אני רוצה להגיד מילה על פמיניזם.
אצלי הפמיניזם הוא פנימי. הוא לא בא לידי ביטוי בדיבורים אלא במעשים. אני עומדת על שלי. עושה מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה
ואף אחד לא אומר לי מה לעשות אלא אם כן אני מבקשת ממנו ייעוץ. אני עומדת על זכותי לקבל שכר שווה ושיוויון זכויות והזדמנויות בעבודה ובמיוחד במדינה.
אני אלחם על זכותי בכל מקום אבל אני לא אצא במפגין נגד מישהו כמו יענקי שאמר מה שאמר כי אני אף פעם לא אכנס לראש שלו ולא אבין מה מתחולל בנפשו
ולכן לא אפגע בו ולא אעליב אותו כמו שנשים רבות עשו ברשתות החברתיות. אצלי הפמיניזם לא מתבטא בנאומים חוצבי להבות או בשריפת חזיות.
אני יודעת ליהנות מהזכויות שיש לי כאישה ויחד עם זאת לדרוש את זכויותיי למרות היותי אישה. אלחם עד זוב דם במי שיגיד לי לשבת בקצה האוטובוס
ולשמחתי גם חינכתי את ילדיי לפמיניזם מוחלט. שני גברים ואישה. כולם פמיניסטים. האיש שלי גם פמיניסט. בלעדי זאת הוא לא היה איתי.
פמיניזם זה לדבר אל האישה כאל שווה בין שווים, ואם אני פוגשת בשוביניזם אני יודעת היטב לעמוד על זכויותיי מבלי להשפיל.
ואם אני מזהה ניצני פמיניזם אצל סתיו, אני לא מזנה את המושג. מילייארדי נשים בעולם מקבלות את המושג בדרכן. אי אפשר להזנות את המושג הזה. זאת לא שואה שאסור להשוות אותה לשום דבר אחר שקרה לפניה או אחריה.