העילאי וAני
New member
שיואו, איזו כתבה../images/Emo2.gif
רציתי לצטט כמה נושאים מתוכה ולשאול לדעתכן, אבל מתברר שכמעט העתקתי את הכתבה כולה. הכתבה מספרת "עלינו", נשים לאחר לידה, שמשתתפות בפורומים השונים. ובכל זאת הנה ציטוט: " איזו מין אמא אני? איזו מין אישה? אחרי הטיפול בזוגיות, באהבת האם וביחסים עם ההורים, הפורום הוא כלי מצוין לאמהות למקם את עצמן על הסקאלה. התינוק שלהן באחוזון 75 בטיפת חלב, מצוין, אבל איפה הן? עד כמה הן והילדים שלהן נורמלים? הן משוות כמעט כל דבר שאפשר, צוברות אינספור נקודות טובות ורעות. לידה טבעית מזכה בבונוס מיוחד. הנקה כושלת מבטלת אותו מיד. משקל עודף הוא אות קלון, אבל רזון מופגן הוא סימן לכך שאת עדיין עסוקה בעצמך ובאיך שאת נראית יותר משאת עסוקה בתינוק שלך. חזרה לעבודה אחרי שלושה חודשים היא ביזיון, אלא אם כן המשפחה במצוקה כלכלית וגם אז בתנאי שהאמא לא נהנית מהעבודה.הילד בן ארבע והאמא עדיין איתו בבית? כל הכבוד, יריעו לה, עד שאיזו אנונימית תכניס לה: "גט א- לייף." כל גיהוק, קפיצה התפתחותית או רכישה הם מבחן מספרי לאיכות האמהות....... הצורך להשוות מתבטא בחיבה מיוחדת לסקרים: כמה פעמים בשבוע הבעלים שלכם יוצאים לבד עם חברים שלהם? במה אתן עוסקות ומה התגמול? מתי סיפרתן לבוס על ההריון? איך אתן קוראות לאיברים המוצנעים של הילדים? בולבול או פין? פיפי או פות? עד איזה גיל אתן מתפשטות מולם?..... אחרי שהבנת איזו מין אמא את, את נשארת בשביל האקשן. פורום הוא תוכנית ריאליטי שאף פעם לא נגמרת: הריון לא רצוי. התמוטטות עצבים. בהריון, אבל לא מבעלה.... ..והן מגלות אמפתיה, מציעות עזרה, ממליצות על פסיכולוג, אבל גם מנצלות את ההפוגה בסוף היום כדי להתרפק על דרמה שהיא לא שלהן. במיוחד הן אוהבות לעשות את זה בשפה משויפת ובניסוחים מתחכמים. כי אחרי יום שלם של מאבקים מייגעים מול ילדה שמסרבת לחפוף ראש, הן יכולות להתיישב מול המחשב ולארוז את כל הנאחס הזה במטאפורות מקוריות, שיעידו לא רק על האמהות המשופרת שלהן אלא גם על האירוניה העצמית וכשרון הכתיבה המבוזבז. הן מזינות את הטקסט לחלל הפורום ומתיישבות לחכות למחמאות...." לדעתי הכתבה מציצנית, מעליבה ומתנשאת עם אופי של "ריכול"....ובכל זאת לא יכולתי להפסיק לקרוא אותה, כאילו הציבו מולי מראה..... מה דעתכן?
רציתי לצטט כמה נושאים מתוכה ולשאול לדעתכן, אבל מתברר שכמעט העתקתי את הכתבה כולה. הכתבה מספרת "עלינו", נשים לאחר לידה, שמשתתפות בפורומים השונים. ובכל זאת הנה ציטוט: " איזו מין אמא אני? איזו מין אישה? אחרי הטיפול בזוגיות, באהבת האם וביחסים עם ההורים, הפורום הוא כלי מצוין לאמהות למקם את עצמן על הסקאלה. התינוק שלהן באחוזון 75 בטיפת חלב, מצוין, אבל איפה הן? עד כמה הן והילדים שלהן נורמלים? הן משוות כמעט כל דבר שאפשר, צוברות אינספור נקודות טובות ורעות. לידה טבעית מזכה בבונוס מיוחד. הנקה כושלת מבטלת אותו מיד. משקל עודף הוא אות קלון, אבל רזון מופגן הוא סימן לכך שאת עדיין עסוקה בעצמך ובאיך שאת נראית יותר משאת עסוקה בתינוק שלך. חזרה לעבודה אחרי שלושה חודשים היא ביזיון, אלא אם כן המשפחה במצוקה כלכלית וגם אז בתנאי שהאמא לא נהנית מהעבודה.הילד בן ארבע והאמא עדיין איתו בבית? כל הכבוד, יריעו לה, עד שאיזו אנונימית תכניס לה: "גט א- לייף." כל גיהוק, קפיצה התפתחותית או רכישה הם מבחן מספרי לאיכות האמהות....... הצורך להשוות מתבטא בחיבה מיוחדת לסקרים: כמה פעמים בשבוע הבעלים שלכם יוצאים לבד עם חברים שלהם? במה אתן עוסקות ומה התגמול? מתי סיפרתן לבוס על ההריון? איך אתן קוראות לאיברים המוצנעים של הילדים? בולבול או פין? פיפי או פות? עד איזה גיל אתן מתפשטות מולם?..... אחרי שהבנת איזו מין אמא את, את נשארת בשביל האקשן. פורום הוא תוכנית ריאליטי שאף פעם לא נגמרת: הריון לא רצוי. התמוטטות עצבים. בהריון, אבל לא מבעלה.... ..והן מגלות אמפתיה, מציעות עזרה, ממליצות על פסיכולוג, אבל גם מנצלות את ההפוגה בסוף היום כדי להתרפק על דרמה שהיא לא שלהן. במיוחד הן אוהבות לעשות את זה בשפה משויפת ובניסוחים מתחכמים. כי אחרי יום שלם של מאבקים מייגעים מול ילדה שמסרבת לחפוף ראש, הן יכולות להתיישב מול המחשב ולארוז את כל הנאחס הזה במטאפורות מקוריות, שיעידו לא רק על האמהות המשופרת שלהן אלא גם על האירוניה העצמית וכשרון הכתיבה המבוזבז. הן מזינות את הטקסט לחלל הפורום ומתיישבות לחכות למחמאות...." לדעתי הכתבה מציצנית, מעליבה ומתנשאת עם אופי של "ריכול"....ובכל זאת לא יכולתי להפסיק לקרוא אותה, כאילו הציבו מולי מראה..... מה דעתכן?
