שוב מושא פנימי

[trilliane]

חיפשתי, ועדיין לא הבנתי מה ההבדל בין זה לבין "חלם על"

 

[nevuer]

הפואנטה היא ש"חלם" עשוי לקבל מושא ישיר (אמיתי, לא פנימי)

 

[trilliane]

הוא אכן עשוי לקבל השלמת תוכן של החלום, על כך לא הייתה מחלוקת

אבל זה עדיין לא הופך את המילה "חלום" למושא שאינו פנימי לדעתי, היא עצמה מוכלת בפועל ולא תורמת שום דבר חדש לענייננו, לא תוכן ולא השלמה מוצרכת.

 

[איתי שלר]

זה רק סימן.

מושא פנימי לדעתי לא מוגדר על פי השימוש באותו השורש.
והוא גם לא בהכרח הגדרה תחבירית טהורה.
מושא פנימי הוא השלמה לא מוצרכת שיש לה מאפיינים צורניים של מושא ישיר, המבוססת על שם עצם הקשור לפועל (שם פעולה, או תוצר ישיר של הפעולה).
השימוש באותו השורש הוא מאפיין (ולא הגדרה) של המושא הפנימי עברית. זו עובדה שאפשר לומר "פחדתי פחד גדול" ואי אפשר לומר "פחדתי חרדה גדולה". אבל גם אילו היה אפשר לומר "פחדתי חרדה גדולה" זה עדיין היה מושא פנימי.

לגבי חלום, אני מסכים שאפשר לראות בכך מושא רגיל (אם כי בדרך כלל "חולמים על" לפעמים גם "חולמים את הדברים").
לגבי הדוגמה שהבאת "הוא נשבע שישמור אמונים" יש מקום לדון אם "שישמור אמונים" הוא בכלל פסוקית שעומדת במקום מושא ישיר (או שמא היא עומדת במקום מושא עקיף "נשבע על...").

 

[nevuer]

בתפיסה שלי

(וסליחה אם אני טועה במינוח או סתם כותב שטויות), פעלים כמו נשבע, חשב, חלם וכו' מצריכים מושא ישיר שהשדה הסמנטי שלו מוגבל באופן קיצוני: אך ורק שבועה, מחשבה, חלום וכו'. המושא הזה עשוי להתממש כפסוקית מושא, או לחלופין כשם עצם הגזור בדרך כלל מהשורש של הפועל, ובמקרה זה הוא דומה באמת למושא פנימי. אבל הדמיון השטחי הזה לא הופך אותו באמת למושא פנימי, שהוא קטגוריה נפרדת הקרובה מבחינה פונקציונלית לתיאור.

 

[nevuer]

לא מצליח לשים את האצבע על הנקודה

אנסה שוב להדגים את התחושה הלשונית שלי. אני מבחין בהבדל בין:
"הוא חשב מחשבה ארוכה" - מאפיין את הפעולה, את החשיבה. מושא פנימי.
"הוא חשב מחשבה טובה" - מאפיין את מושא הפעולה, את תוכן המחשבה. מושא ישיר?