שרשור לעולים/ות לכיתה א' ולאלו שכבר חוו זאת

וכן, גם אני שומעת סיפורים קשים

על הכניסה למערכת החינוך הממלכתית וזה מתסכל ברמות
 

ג e ש e ם

New member
אין בתי ספר פרטיים

בלי איזה תיאוריה רוחְנית מאחוריהם? סתם משהו בסיגנון אנגלי עם סרגלים וכאלו? ברצינות אבל, אין?
 

lb4

New member
אף אחת לא שולחת למערכת הפרטית/חצי פרטית?

אני די בורה אבל מבינה שיש בתי ספר ייחודיים שהם לא לגמרי פרטיים, ושי גפ פרטיים שלא ממש מוכרים... אומנויות, טבע , דמוקרטי. קצת סדר ? מישהי שולחת לכאלה ?
 

אורora

New member
באיזור שלנו אין

דברים בסגנון אומנויות או טבע. לקונספט הדמוקרטי אני מתנגדת בתוקף. מעבר לזה עברתי לגור היכן שעברתי, בין השאר, כדי שהילדים יחיו בקהילה. שכל החברים שלהןם יגורו ברחוב שלהם או בשכן ( או לפחות מאוד קרוב) שמגיל צעיר יוכלו להסתדר לבד.ללכת לבד לכל מקום וכד. מהיתרונות של מקום קטן. כל היתרונות הללו יתבטלו אם היו הולכים לבית ספר שאינו בישוב.
 

ג e ש e ם

New member
יש ערך רב

לאותה חברה "ברחוב" ובבית הספר. ילדים אצלנו שהולכים לבתי ספר אחרים (מיעוט), ובצהריים עם ילדי הישוב -בדרך כלל משתלבים, אבל לפעמים לא, וזה עוד כשיש להם מסגרת עם ילדי המקום לפחות שעתיים כל יום ובחופשים. כשאפילו זה לא קיים - זה מקשה. מקשה על הילד/ה שלא מוצא/ת את עצמו/ה בחופשים מקשה (לוגיסטית) על הקשר עם חברים מהכיתה (גם על הילדים וגם על ההורים).
 
ישנם בתי ספר ייחודיים מעולים

וישנם כאלה שפחות (תלוי בסוג, באיזור וכו') אבל כדאי לזכור שהם מיעוט שבמיעוט, לא קיימים בכל איזור בארץ ולא כולם ברמה גבוהה. בנוסף, הסלקציה בטובים שבהם, רצינית.
 
תלוי מה ואיך.

יש בי"ס ייחודיים שעולים כמו רגילים ויש כאלה שעולים הרבה יותר. מן הסתם, הגדרת ה"בטירוף" היא יחסית...
 
בנוסף

לרוב (מלבד יוצאים מן הכלל) מתווספים לבחירה הזאת חסרונות שנובעים מניתוק הילד מסביבתו מבחינה חברתית ועוד שלל שיקולים, הכל בהתאם לכל סוג של בי"ס והקריטריונים האופייניים לו. לכל בחירה יש מחיר.
 
באיזור שלנו דוקא יש...

כל מיני בסיגנוןהדמוקרטי-דמוקרטי למחצה, אנתרופוסופי , טבע וכו... הענין הוא שצריך לבדוק היטב היטב בציציות. שמעתי על לא מקרה אחד ולא שניים, שהורים שהיו מאד בקטע הזה- הוציאו את הילד אחרי מספר חודשים, כי הוא פשוט "הלך לאיבוד", ולא רק בגלל שלא לימדו אותו קרוא וכתוב , בשיטה הרגילה או בכלל... אי אפשר אמנם להכליל, ולא כל הילדים הם אותו הדבר... אבל, אישית, אני תוהה אם זה נכון לתת "דמוקרטיה" לילד לפני שיש לו הכלים לכך. בגיל יותר מאוחר- אולי זו באמת דרך חינוכית - לפחות בתיאוריה. ?!?!? הלואי שהיו יותר בתי ספר פרטיים.... גם בתפיסה השמרנית..
 

ג e ש e ם

New member
לא בדיוק יודעת איך לענות.

"ממרומי" כמעט סוף כיתה א. המעבר מחממה לחצי חממה בהחלט לא היה קל. אבל גם לא נוראי כ"כ. היו לא מעט דמעות וקיטורים, ההכרזה הרשמית היא: "אני לא אוהבת את בי"ס". אבל בפועל - לא נראה לי שסובלת במיוחד. בסדר מסכם את זה פחות או יותר. ההתרשמות שלי מביה"ס חיובית בסה"כ.
 
מנסה לענות...

האמת, שהמעבר של הגדול לכיתה א' גרם לי יותר התרגשות מאשר חרדות ופחדים. אבל, אולי העובדה שהוא לומד בבית ספר פרטי שהוא המשך של הגן שהיה באותו מוסד מאד הקטינה את החששות. הוא הגיע לכיתה בה יש עוד שבעה ילדים שהיו איתו בגן (אף אחד מהם לא היה חבר מאד טוב). המורה שלו היא מצויינת. זו להערכתי המפתח להצלחה. מי המורה. אם "נופלת" על הכיתה מורה מוצלחת, מובטחים 90% הצלחה. המעבר לכיתה א' לדעתי היה שלב מאד משמעותי בגלל המעבר מזמן רב של משחקים להרבה שעות של למידה. לבן שלי זה מאד תרם כי הוא מחפש את האינטלקט. מהבחינה הזו, המעבר היה מאד מוצלח. מאידך גיסא, הוא צריך להתמודד עם הכרה של ילדים חדשים. להתחבר איתם. לשחק בהפסקה משחקים של "בית ספר" כמו כדורגל, תופסת, חיי שרה וכו' וכו'. בן, שספורט הוא לא אהבת חייו מרגיש בבית הספר בזמן ההפסקות קצת לא במקום. לא משחקים משחקי קופסא ולא מרכיבים פאזלים. ההפסקות הן עולם שלם בו הפן החברתי מאד דומיננטי. המורה לא כ"כ יודעת מה קורה כי היא לא שם. אה, לפעמים היא משגיחה. אבל זה לא כמו הגננת והסייעת שנמצאות כל הזמן עם הילדים. כך שאם רוצים לדעת מה שקורה עם הילד ברמה החברתית לא פשוט לדעת אם הילד אינו משתף
מה שעוד קורה בגיל בית הספר, שהילדים הופכים להיות "רעים" יותר. כוונתי בענייני החיברות ביניהם. בינתיים עוד לא נתקלתי בזה (לשמחתי הרבה). בכל מקרה, הצלחה רבה במעבר לכיתה א'
 

dafnapo

New member
הצלחת לקלוע למחשבותי

אני יותר מתרגשת מאשר חוששת. באמת מה שמדאיג אותי היא המורה ואני מקווה שניפול על מורה טובה. מבחינת ההפסקות והחיברות החשש שלי הוא באמת מהשתלבות בין הבנות הקלעפטס, אם כי בסה"כ אני די סומכת על הגדולה שתדע להסתדר. לגבי בית הספר היא ביקרה שם כבר 10 פעמים בשנתיים האחרונות ומכירה חלק מהדמויות, כך שאני מאמינה שההלם מהמקום החדש יהיה קטן יותר.
 
בעניין ה"רוע" החברתי של הילדים,

איתרע מזלנו ובגן טרום חובה, נתקענו איכשהו בהרכב אוכלוסיה מעט יוצא דופן לגיל הזה (יצא לי לספר על כך בהקשרים שונים בעבר). היו שם קליקות (בגיל 4!), חרמות על ילדה עם נזלת, חבורת בנים מאוגדים מרביצנים וחברות בנות קלפטעס, שלא ברא ה
. למרות שהתותחון, שהוא מקובל חברתית, לא היה במרכז כל הבעיות הללו האווירה בכל הגן הועכרה עקב כך והייתה תקופה מאד לא נעימה בגן כתוצאה מלא יותר מאשר "רוע" צרוף של ילדים. אני מתארת לעצמי שבגילאים מבוגרים יותר זה פחות מחוספס ויותר ארסי, אבל חדש זה לא יהיה
 
למעלה