שלום לכולם!

בסג

New member
בפורום הריון ולידה תוכלי למצוא כמה כאלה

היה לפני כמה שבועות שרשור בנושא. זו בעייה אמיתית (לא של כל אחד, אבל של הרבה), לא משהו שממציאים כדי לקחת אותו בתור טרמפ.
 
לאדם דתי יש

בחייו הרבה דברים שצריכים ומוכרחים. אני לא יודע למה התכוונת בדיוק אבל יש גם דברים טובים שחייבים לדוגמא אדם חייב לשמח את אשתו.
 
מה לא מובן? ../images/Emo13.gif

הפסוק שהבאת מוכיח שיש מצווה לשמח את אשתו בשנה הראשונה. בנוסף לכך ישנה מצווה לשמח את אשתו ברגל - שו"ע תקכ"ט. למרות שהדבר מעניין. מכל הרשימה של ה'משומחים' ברגל, האשה לא מוזכרת בפסוק: "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך". האם האישה ברורה מאליו, או שהיא באמת לא חלק מהרשימה?
 
נכון.

זה נפסק גם להלכה (למיטב הבנתי ניתן להתגמש עם הדיוק במתנות - אם אשתי אוהבת דברים אחרים ולא בגדים, אני לא אמנע זאת ממנה כי "אמרו לי בגדים...").
 
יגעתי ויגעתי, אאמין...

עשיתי מאמץ וקראתי את כל השרשורפלצת הזה, ונראה לי שהמחלוקת בין הדוברים כאן הינה בנקודה עקרונית אחת. ממה שהבנתי, אלישע (תקנו אותי אם החלפתי צדדים) טוען שאם לא מדובר במצווה מדאורייתא, אלא בחיוב שחכמים תיקנו, מותר לעבור על המצווה במקרה הצורך (כגון אם רוצים לספק את האישה). ובכן, 2 שאלות: 1. ממתי דברי חכמים שונים מדברי תורה מצד האיסור שבהם? ככל הידוע לי אסור לעבור על דברי חכמים בדיוק כמו שאסור לעבור על דברי תורה מפורשים (ישנם כללים מיוחדים מתי כן מותר וכו', אבל זה לא קשור לענייננו). ודאי וודאי שאין אני לבד יכול להחליט מתי איסור דרבנן זה או אחר יכול להידחות ומתי לא. בלי ספק גם עבירה על איסור דרבנן היא עבירה. האם אתה חולק על דברים אלו? וכמובן שאין עניין לומר "כן", שהרי דברים אלו ידועים וברורים ואין עליהם ספק. "כן" פירושו שיש לך מקורות שסותרים את הטענה הזו, ואני - לפחות כלומד תורה - אשמח להכיר מקורות בסיסיים שכאלה. 2. ממתי "סיפוק האישה" הוא טענה מספיק טובה לשם דחיית איסור? הבנתי מהדיון שאתה טוען שברור מרוח ההלכה שכשהאישה כבר מותרת, ודאי שהיא מותרת לחלוטין לכל מה שתרצה לעשות בה (או היא בך). ודברים אלו הרי סותרים הלכות מפורשות! אני מסכים עם חלק מהקולות שהבאת, כי שי להם מקורות שאומרים זאת במפורש. אבל לומר בצורה כוללת שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה כשאשתך מותרת, זו טענה ש(הייתי מת שתהיה נכונה אבל) היא ממש לא... יש הלכות מפורשות שאוסרות את האישה מתי ואיך שאנחנו רוצים (למשל ההלכות שנפסקו כדי שתלמידי חכמים לא ישמשו אצל נשותיהם כתרנגולים - וכי זאת סתם "מידת חסידות"? אתמהה).
 

אלישע30

New member
אם קראת את כל השרשור, ראית את דברי הרמב"ם

שהבאתי, ואת דברי חכמים שפוסקים שאין הלכה שיוחנן בן דהבאי. חכמים גם פסקו שאסור לאכול דג עם גבינה, אבל בכל זאת יש הכשר לפיצה אנשובי. איך תסביר את זה? הרי חכמים אסרו - אז כיצד יש לזה תעודת הכשר ? איני חושב חלילה שניתן לעבור על איסורי דרבנן. אני בא להגיד שישנם איסורים שאינם בגדר "איסור" אלא בגדר סייג, והם יותר בגדר הכוונה ולא איסור ממש. ההלכה נועדה גם לאנשים שאינם תלמידי חכמים. למשל - בשו"ע כתוב שאם "היא למעלה והוא למטה" זוהי דרך עזות. ובכ"ז הרבה רבנים מתירים לשמש כך כשיש צורך. האם הרבנים עוברים על דברי חז"ל ? - לא! פשוט כי זהו סייג ולא איסור.
 
טוב, את בעיותיך ניתן לפתור.

1. חכמים לא אסרו בצורה מוחלטת דג עם גבינה, למיטב ידיעתי... מדובר במחלוקת אשכנזים-ספרדים, ואני, כאשכנזי, הולך כדעת הפוסקים האשכנזים שאין איסור בדג עם גבינה אלא בדג עם בשר. ודאי שהאשכנזים צריכים הכשר! 2. ניתן למצוא גם טריפות עם הכשר, וזה לא טענה. 3. אני מסכים שישנם איסורי שאינם איסור אלא סייג. הם עדיין איסורים - מרגע שנפסקו להלכה. זהו כוחם של חכמים. פה ושם יש גם דברים שנפסקו להלכה והם בגדר 'הכוונה', כמו שאמרת - אבל לא אני ולא אתה נקבע כאוות נפשנו מתי כל דבר, וישנו צורך לפחות להיות פוסק (ואולי גם אז אי אפשר לדחות פסק של השו"ע בגלל דעתנו!). 4. ההלכה נועדה לכולם - כמות שהיא. אנחנו לא משנים אותה כדי שתתאים לנו. חילונים לא "שומרים תורה בדרכם שלהם", אלא עוברים על התורה. גם על איסורי דרבנן. אדם רגיל לא יכול לפסוק לעצמו שדבר כלשהו הוא רק סייג ולא איסור (מה גם שסייג אסור באותה מידה, מרגע שנפסק להלכה), ולכן מותר לו לעבור עליו כדי שיהנה יותר ואשתו תסופק יותר. 5. ה"למשל" שלך הוא לא דוגמא בכלל. אתה מניח שמדובר בסייג ולא באיסור. תוכיח. אתה מניח שאין מקורות קצת יותר מורכבים בנושא, שמהם מוכח שבמקרה הצורך מותר לדחות סייג ספציפי זה. תוכיח. לעומת זאת, דבר שנפסק להלכה ואין עליו מחלוקת פוסקים לאחר מכן, מהווה הלכה ואין לזוז ממנה בגלל שנוח יותר. הש"ך פסק שבאיסור נגיעה רק "נגיעה של חיבה" אסורה. מדובר במחלוקת פוסקים, ולא נפסק כדעת הש"ך. האם יעלה על הדעת שיהיה ניתן לפסוק שנגיעה שאינה של חיבה מותרת, על סמך דעתו של הש"ך שלא נפסקה להלכה? למיטב ידיעתי הקצרה בדיני פסיקה, הפסיקה שאתה עושה לעצמך עוברת על איסורים. והעובדה שאף רב לא יתיר את מה שאמרת - מוכיחה את העניין, לדעתי.
 

אלישע30

New member
אף רב ואף פסיקה אינם רשאים לאסור את המותר !!!

אישתו של אדם מותרת לו. לכן מותר לאדם נשוי להסתכל באיבר במין של אישתו! אין כיום כמעט בן אדם ירא שמים שלא ראה את "אותו מקום" של אישתו, רק יחידי סגולה.... אני מודה שאני בן-אדם, לא נזיר, וגם לא מלאך. אפילו באתר מורשת מר"ן הרב שרלו אומר שמי שהסתכל אינו נוהג כשורה - אך אינו חוטא !
 
אם רב אמר - זה משהו אחר

אבל לומר ש"אשתו של אדם מותרת לו", ולכן מותר לאדם לראות את איבר המין של אשתו, זאת אמירה פשוט לא נכונה עובדתית. לומר שאשתו של אדם מותרת לו, זה כמו לומר שמותר לאדם לאכול. מכיוון שמותר לו לאכול, אז מותר לו לאכול מה שהוא רוצה? יש כללים לאכילה, ויש כללים להתרת האישה לבעלה. לעומת זאת, אם הרב שרלו אמר, מדובר בפסיקה (למרות שזה עוזר רק למי שהולך לפי פסיקת הרב שרלו). אך מכיוון שנכוויתי ברותחין מ'שיבושים בהעברת המסורת', אני אשמח אם תביא קישור לשם. ובנוסף - מה ההבדל בין אדם שאינו נוהג כשורה לבין חוטא?
 
שכויעח גדול על דבריך!

ותורף הדברים החשוב ביותר פה לענ"ד הוא שסמכות דרבנן- היא מדאורייתא. דבר שנראה כי מעט נשכח במהלך השירשור הזה... ואידך זיל גמור....
 
למעלה