שלום לכולם.
שלום לכולם, כמוכם - גם אני לא הייתי מודע, עד לא מזמן, להתעללות הקשה שקיימת בתעשיות המזון, להתעללות האכזרית ש"חיות משק" עוברות מדי יום, מדי שעה - ללא הפסקה. כמעט 300 מיליון בעלי-חיים מעונים מדי שנה רק בישראל. ההתעללות היא כ"כ קשה עד שסיפוקים שלנו נראים כמובנים מאליהם נלקחים מבעלי-החיים, כאילו היו מכונות: חופש תנועה, הזכות למבנה חברתי בריא, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לבריאות תורשתית, הזכות להמנע מסבל, זכות החיים. כל אלה, נלקחים, בזה אחר זה, בברוטליות ובעוצמה שלא נראתה אי פעם בהיסטוריה, מבעלי-החיים. מה שאנחנו יכולים לעשות עבור אותן "חיות משק" תמימות, חפות מפשע, שלא עשו רע לאף אחד בחייהן, הוא להפסיק לפגוע בהן. כל אדם או בת אדם אשר מפסיק לאכול בעלי-חיים, מפסיק לקנות מוצרי עור או פרווה, מפסיק ללכת לגני חיות, לממן חברות שעושות ניסויים בבעלי-חיים, מציל אלפי בעלי-חיים במהלך חייו. את כל זה אפשר לעשות פשוט בבחירה במדף אחר בסופרמרקט. עוד על משקים מתועשים: לא ניתן לבחון את עמדתנו כלפי בעלי-חיים מלבד האדם מבלי להתייחס בהרחבה לעובדה, כי תזונתם של רוב הא/נשים בעולם המערבי מתבססת על מוצרים שהופקו מגופם של בעלי-חיים אלה: בשרם של עופות, יונקים ודגים, וכן ביצים וחלב ומוצריו. פגיעה בבעלי-חיים בתעשיות המזון עולה לאין-שיעור על כל סוג אחר של פגיעה בבעלי-חיים. למעלה מ-300 מיליון חיות מומתות מדי שנה בישראל בלבד בתעשיות המזון מן החי - רובן המכריע לאחר חיים רצופי סבל. בארוחותינו אנו באים במגע ישיר עם הניצול הנרחב ביותר שהיה מעודו של בעלי-חיים. גידול בעלי-חיים לצורך הפקת מוצרים מגופם אינו תופעה חדשה, אך במהלך התקופה המודרנית עברה החקלאות תיעוש יסודי. ההיגיון הכלכלי הכניס את רובם המכריע של בעלי-החיים בתעשיות המזון למתקנים סגורים, צופף אותם עד מוות, כמעט (ולעתים ממש עד מוות), והיווה תמריץ לעריכת מניפולציות גנטיות וכימיות בגופן של חיות, עד שעצם מבנה גופן הפך להן למקור של סבל. החיים במשק המתועש הם קצרים, כואבים, נטולי כל סיפוק טבעי, ובסופם מחכה מוות בשיטות של השמדה המונית. בעלי-החיים בתעשיות החקלאיות איבדו בעשורים האחרונים כל צלם חי, ששרד עדיין במשק המסורתי: כיום הם נתפסים כלא יותר ממכונות, שלב גרידא בתהליך הייצור. מטרתם של הכתבות והתחקירים הבאים היא לתאר חלק ממציאות חייהם של בעלי-החיים בטרם יהפכו למוצרי צריכה. לרוב אין אנו מודעים להיקפו העצום של הסבל המסתתר מאחורי המזון שאנו - או רובנו - קונים ואוכלים. מוצרי המזון אינם זועקים ואינם מדממים. הבשר, הביצים ומוצרי החלב מגיעים לידינו באריזות פלסטיק, ניילון וקרטון, המאוירות בפרות ובתרנגולות חייכניות. במוצרי מזון אלה לא נותר עוד כל סימן לסבלו של יצור רגיש, חי ונושם. כדי לשחזר את ההיסטוריה הכאובה של מוצרי הבשר, הביצים והחלב שאנו מכירים, נסתייע בטקסטים האוהדים ביותר לתעשייה החקלאית: ספרות חקלאית מקצועית שנכתבה על-ידי משרד החקלאות, ארגונים ואגודות חקלאיות, השירותים הווטרינריים, ואחרים. מובן שבמקורות החקלאיים לא תימצא התייחסות ישירה לסבלם של בעלי-החיים. עצם הרעיון, שיש להימנע מלכלוא בעלי-חיים בתנאים קשים, איננו חלק מעולם המושגים של החקלאות. עם זאת, מצוקה קיצונית של בעלי-החיים פוגעת במקרים מסוימים ברווחי החקלאי, ואז עולה הנושא בספרות המקצועית. כך, למשל, נוכל למצוא בקשות לטפל בבעלי-החיים בפחות אלימות לקראת השחיטה, משום שגוויה פגועה תימכר בפחות כסף. מעבר לכך, הספרות החקלאית מדווחת במונחיה שלה על הפעולות המתבצעות בגופם של בעלי-החיים, ועל הטכניקות החדישות ביותר שנועדו להגביר את הייצור ולחסוך בהוצאות. מתוך נתונים אלה ניתן לשחזר לפחות חלק מן המצוקות של בעלי-החיים הכלואים במשק המודרני. חומר למחשבה.
שלום לכולם, כמוכם - גם אני לא הייתי מודע, עד לא מזמן, להתעללות הקשה שקיימת בתעשיות המזון, להתעללות האכזרית ש"חיות משק" עוברות מדי יום, מדי שעה - ללא הפסקה. כמעט 300 מיליון בעלי-חיים מעונים מדי שנה רק בישראל. ההתעללות היא כ"כ קשה עד שסיפוקים שלנו נראים כמובנים מאליהם נלקחים מבעלי-החיים, כאילו היו מכונות: חופש תנועה, הזכות למבנה חברתי בריא, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לבריאות תורשתית, הזכות להמנע מסבל, זכות החיים. כל אלה, נלקחים, בזה אחר זה, בברוטליות ובעוצמה שלא נראתה אי פעם בהיסטוריה, מבעלי-החיים. מה שאנחנו יכולים לעשות עבור אותן "חיות משק" תמימות, חפות מפשע, שלא עשו רע לאף אחד בחייהן, הוא להפסיק לפגוע בהן. כל אדם או בת אדם אשר מפסיק לאכול בעלי-חיים, מפסיק לקנות מוצרי עור או פרווה, מפסיק ללכת לגני חיות, לממן חברות שעושות ניסויים בבעלי-חיים, מציל אלפי בעלי-חיים במהלך חייו. את כל זה אפשר לעשות פשוט בבחירה במדף אחר בסופרמרקט. עוד על משקים מתועשים: לא ניתן לבחון את עמדתנו כלפי בעלי-חיים מלבד האדם מבלי להתייחס בהרחבה לעובדה, כי תזונתם של רוב הא/נשים בעולם המערבי מתבססת על מוצרים שהופקו מגופם של בעלי-חיים אלה: בשרם של עופות, יונקים ודגים, וכן ביצים וחלב ומוצריו. פגיעה בבעלי-חיים בתעשיות המזון עולה לאין-שיעור על כל סוג אחר של פגיעה בבעלי-חיים. למעלה מ-300 מיליון חיות מומתות מדי שנה בישראל בלבד בתעשיות המזון מן החי - רובן המכריע לאחר חיים רצופי סבל. בארוחותינו אנו באים במגע ישיר עם הניצול הנרחב ביותר שהיה מעודו של בעלי-חיים. גידול בעלי-חיים לצורך הפקת מוצרים מגופם אינו תופעה חדשה, אך במהלך התקופה המודרנית עברה החקלאות תיעוש יסודי. ההיגיון הכלכלי הכניס את רובם המכריע של בעלי-החיים בתעשיות המזון למתקנים סגורים, צופף אותם עד מוות, כמעט (ולעתים ממש עד מוות), והיווה תמריץ לעריכת מניפולציות גנטיות וכימיות בגופן של חיות, עד שעצם מבנה גופן הפך להן למקור של סבל. החיים במשק המתועש הם קצרים, כואבים, נטולי כל סיפוק טבעי, ובסופם מחכה מוות בשיטות של השמדה המונית. בעלי-החיים בתעשיות החקלאיות איבדו בעשורים האחרונים כל צלם חי, ששרד עדיין במשק המסורתי: כיום הם נתפסים כלא יותר ממכונות, שלב גרידא בתהליך הייצור. מטרתם של הכתבות והתחקירים הבאים היא לתאר חלק ממציאות חייהם של בעלי-החיים בטרם יהפכו למוצרי צריכה. לרוב אין אנו מודעים להיקפו העצום של הסבל המסתתר מאחורי המזון שאנו - או רובנו - קונים ואוכלים. מוצרי המזון אינם זועקים ואינם מדממים. הבשר, הביצים ומוצרי החלב מגיעים לידינו באריזות פלסטיק, ניילון וקרטון, המאוירות בפרות ובתרנגולות חייכניות. במוצרי מזון אלה לא נותר עוד כל סימן לסבלו של יצור רגיש, חי ונושם. כדי לשחזר את ההיסטוריה הכאובה של מוצרי הבשר, הביצים והחלב שאנו מכירים, נסתייע בטקסטים האוהדים ביותר לתעשייה החקלאית: ספרות חקלאית מקצועית שנכתבה על-ידי משרד החקלאות, ארגונים ואגודות חקלאיות, השירותים הווטרינריים, ואחרים. מובן שבמקורות החקלאיים לא תימצא התייחסות ישירה לסבלם של בעלי-החיים. עצם הרעיון, שיש להימנע מלכלוא בעלי-חיים בתנאים קשים, איננו חלק מעולם המושגים של החקלאות. עם זאת, מצוקה קיצונית של בעלי-החיים פוגעת במקרים מסוימים ברווחי החקלאי, ואז עולה הנושא בספרות המקצועית. כך, למשל, נוכל למצוא בקשות לטפל בבעלי-החיים בפחות אלימות לקראת השחיטה, משום שגוויה פגועה תימכר בפחות כסף. מעבר לכך, הספרות החקלאית מדווחת במונחיה שלה על הפעולות המתבצעות בגופם של בעלי-החיים, ועל הטכניקות החדישות ביותר שנועדו להגביר את הייצור ולחסוך בהוצאות. מתוך נתונים אלה ניתן לשחזר לפחות חלק מן המצוקות של בעלי-החיים הכלואים במשק המודרני. חומר למחשבה.
