ענייני שינה ועוד
שלום לכולן,
הבת שלי בת 2.3. לפני כשלושה חודשים נולד לה אח קטן ולאחרונה העברנו אותו לישון יחד איתה בחדר.
העניין הוא שעוד מההריון שלי, היתה מתעוררת מתישהו בלילה (לפעמים גם די מוקדם, סביב 22-23) והיינו לוקחים אותה אלינו למיטה- מרוב עייפות שלנו כמובן. אחכ היתה ממשיכה לישון איתנו עד הבוקר וכולנו היינו ישנים טוב...
ידעתי שמתישהו אצטרך לשנות את ההרגל הזה אבל לא היו לי כוחות- גם כשהקטן נולד (אני מניקה בלילה אז זה מקשה על כל העניין).
כרגע גם הרגלי ההרדמות שלה קשורים אליי- היא רגילה שאני יושבת לידה ונותנת לה יד עד שנרדמת. לא מסכימה שאבא ירדים אותה ולא רצינו לכפות זאת עליה כל עוד המצב היה רגיש עם הקטן שנולד והיתה זקוקה לי יותר מהרגיל...
חשוב לי לספר שפעם, סביב גיל שנה וחצי, היתה נרדמת לבד ובאמת ישנה רוב הלילות כל הלילה...עד שמתישהו זה השתבש (נראה לי שבעקבות מחלה...) ומאז לא שינינו את זה.
עכשיו די ברור לי שאני רוצה לשנות את זה, זה חשוב גם לי וגם לבעלי. אבל יש כל מיני רגשות אשם שעולים לי בהקשר הזה:
1. היא בתהליך של גמילה כרגע, האם להעביר אותה עוד תהליך שכולל חרדות פרידה כאלו ואחרות? (גם בהרדמה וגם במהלך הלילה)
2. היא מאוד צמודה אליי לאחרונה, רוצה רק אותי וכו', האם יהי נכון לעשות את זה עכשיו (מצד שני ממש לא בטוח שזה ישתנה/ יפחת בקרוב...).
אשמח לשמוע את דעתכן איך להעביר אותה את התהליך של לימוד מחדש להרדם לבד והשאר לבד כל הלילה במיטה....בעבר השתמשתי בשיטה של אחרי טקס שינה לאחל לילה טוב, לצאת מהחדר ולחזור כל שתי דקות ללטף...ברור לי שיהיה הרבה בכי ומשום מה, עכשיו, כשהיא יותר גדולה, נורא קשה לי. גם ברור לי שאני יותר רגישה אליה כרגע בגלל רגשות אשם אחרי הלידה וכו'... מצד שני אני כן שלמה עם הרצון שלי להחזיר לנו את המיטה שלנו
אשמח לשמוע את דעתכן, ותודה !
שלום לכולן,
הבת שלי בת 2.3. לפני כשלושה חודשים נולד לה אח קטן ולאחרונה העברנו אותו לישון יחד איתה בחדר.
העניין הוא שעוד מההריון שלי, היתה מתעוררת מתישהו בלילה (לפעמים גם די מוקדם, סביב 22-23) והיינו לוקחים אותה אלינו למיטה- מרוב עייפות שלנו כמובן. אחכ היתה ממשיכה לישון איתנו עד הבוקר וכולנו היינו ישנים טוב...
ידעתי שמתישהו אצטרך לשנות את ההרגל הזה אבל לא היו לי כוחות- גם כשהקטן נולד (אני מניקה בלילה אז זה מקשה על כל העניין).
כרגע גם הרגלי ההרדמות שלה קשורים אליי- היא רגילה שאני יושבת לידה ונותנת לה יד עד שנרדמת. לא מסכימה שאבא ירדים אותה ולא רצינו לכפות זאת עליה כל עוד המצב היה רגיש עם הקטן שנולד והיתה זקוקה לי יותר מהרגיל...
חשוב לי לספר שפעם, סביב גיל שנה וחצי, היתה נרדמת לבד ובאמת ישנה רוב הלילות כל הלילה...עד שמתישהו זה השתבש (נראה לי שבעקבות מחלה...) ומאז לא שינינו את זה.
עכשיו די ברור לי שאני רוצה לשנות את זה, זה חשוב גם לי וגם לבעלי. אבל יש כל מיני רגשות אשם שעולים לי בהקשר הזה:
1. היא בתהליך של גמילה כרגע, האם להעביר אותה עוד תהליך שכולל חרדות פרידה כאלו ואחרות? (גם בהרדמה וגם במהלך הלילה)
2. היא מאוד צמודה אליי לאחרונה, רוצה רק אותי וכו', האם יהי נכון לעשות את זה עכשיו (מצד שני ממש לא בטוח שזה ישתנה/ יפחת בקרוב...).
אשמח לשמוע את דעתכן איך להעביר אותה את התהליך של לימוד מחדש להרדם לבד והשאר לבד כל הלילה במיטה....בעבר השתמשתי בשיטה של אחרי טקס שינה לאחל לילה טוב, לצאת מהחדר ולחזור כל שתי דקות ללטף...ברור לי שיהיה הרבה בכי ומשום מה, עכשיו, כשהיא יותר גדולה, נורא קשה לי. גם ברור לי שאני יותר רגישה אליה כרגע בגלל רגשות אשם אחרי הלידה וכו'... מצד שני אני כן שלמה עם הרצון שלי להחזיר לנו את המיטה שלנו
אשמח לשמוע את דעתכן, ותודה !