כי אני אישית לא הייתי נוקט בה. להבנתי, שיטות רכות / פנימיות סיניות מתבססות על הרפואה הסינית כמקור לעוצמה (יכולת הפעלת והוצאת כוח ויכולת להתחבר לכוח אחר כדי שאוכל לכוון אותו) והן כמקור לשיפור בריאות המתרגל. השיפור הזה אינו תוצאת לוואי של תרגול אלא אחת מהמטרות - ע"פ הפילוסופיה ההוליסטית של שיטות כאלה. כך שאני נאלץ לא להסכים עם המאמר שלך.
 
אם תקרא בעיון את המאמר...

תגלה כי מטרתו לומר שבכל שיטה אותה - מבין המתרגל לעומקה ולמהותה, ישנם (או צריכים להיות) את כל הרבדים: מקשים / חיצוניים - ועד רכים / פנימיים. הגישה הסינית מציעה הוליזם המסוגל לאגוד בתוכו את הרפואה והלחימה, אך המאמר כלל אינו סותר את הגישה הנ"ל... המילה "שיווקית" אינה גסה אתה יודע... ולמעט "שיווק" - רק ""בורות" היא סיבה המובנת לי - בנסיון לבדל בין שיטות... לכן: ומתוך כבוד למכובדינו שעשו במלאכה, אני בוחר בנימוק השיווקי כי בורים הם לא היו
... דבר נוסף: מן הראוי כי ניקח בחשבון שההוליזם הנ"ל קיים לא רק במה שאנו מכנים "שיטות רכות" אלא גם בשיטות המזוהות כ"קשות וחיצוניות" דוגמאת השאולין לסוגיו... ואף בשיטות שאינן סיניות. יתרה-מכך: לחלקן הגדול יש קדימות הסטורית על-פני השיטות המכונות רכות - והסטוריה עניפה של שימוש ברפואה ובלחימה כדיספלינות משלימות. ולא התכוונתי אילך - "אתה ברונו" כמדריך, אם כי אני מאחל גם קרייה זו
זה היה אופן ביטוי בלבד...
 

Yin

New member
רכות כסימפטום

אני חושב, כמו יובל, שרכות היא סימפטום או סיכום של כמה מרכיבי שורש. רכות היא התוצאה של יכולת לנוע נכון, שמירה על מבנה נכון של הגוף – כך שהשלד הוא זה שמחזיק ולא השרירים, של תנועה מינימליסטית (בהתאם לנסיבות) ושל תנועה משוחררת ונינוחה במינימום מאמץ. יש מונח שנקרא sung, אני לא יודע בדיוק מה התרגום הישיר שלו מסינית אבל אני אוהב את ההסבר של ארל: היכולת לנוע מבלי להרגיש שהגוף נע. נקודה למחשבה: תנועה משוחררת היא הנעת איבר ללא התנגדות של השרירים האנטגוניסטים. רובד אחר של רכות, אולי חשוב ועמוק יותר, הוא ה state of mind, ה sung ההכרתי. הסבר למצב הכרה זה הוא: יכולת ההחלטה מבלי להרגיש את תהליך קבלת ההחלטה. אמנויות לחימה רבות יכולות להכנס להגדרות כאלו ואחרות. די אם אומר שראיתי גם מורים לטאי צ'י שרכות היא מהם והלאה. למען הסר ספק - ראיתי אותב בארה"ב, בחוף המערבי. בארץ כוווולם רכים כמו כרית פוך. ולשאלתך על רובד פנימי: אין מה שלא צריך שיהיה פנימי. יש שיטות שזה לא ממש חשוב להם בשלבים מסוימים (הרבה כאלו). ויש שיטות שמדגישות את האלמנטים המובילים לרכות כבר מהתחלה, לחלקן קוראים פנימיות/רכות. עדי
 
אז תגיד שלא בא לך על המאמר ../images/Emo14.gif

1. גוף משוחרר כתפיים ומפרקים ורפוי (אך לא רופס) - שרירים שאין בהם , צורך נקודתי 2. יכולת להפיק תנועה ועוצמה מהציר המרכזי של הגוף, קרי עמוד שדרה ישר ומותניים משוחררות 3. רגליים: קלות תנועה מחד - והיכולות באחת להשתרש בקרקע - ולהפיק ממנה עוצמות 4. לדעת ללכת (מתי ועד כמה שרק ניתן) "עם" ולא "נגד" הכח התוקף... לדעת למחזר את האנרגייה של התקפת היריב עמ' להפעילה נגדו בהתאם לעומצה שבה הופקה נגדנו(ככדור החוזר מן הקיר) 5. נשימה: לדעת לנשום "נשימת בטן" ולא רק "נשימת ריאות" (תחום מורכב שאני מפשט מתוך אמונה שכך יש להתייחס אליו בלחימה: בפשטות). לדעת לנשום תוך כדי תנועה עמ' שו תשביח את יכולת הלחימה שלנו אלו בגדול: חמשת מרכיבי הרכות והפנימיות בלחימה כפי שאני טופס אותם כיום. אני לא מתייחס בכלל לרבדים הנפשיים שהם לדעתי תלויים כמעט ורק באדם עצמו וכמעט ואינם תלויי תירגול כזה או אחר.
 
ולמען הסדר הטוב...

יש להפוך בין סעיפים 4. ו- 5. כדי להבין את הסדר הנכון: עבודת גוף כמוזכר (כולל נשימה), לחימה חכמה היודעת לנצל את כח היריב, ובסוף (ואולי דווקא בהתחלה)... גישה "רכה" - כפי שמציין עדי.
 

brunoflexe

New member
אז אני נאלץ לא להסכים איתך שוב.

אבל לא לדאוג, מתי שהוא נסכים על משהוא ! בשיטה שאני לומד, כל מה שאתה ועדי כתבתם הם ללא ספק יסודות אבל כשלעצמם הם אינם מהווים את המפתח לתרגול מבוסס רפואה סינית. לפי הבנתי, לאחר שכל העקרונות האלה מיושמים (או למען האמת תוך כדי) נכנס נושא הדיוק. לא כל תנועה שבה אני משוחרר ועם גב ישר וכו' תתרום לי וגם לא תאפשר לי הוצאת כוח, התמודדות וכו. תנועות ותנוחות שונות יש להן השפעה שונה על הגוף (יש פה מילים כמו "מרידיאנים" ו"צ'י" שאני לא מכיר). את ההשפעות האלה (קרי, רפואה סינית) מקבלים מתרגול נכון ומדוייק (כל אחד בהתאם לרמתו) של הקאטה. וכאן נכנסת העובדה שאת השיטה יכולים ללמד (עבור תלמידים ברמה גבוהה) מה שאנו מגדירים כמאסטרים בלבד. מי שלמדו במסגרת השיטה את נושא הרפואה הסינית ורמתם היא מספיק גבוהה כדי שהם יכולים להרגיש את ההשפעות האלה על עצמם וכמובן לתקן את נושא הדיוק אצל תלמידיהם. והם הם אלה שיכולים לספוג מכות וכ'ו. הביסוס הזה של שיטה על הרפואה הסינית הופכת את השיטה לפנימית, ולא רכות ושחרור וכו.
 

Yin

New member
אתה שאלת על רכות

לא על רפואה סינית. לא חייב להיות קשר, למרות שגם אני חושב שכן.
 

brunoflexe

New member
לא שאלתי על רכות

הדיון היה על קאטות וממנו שאלנו את עצמנו האם רך / פנימי זה סלוגן שיווקי. אני אמרתי ששיטה פנימית היא שיטה שמבוססת על הרפואה הסינית בניגוד לדעתו של יובל שדיבר על זה שכל שיטה שיש בה רכות + מספר עקרונות היא שיטה פנימית.
 
האם בא גוואה היא אומנות פנימית?

למדתי בה גוואה אצל זאב פוקס כשנה, ולא שמעתי מילה על רפואה סינית. האם עלי לבקש את כספי בחזרה? האם בה-גוואה אינה אומנות פנימית?
 

brunoflexe

New member
אני לא יכול לדבר על שיטות אחרות.

אני מציע לחכות שזאב יענה. כל מה שאמרתי אני מסייג לשיטה שאותה אני לומד. אני לא מכיר אותה לעומק, כל שכן שיטות אחרות. לפי מה שנאמר לי על השיטה שלי, היא פנימית -משום- שהיא מבוססת על עקרונות הרפואה הסינית. אני מנחש שאולי 80 אחוז מהחומר בשיטה הוא פה קואה. אני מתאר לעצמי שהסגנון של זאב מבוסס גם הוא על עקרונות דומים מאד. אבל, כפי שאמרתי, זאת שאלה לזאב.
 

Raffael

New member
בה גווה היא אמנות פנימית

כמו שינג אי וטאי צ'י. למה פנימיות? החלוקה פנימיות-חיצוניות היא חלוקה סינית מסורתית לאמנויות לחימה שנתפסות כסיניות מקוריות (וודאן?), כלומר פנימיות. לעומתן אמנויות חיצוניות לסין, כלומר כאלו שהובאו מבחוץ ( אמנויות הלחימה של שאולין, שמקורן עפ"י התפיסה המסורתית, בהודו), קרי "חיצוניות". את ההסבר הזה שמעתי וקראתי במספר מקורות והוא נשמע לי הגיוני מאוד. לעניות דעתי הלא מלומדת, התוספות הפרשניות של פנימי=רוחני=כוח ערטילאי בעל עוצמה גדולה יותר וכו' הן מאוחרות יותר ונועדו להאדיר את האמנויות הפנימיות ולייחס להן סגולות ויתרונות, לעיתים מיסטיים, על פני אמנויות "זרות" ו "נחותות". עדיין לא נתקלתי באמנות לחימה מסורתית-מזרחית כלשהי שטוענת שהיא "חיצונית-קשה", עפ"י הפרשנות הדרשנית הנ"ל. בכל השנים שעסקתי בקראטה, לא שמעתי מעולם התיחסות כזו וחלוקה דוגמטית כזו. שמעתי, לעומת זאת, כל הזמן שהעיסוק הפיזי-חיצוני הוא משני בחשיבותו, שאמנויות הלחימה מכוונות להתפתחות פנימית (הן במשמעות הלחימתית-יעילה והן במשמעות הרוחנית-נפשית-מיינדית-אופי). מעולם לא הורו לי שלא להתעסק בחומרים "רוחניים" על חשבון עיסוק בפיתוח מהירות, כוח ושאר זוטות "חיצוניות". תמיד היה לי ברור שככל שאני מתקדם ברמת האימונים שלי, כך הם נעשים יותר רכים, יותר מתוחכמים, פחות כוחניים וכיו"ב. עם זאת, גם כמתחיל, ההערות וההדגשים שקיבלתי כיוונו כל הזמן לעבודה פחות חיצונית, עפ"י כל המאפיינים שהוזכרו כאן. משום מה, אנשי אמנויות לחימה סיניות פנימיות, במיוחד אנשי טאי צ'י, מקפידים מאוד על החלוקה הזו ועל ההבדלה הקטגורית בינם לבין שאר העולם, "החיצוני". יתכן שאלו הן שאריות מאותה חלוקה הסטורית ויתכן שאלה "רגשי נחיתות" או צורך מתמיד בהצטדקות מול הדיוטות שאינם מבינים שגם עבודה איטית ועדינה יכולה להיות קשוחה ואפקטיבית להפליא (בכל מובן). אותי הנושא הזה בד"כ משעשע. כך גם לגבי זיקה ויניקה ממקורות של רפואה, פילוסופיה וכו'. אין ספק שיש השפעה הדדית בין כל התחומים הללו וחלחול הדדי משמעותי מאוד של תכנים ביניהם, אבל חשוב מאוד לזכור ולהבין, לדעתי, שאמנויות הלחימה כשמן כן הן ואני מניח שמה שחדר אליהן ונשאר, הם תכנים שתרמו ליכולת הלחימה של המתרגל והמתרגלת. שנים רבות של התפתחות הביאו, ללא ספק, לטשטוש הגבולות וליצירת תורות שלמות, שכוללות בתוכן פנים שונים של הבנה והתפתחות אנושית (רפואה, מדיטציה, לחימה, חישול ועוד). היה לי עוד, אבל התעייפתי. אולי אח"כ
 

chataka

New member
אם אפשר שאלה

למה אתה חושב שהשיטה שאתה לומד מבוססת על רפואה סינית? ושהיא מקור פנימי יותר מלחימה?
 

brunoflexe

New member
למה אני חושב שהשיטה שאני לומד

מבוססת על רפואה הסינית ? משתי סיבות. המדריכים שלי אומרים לי את זה. וסיבה שניה. מאסטר ניר סיפר לפני גשקו או שניים כי ברמות הגבוהות (נושיצו והלאה) הלחימה והרפואה בשיטה מתאחדות - סוגרות מעגל -כאשר תלמיד יכול לרפא/לטפל באותה מידה שהוא יכול להילחם. וזאת במסגרת השיטה ולא לימודים של משהוא חיצוני. הדברים הם מסווגים מכיוון שאז הנזק שיכול תלמיד לגרום לאדם הוא רציני מאוד ולכן רק אנשי אמונו של מאסטר לומדים זאת (ככה לפחות אני הבנתי). וזאת הוא אמר כשהיו ארבע נושיצו באולם ... את החלק השני של השאלה לא הבינותי.
 
למעלה