שלום לחברי הפורום משמוליק סגל

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לאמא

שלום לך, מציע לוודא שההתפשטות וההתלטפות לא כוללת נגיעות באיזורים אינטימיים שצריכים להיות מכוסים תמיד בנוכחות אחרים. במידה ומדובר במעין גרסא למשחקי רופא - חולה, שאינה כוללת מגע כלשהוא באיזורים אינטימיים, לא הייתי מתערב, מאחר ומדובר בילדים בני אותו גיל ויש סקרנות גופנית גדולה לגבי ההבדלים בין המינים וכו'. אם את רואה שהילד אינו מפנים את הגבולות שהצבת לגבי מידת ההתפשטות, וסוג המשחק הזה חוזר באופן תמידי עם כל החברים וזה המשחק היחיד שהוא משחק, ואת רואה איזה שהוא שינוי במצב רוחו, אפשר לנסות ולבדוק כפי שהצעתי בתשובתי הקודמת בזהירות עם הילד האם ראה עוד מישהו שמשחק ככה, האם משחק ככה במקום אחר?

 

[שמוליק סגל תלמ]

ילדה בעבר

צר לי על החוויות שנאלצת לעבור. אני ממליץ לך לפני בדיקות עם חברתך, לנסות ולעבד בתהליך טיפולי, את החויות הקשות שעברת. מהודעתך בפורום, נראה כי הצלחת איכשהוא לשרוד, ולתפקד, אך זהו אינו תחליף לעניות דעתי, לעבודה הפנימית על החוויות האלו, שתוכל לאפשר לך אולי בבוא הזמן, להתייצב מול הפוגעים הללו, כדי שיכלו לקחת אחריות על מעשיהם. כרגע מתקיים לכאורה מצב הפוך, הם אינם מכירים בשום נזק או אשמה, ואת מתגייסת לעזור לחברה. מאחל לך הצלחה בדרך הלא פשוטה שלפניך שמוליק

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לפחדים

פחדים נפוצים מאוד בקרב ילדים ומתבגרים, וההסברים להווצרותם מגוונים ולא אכנס לכך כעת. הסכנה עם חרדות מסוגים שונים כגון חשש לחזור בשעות הערב, היא שיש לחרדה נטייה להתפשט גם לתחומים נוספים, ולבסוף לשתק אותנו מפעילות לחלוטין. לכן, ממליץ לעבוד בשיטה של חשיפה הדרגתית לדבר שנחשב מסוכן וכך באופן מדורג לנסות להתגבר עליו. לדוגמא, אם היא מתקשה לחזור מחברים לבד, לנסות לקבוע מרחק מסוים שהיא יכולה ללכת לבד כשאתם מחכים לה, ואז באופן הדרגתי להגדיל את המרחק עד שהיא תלך את כל הדרך לבד. במילים פשוטות, לנסות להבין את הקושי, להגיד שכולנו מפחדים לפעמים, אבל, וזה אבל חשוב, מנסים להתגבר.

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה למחוננים

למיטב ידיעתי אין קשר ישיר שנמצא בספרות המקצועית. למרות זאת, ייתכן שעל רקע תחושות חריגות מסוימות של מחוננים, ניתן אולי לנצל את הרצון להשתייך לקבוצה החברתית כמנוף לפגיעה מינית אך אינני חושב שזה תקף לגבי כל המקרים

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לגבי הקסאמים

דרומית יקרה, ראשית תרשי לי להשתתף בצער על כך שאת חשופה לפגיעות הלא צפויות הללו ומקווה שיימצאו הפתרונות ברמה של המדינה. בכל אופן, אני חושב שיש לנסות עד כמה שאפשר להסביר לילדים שיש אכן מצב מתוח, וקיים חשש להמשך הירי, אך להדגיש בפניהם מה התוכניות שלכם למקרה כזה. כלומר: מה עליהם לעשות במקרה של אזעקה, היכן תשהו במידה ותהיו כל המשפחה ביחד,איזה הכנות נערכו לקראת תרחיש כזה ברמות השונות של העיר ושל הצבא (כמו התרגיל לדוגמא). בכלל, ככל הניתן, ושוב, יודע עד כמה זה קשה, לנסות ולהדגיש את ההיערכות שלנו, את הביטחון בכוחות החירום השונים, בלי לטשטש או להמעיט מהאיום, אך לנסות ולשים דגש על הצד האקטיבי של אפשרויות הפעולה שלרשותם. שמוליק

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לחרדת נטישה - טלי

טלי, ראשית רוצה לציין את הנכונות שלך לשמש כמשפחת אומנה שנים רבות כל כך לנערה שהפסיקה בחייה הקצרים לחוות סבל כה רב. עשית בכך שירות חשוב וחיוני לנערה. אין ספק שהרקע אותו תיארת, הנטישות הרבות בעבר, והנטישות הצפויות כמו מות האם הביולוגית, בשילוב גיל ההתבגרות, יוצרים תרכובת נפיצה. ממליץ לך לנסות להעזר בעובדת הסוציאלית המטפלת בשירותי האומנה, ולחשוב ביחד, האם ההתנהגות שלה מסכנת את עצמה או אחרים באופן כזה שיש להפעיל פקידת סעד, שבסמכותה למשל לפנות לבית המשפט ולבקש בדיקה פסיכיאטרית כפויה, או שבסמכות בית המשפט לחייב אותה ללכת לטיפול. בכל אופן חשוב שלא תרגישי שאת לבד במערכה, מאחר ונדרשת כאן עבודה משולבת של כלל הגורמים המעורבים, כדי להציג בפני הנערה חזית אחידה המציבה גבולות ברורים. אם היא לא נעצרת בגבולות שאת מנסה להציב בבית, יש לנסות ולהרחיב את היריעה כך שעוד גורמים ייכנסו לתמונה. בניגוד אולי למקובל לחשוב, התייצבות כזו של המערכות משדרת הרגעה מסוימת משום שהנערה עושיה לחוש שהיא מוחזקת, שהיא לא לבד בעולם, ומישהו מסוגל להכיל את הכאב שלה. בהצלחה בהתמודדות הלא פשוטה שלך שמוליק

 

[גן חיות]

שלום לך

לי נשמע שעדין מאד קשה לך עם הסיפור או סיפורים האלו של החוויות שעברת. למרות שעברו שנים, ממליצה לפנות למרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית או לאתר מקום(www.macom.co.il) או לשיחות טיפוליות אצל מומחה בתחום. כדי שתרגישי את יותר טוב עם עצמך ועם הסובב אותך. לגבי ההורים והחברה - השאלה אם את מתכוונת לעשות מהשהו בעניין ולחשוף את הפוגעים ? או שאת רוצה לדעת אם גם החברה עברה חוויות כאלו כדי שתהיינה קבוצת תמיכה הדדית. אם כן, יש קבוצות תמיכה דרך ארגונים(בדקי במרכז סיוע) שיכולים לעזור לך.

 

[לב אם]

מכיוון שהאירוח כבר הסתיים

רציתי להתייחס לשאלתך. אין לי כרגע מחקר שאני יכולה לצטט, אך למרבה הפלא נמצא שאחוז המתאבדים גבוה דוקא במדינות עשירות ו"שבעות" (כגון סקנדינביה), הרבה שורדי טראומה, מצליחים לצאת מחוזקים ושורדים, ולא שבורים, ולכן דוקא תאוות החיים שלהם חזקה.

 

[לב אם]

../images/Emo91.gif אירוח בנושא טראומה

ביום שלישי הבא יתארח בפורום שמוליק סגל, פסיכולוג ומומחה בתחום מת.ל.מ, וישיב לשאלות בנושא זיהוי סימני טראומה, התמודדות עם טראומה האירוח יהיה בתאריך 20.3.07 בין השעות 20.30-22.30 ניתן להתחיל לשרשר שאלות תודה

 

[לב אם]

אירוח: טראומה והתמודדות עם טראומה

בעוד מספר דקות יתחיל בפורום אירוח של שמוליק סגל, אשר התמחה בתחום של טראומה והתמודדות, מתוך עיסוקו כעובד סוציאלי קליני בתל"ם. אני רוצה להודות לשמוליק על הסכמתו להתארח כאן בפורום ולענות לשאלות הגולשים. הנכם מוזמנים לשרשר להודעה זו את שאלותיכם, וכמובן שמצורפת לכאן גם ההודעה הקודמת עם השאלות שצורפו אליה.

 

[מממאיה35]

../images/Emo50.gif

אין לי שאלות אבל חשוב כבר מעכשיו להפיץ את האירוח הזה בכמה שיותר מקומות ופורומים שכנים.

 

[לב אם]

סימנים מחשידים אצל ילד קטן

שמוליק שלום, לעתים קרובות נתקלנו בשאלות של הורים, אשר רואים סימנים מעוררי שאלה אצל ילדם: באם זה עיסוק מופרז באיברי המין, או דיבור על "מישהו שנגע לי" כאשר מדובר בילד קטן, באם מדובר בהסתגרות ושינוי בהתנהגות אצל ילד גדול יותר, איך היית מתאר סימנים שצריכים להדליק אור אדום אצל ההורה, ומהם האמצעים שאתה ממליץ לנקוט בשלב זה של התלבטות שאין בטוחים מה קרה

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לסימנים מחשידים

ראשית, אני רוצה להשתתף בהבנה לדאגה שהתנהגויות מחשידות מעוררות אצל כולנו כהורים. כשאנו חושבים מה עלול היה לקרות לילד היקר שלנו, ושאולי לא הצלחנו למנוע זאת, באופן טבעי מתעוררת דאגה. יחד עם זאת, ממליץ, על אף שמדובר במשימה קשה, לשמור על קור רוח ככל הניתן, משום שגם אם מדובר באירוע טראומטי שהילד חווה, עלינו כמבוגרים לנסות ולשדר שליטה במצב, ושהילד יוכל להיעזר בנו. אם אנחנו מאוד חרדים, לא נצליח לעזור לו, ועלינו למצוא דרך להרגיע את עצמנו קודם כל. עכשיו - יש לזכור שקיימות התנהגויות מיניות נורמטיביות לחלוטין של ילדים, שנובעות מסקרנות וחלק מהחקרנות של ילדים את העולם והסביבה שבה הם חיים. בנוסף יש להתאים את ההתנהגות לגיל של הילד, אך באופן כללי ניתן לומר, כי יש מקום לנסות ולבדוק אם מתקיימים התנאים הבאים: אם ההתנהגות המינית נראית מופרזת (כמו אוננות חוזרת ונשנית ללא הפסקה), ואינה חלק ממשחק, אם ההתנהגות גוזלת את מרבית זמנו של הילד, כך שאינו פנוי למשימות ההתפתחותיות של בני גילו אם דברים שעניינו או העסיקו אותו בעבר חדלים מלעניין אותו אם קיימת פגיעה במצב הרוח שלו, הוא נראה מדוכא, חסר מצב רוח, או לחילופין עצבני וכעוס באופן שאינו תואם את התנהגותו בעבר אם מדובר במתבגרים אז הסתגרות מעבר לאופן ההתנהגות הקודם וככלל, כל שינוי ברמת התפקוד הקודמת, או מצב הרוח, או ההישגים הלימודיים. במידה ומתקיימים כמה תנאים יחדיו, יש מקום לבדיקה שמתחילה להערכתי קודם כל בנסיון לשאול את הילד למצבו, לשלומו, אם חל איזה שינוי כלשהוא, אך במידה ואינו מעוניין לספר, אין ללחוץ עליו ולנסות שוב בהזדמנות אחרת.

 

[לב אם]

נתקלתי בעבר לפחות בשני מקרים

בהם כבר היינו משוכנעים לגמרי שהיתה פגיעה מינית, אבל הילדה לא רצתה לדבר על הנושא. בשאלות מאד עדינות ומרומזות היא הכחישה קרה משהו. מה בעצם ניתן לעשות במקרה כזה כשגם בפוגע וגם הנפגעת לא מודים בארוע? (אני לא מדברת על מקרה טרי, לכן החוכמה שלאחר מעשה גילתה לנו שאכן החשש היה מוצדק והיתה פגיעה, אך בינתיים הפסדנו שנים של נזק)

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לשני מקרים

במקרים אלו, הייתי ממליץ לפנות לאיש מקצוע שמתמחה בנושא אבחון של פגיעה מינית, שמכיר שיטות של אבחון ומציאת אינדיקציות לפגיעה בשיטות שאינן מילוליות כגון בובות אנטומיות, סוגי ציורים וכו' שמוליק

 

[לב אם]

איך לסייע לילד להזהר

האם אספת לך רשימת טיפים וכללים שאנו כהורים יכולים להיעזר בהם ולהעביר לילדים על מנת להמנע מפגיעה (מינית או אחרת)

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לגבי הסיוע לילד להיזהר

הנושא מורכב, מאחר ואין "פרופיל אחיד" לכל עברייני המין, ואין שיטה אחת בה הם פועלים, ולכן יש אפשרות לגבש כמה עקרונות מנחים שאנו מקווים יצמצמו את הסיכוי שהילד יפגע אך אין וודאות בכך. ראשית חשוב להסביר לילד באופן שתואם לגילו כמובן, לדעתי אפשר כבר החל מגיל גן טרום חובה, שיש "איזורים פרטיים" בגוף, בהם אסור לאף אחד לגעת ללא אישור, גם לא לאבא או אימא, וגם לילד אסור לגעת באיזורים אלה של אחרים חשוב להסביר על יצירת קשר אם אנשים זרים, שאין להתפתות ללכת איתם בשום תואנה שהיא, כולל אם הם אומרים שהם חברים של ההורים, או שהם מכירים את אזור מגוריהם, או שהם מציעים טרמפ. כמובן לילדים גדולים יותר, רשימת כללי הזהירות באינטרנט, מעקב אחר אתרי הגלישה של הילדים, הגבלת הורים לאתרים מסוימים, אי מסירת הטלפון הסלולרי בשום מקרה לאדם זר כמו גם הכתובת. חשוב לנסות לשמור על ערוצי תקשורת פתוחים עם הילדים, כך שיש סיכוי שאם נפגעו יש סיכוי שישתפו אותנו, להיות נוכחים בחייהם באופן כללי, ולדעת עם מי הם מבלים, היכן נמצאים. לסיכום המודעות לנושא אצל הילד וההורה חשובה ועשויה למנוע סכנה.

 

[לב אם]

ההתאוששות מהטראומה

OK - עברנו משהו נורא, עכשיו המשפחה חצי מפורקת, הילד כאוב ומרגיש אשם, ההורים (במקרה הטוב כשהם תומכים בילד) מרגישים אשמים שלא הצליחו למנוע את הפגיעה, שני הצדדים חוששים לדבר על מה שהיה ... מה עושים כדי לצאת מהמשבר, וכדי לנסות להחלים ולהגיע למצב של משפחה בריאה וילד שהתגבר?

 

[שמוליק סגל תלמ]

תשובה לגבי התאוששות מטראומה

רגע הגילוי של טראומה שעברה על אחד מבני המשפחה הוא אכן קשה, ולא צפוי, וטבעי שאתם מרגישים תחושת "פירוק". אני חושב שהפורום אינו המקום ההולם לתת מענה באופן מקצועי לסוגיה הספציפית, מאחר ולא מכיר את הפרטים, אך באופן כללי, צריך לזכור שלמשפחה יש גם כוחות ומשאבים, שיכולים לסייע לה לעבור את המשבר. אני ממליץ לכם לפנות לטיפול, שיחזק כוחות ויכולות אלו.

 

[לב אם]

סוגי טראומה

האם מנסיונך אתה רואה הבדל בתגובות ובאופן ההתמודדות הרצוי בין סוגי טראומה שונים לדוגמא, אני סתם זורקת מקרים שדנו בהם בשנה האחרונה: מלחמה או הפגזות מתמשכות, אח שנהרג בתאונת דרכים, פציעה קשה בפעולת טרור או פגיעה מינית בתוך המשפחה