המסר הוא שהכל שקרי.
שלמעשה לשום דבר אין מטרה צודקת או אמיתית. לא לגלובליזציה, ולא לאהבה, ולא לחיים. ואפילו לא למועדון קרב. כי בסופו של דבר כל דבר הוא רק אמצעי בשביל להשיג משהו שונה בתחליט. לדוגמא - הגלובליזציה מאפשרת לכל בן אדם לתקשר עם כל אחד בכל העולם, להתלבש כמו שכולם צריכים להתלבש, לשמוע את החדשות שכולם צריכים לשמוע על כל מקום. להיות חשוף להכל ולהשתתף בהכל אך למעשה אין שום חופש, הצרכנים מונחים בכל דבר, כוח הרצון שלהם נכבש על ידי פרסום, על ידי לחץ חברתי וכו' האנשים המנחים את כולנו הם ראשי התאגידים. תאגידי החדשות, חברות הביגוד, משווקי המזון, המערכת הרפואית ועוד ועוד. נותנים לנו הרגשה של חופש בזמן שכולאים אותנו יותר ויותר בתוך כלא הצריכה והמידע. דוגמא נוספת היא האהבה, בסרט הזה אין מקום לאהבה. לא לאהבה של ג'ק לטיילר, לא לאהבה שלו למועדון קרב. הכל מזוייף, טיילר זה הוא ומועדון קרב זו קונספירציה. רק אמצעי להגעה למהפכה אנארכיסטית וזהו. תם הרעיון של הקמת מועדון טוטסטרון גברי שבו כל בחור יוכל להרביץ עד אובדן חושים לשני. הוצאת כל הדיפרסיות והכעסים שמצטברים אצל גברים במאה ה21 ולא ניתנים לשחרור בעולם העצור שלנו. הכל היה אמצעי. על זה בדיוק הסרט מדבר ומעביר לנו את זה כל הזמן. גם בקטע שבו טיילר מצליב את הפילם של סרט ילדים של דיסני וסרט XXX ומקרין אותו בקולנוע שבו הוא עובד. כאן מתוארת הדרך שבה כל הזמן כולם מציגים משהו אחד אבל למעשה עושים משהו אחר לגמרי. רק מרלה חפה מחטא הדואליות. רק היא אמיתית ולא מתביישת בכך. היא רעה, מסכנה, אובדנית ומטורפת. וכך החברה שלנו רואה אנשים שעושים בדיוק מה שהם מתכוונים ולא מחביאים את זה בשום צורה שהיא. מרלה היא האדם האמיתי.
שלמעשה לשום דבר אין מטרה צודקת או אמיתית. לא לגלובליזציה, ולא לאהבה, ולא לחיים. ואפילו לא למועדון קרב. כי בסופו של דבר כל דבר הוא רק אמצעי בשביל להשיג משהו שונה בתחליט. לדוגמא - הגלובליזציה מאפשרת לכל בן אדם לתקשר עם כל אחד בכל העולם, להתלבש כמו שכולם צריכים להתלבש, לשמוע את החדשות שכולם צריכים לשמוע על כל מקום. להיות חשוף להכל ולהשתתף בהכל אך למעשה אין שום חופש, הצרכנים מונחים בכל דבר, כוח הרצון שלהם נכבש על ידי פרסום, על ידי לחץ חברתי וכו' האנשים המנחים את כולנו הם ראשי התאגידים. תאגידי החדשות, חברות הביגוד, משווקי המזון, המערכת הרפואית ועוד ועוד. נותנים לנו הרגשה של חופש בזמן שכולאים אותנו יותר ויותר בתוך כלא הצריכה והמידע. דוגמא נוספת היא האהבה, בסרט הזה אין מקום לאהבה. לא לאהבה של ג'ק לטיילר, לא לאהבה שלו למועדון קרב. הכל מזוייף, טיילר זה הוא ומועדון קרב זו קונספירציה. רק אמצעי להגעה למהפכה אנארכיסטית וזהו. תם הרעיון של הקמת מועדון טוטסטרון גברי שבו כל בחור יוכל להרביץ עד אובדן חושים לשני. הוצאת כל הדיפרסיות והכעסים שמצטברים אצל גברים במאה ה21 ולא ניתנים לשחרור בעולם העצור שלנו. הכל היה אמצעי. על זה בדיוק הסרט מדבר ומעביר לנו את זה כל הזמן. גם בקטע שבו טיילר מצליב את הפילם של סרט ילדים של דיסני וסרט XXX ומקרין אותו בקולנוע שבו הוא עובד. כאן מתוארת הדרך שבה כל הזמן כולם מציגים משהו אחד אבל למעשה עושים משהו אחר לגמרי. רק מרלה חפה מחטא הדואליות. רק היא אמיתית ולא מתביישת בכך. היא רעה, מסכנה, אובדנית ומטורפת. וכך החברה שלנו רואה אנשים שעושים בדיוק מה שהם מתכוונים ולא מחביאים את זה בשום צורה שהיא. מרלה היא האדם האמיתי.
