שמוליק סגל תלמ
New member
תשובה לגבי הבדל בין התגובות
השאלה מאוד מורכבת. באופן עקרוני, הסימפטומים מבחינה פנומנולוגית כלומר מה שניתן לתאר כמו דיכאון, חרדה, רגשות אשם די דומים. אולם לעיתים יש הבדלים חברתיים שעשויים להגביר או להנמיך את עוצמת התסמינים. לדוגמא, פגיעה מינית בתוך המשפחה, נחשבת לשבירת טאבו חברתי אוניברסאלי כמעט, לעומת תאונת דרכים, ואז יש לגיטימציה חברתית רבה יותר לשכול שנובע מתאונת דרכים לעומת פגיעה מינית בתוך המשפחה. לעיתים הורים עשוים להרגיש אשמים מאוד כתוצאה מאי יכולתם לשמור על הילד אפילו בתוך המשפחה, לעומת ת"ד שאולי ניתן להסביר בכך שאינה בשליטתם. ככלל, מידת האקטיביות של האדם בתוך הסיטואציה, באופן סובייקטיבי, תחושת השליטה שלו, עשויה פעמים רבות לקבוע את ההבדל בתגובה ובפיתוח סימפטומים פוסט טראומטיים. לדוגמא אדם שנקלע לפיגוע, אך מתעשת ומושיט עזרה לנפגעים, סיכוייו לפתח פוסט טראומה נמוכים מאשר אדם שנקלע לפיגוע ונכנס להלם ללא יכולת תנועה. יש גורמים מגינים מפני טראומה, ביניהם השכלה, תכונות אישיות שונות, רשת חברתית וכו'. אני חושב שחשוב סמוך ככל האפשר למועד הטראומה, לנסות ולהחזיר את האדם לתפקוד, לקשר בין הסיפור של האירוע שחווה לתחושות שעלו במהלכו ולשים לב אם עולים רגשות אשם מוגזמים לגבי חלקו באירוע, או שנשאר בחיים לעומת אחרים שנפגעו.
השאלה מאוד מורכבת. באופן עקרוני, הסימפטומים מבחינה פנומנולוגית כלומר מה שניתן לתאר כמו דיכאון, חרדה, רגשות אשם די דומים. אולם לעיתים יש הבדלים חברתיים שעשויים להגביר או להנמיך את עוצמת התסמינים. לדוגמא, פגיעה מינית בתוך המשפחה, נחשבת לשבירת טאבו חברתי אוניברסאלי כמעט, לעומת תאונת דרכים, ואז יש לגיטימציה חברתית רבה יותר לשכול שנובע מתאונת דרכים לעומת פגיעה מינית בתוך המשפחה. לעיתים הורים עשוים להרגיש אשמים מאוד כתוצאה מאי יכולתם לשמור על הילד אפילו בתוך המשפחה, לעומת ת"ד שאולי ניתן להסביר בכך שאינה בשליטתם. ככלל, מידת האקטיביות של האדם בתוך הסיטואציה, באופן סובייקטיבי, תחושת השליטה שלו, עשויה פעמים רבות לקבוע את ההבדל בתגובה ובפיתוח סימפטומים פוסט טראומטיים. לדוגמא אדם שנקלע לפיגוע, אך מתעשת ומושיט עזרה לנפגעים, סיכוייו לפתח פוסט טראומה נמוכים מאשר אדם שנקלע לפיגוע ונכנס להלם ללא יכולת תנועה. יש גורמים מגינים מפני טראומה, ביניהם השכלה, תכונות אישיות שונות, רשת חברתית וכו'. אני חושב שחשוב סמוך ככל האפשר למועד הטראומה, לנסות ולהחזיר את האדם לתפקוד, לקשר בין הסיפור של האירוע שחווה לתחושות שעלו במהלכו ולשים לב אם עולים רגשות אשם מוגזמים לגבי חלקו באירוע, או שנשאר בחיים לעומת אחרים שנפגעו.
