אמונתו של איינשטיין (ארוך).
אני מצטט כמה קטעים ממאמר שכתבתי בנושא: פרופסור אלברט איינשטיין, גאון יהודי שהפך ל"שם דבר" ואחד מהמוחות הגדולים ביותר שעולם המדע הכיר, הסיק את המסקנות הברורות מאליהן הנובעות מהתבוננות בעולם מורכב כל כך כעולמנו. הוא הכיר היטב את חוקי הפיסיקה ביקומנו המופלא, ולאור זאת טען פעם אחר פעם בפני כלי התקשורת והמדיה הכלל-עולמית, כי יש בורא לעולם המחזיק את הקוסמוס ומאפשר את קיומנו המתוכנן והבלתי אקראי. הוא האמין באלו-הים, בכח עליון, בורא היקום, המחוקק והשומר הבלעדי של ההרמוניה הקוסמית. יחסו של פרופ' אלברט איינשטיין לדת, המשתלב גם בתפיסת עולמו הפיסיקלית באמירתו הידועה "אלוהים אינו משחק בקוביות" אודות מכניקת הקוונטים. "אני טוען שהרגש הדתי הקוסמי, הוא המניע החזק והנעלה ביותר למחקר מדעי" (כמו שאיינשטין אמר, עמ' 135). "אני מאמין באל של שפינוזה, המגלה את עצמו בהרמוניה של כל הקיים, אבל לא באל המעסיק את עצמו בגורלם ובמעשיהם של בני האדם" (שם, עמ' 134). "אינני יכול להבין את הרעיון של אל פרסונאלי, המשפיע במישרין על מעשיהם של בני-אדם..." (שם, עמ' 133). (שפינוזה היה פילוסוף יהודי שטען כי האלוקים הוא הטבע, דהיינו כל הטבע כולו הוא הבורא, המקיים במעשיו את הבריאה בתכנון וחוקיות. הוא טען שהאל איננו מתעניין באדם ובמעשיו, על אף שהוא מקיים ומחייה אותו. משנתו של שפינוזה מופרכת הן מבחינה מדעית והן מבחינה הגיונית. המדע הוכיח שהמציאות שלנו לא היתה מאז ומעולם, אלא נוצרה מאז המפץ הגדול. כלומר הטבע כולו נברא מהאין ולא היה תמיד, מה שמוכיח שהאלוקים לא יכול להיות הטבע, אלא רק בורא הטבע ומחייה הטבע. בטענה שהאלוקים איננו מתעניין במעשיהם של בני אדם נעסוק בהמשך המאמר. מעניין לציין שבמקומות אחרים איינשטיין דווקא התייחס לאלוקים בתור ישות רוחנית מופשטת). יש אנשים שלא הבינו את איינשטיין, או ניסו לפרש אותו בדרך שתציג אותו כשולל את מציאות הבורא. הם ינסו לצטט את איינשטיין באחר ממכתביו, האומר שהוא אינו מאמין באל פרסונאלי: A lie which is being systematically repeated. I do not believe in a personal God and I have never denied this but have expressed it clearly. בתרגום מהיר: "זהו שקר החוזר על עצמו פעם אחר פעם. אני לא מאמין בקיומו של אלוהים פרסונאלי (כלומר, בורא המתערב במעשי האדם) ומעולם לא הכחשתי זאת, אלא הסברתי זאת באופן ברור". כפי שכבר אמרנו, איינשטיין אמנם כפר בקיומו של אל פרסונאלי המתערב במעשי בני-אדם, אך בקיומו של בורא אשר ברא המקיים את הבריאה האמין גם האמין. ''I believe in Spinoza's God who reveals himself in the orderly harmony of what exists, not in a God who concerns himself with fates and actions of human beings.'' בתרגום מהיר: "אני מאמין באלוהים של שפינוזה, המגלה את קיומו בכל הסדר וההרמוניה של כל מה שקיים, אך לא באל המתערב בגורלם ובמעשיהם של בני אדם". ''I cannot believe that God plays dice with the cosmos". בתרגום מהיר: "איני יכול להאמין שאלוהים משחק בקוביות עם היקום". איינשטין הסיק על קיום בורא מתוך צפייה בסדר, ההרמוניה והסימטריה של היקום - בורא בעל אינטליגנציה אינסופית, אותה העריץ בתור מדען. כפי שהתכנון בשעון מעיד על שען, כפי שבגד מעיד על האורג, כך ההרמוניה של היקום מעידה על בוראה. תכנון מעיד על מתכנן. זוהי המסקנה המדעית ביותר שיש. אנו רואים שגם אנשי מדע דגולים הסיקו מתוך הטבע על מציאותו של כוח עליון ואינטליגנטי וכתבו במפורש שהם מקבלים את מציאותו מהכרה של היקום המסודר להפליא. מה שמוכיח שהטועים האמיתיים יכולים להיות רק במגזר הלא-מאמינים ולא להיפך... אך מה שהאמין או לא האמין איינשטין לא תורם דבר לאמונתנו, כי אמונתנו השכלית מבוססת על ידע, על הכרת המציאות, ההיסטוריה התורנית, ולא על הסתמכות עיוורת על איש מדע זה או אחר. בברכה, דניאל בלס.