לעניות דעתי.............
מזה שנים רבות עולה מידי פעם השאלה "תלבושת אחידה - כן או לא". ונראה כי לא נתנה תשובה סופית וניצחת, ומסופקני אם אי פעם תנתן. להבדיל ממספר מוסדות - כגון בנקים מסוימים, רשתות שווק, חברות תחבורה - שבהם העובדים מקבלים בגדים אחידים לפי מידותיהם, והם נתבעים ללבוש אותם במהלך עבודתם ( בדומה לעובד מוסך הלובש סרבל עבודה ונועל נעליים מיוחדות במהלך עבודתו), הרי לא המורים ולא עובדי המדינה מקבלים מדים ללבשם במהלך העבודה. אחת לשנה מקבלים "תוספת ביגוד". אך מכאן עד למדים טחידים עוד רחוקה הדרך. אני סבור כי בבית הספר משתדלים המורים להעניק לתלמידים , פרט לידע, גם ערכים נוספים. למשל אחריות. למשל התבטאות אישית. למשל סובלנות. והרי בית הספר מחנך גם לפלורליזם. כל תלמיד שונה ממשנהו, לכל תלמיד זכות להחזיק בדיעה שונה - ולהביע אותה. מדוע אם כן לא לאפשר גם פיתוח הטעם הטוב בלבוש והבעת אישיות גם בדרך זו? כרגע עולים בדעתי עוד שני מוסדות הדומים לבית ספר מבחינה סוציולוגית. המוסדות הם בית סוהר ובית חולים. גם בהם, כמו בבית ספר יש קבוצת אנשים, קטנה יחסית , שבידיה סמכות ואחריות לגבי קבוצה שניה , גדולה יותר. המרחק בין שצי הקבוצות הוא רב. האחת קובעת והשניה - בדרך כלל - נשמעת.בשני המוסדות- בית סוהר ובית חולים - לכל קבוצה לבוש משלה. מדים מול סרבלים בצבע מסוים, וחלוקים לבנים מול פיג'אמות. אבל שני מוסדות אלה אינם מטפחים את אישיותו של ה"קליינט" שלהם. לא תמיד ה"קליינט" נשאר באותה מסגרת 12 שנה. (אולי יש כאלה בבית סוהר, הייתי רוצה להאמין שבבתי חולים זה לא כך) שבמהלכן עוברות על אותו "קליינט" תהפוכות ושינויים מהותיים בתחומי הידע, האישיות, וההתחברות. לכן בית ספר חייב להיות שונה משני מוסדות אלה. בבית ספר אי אפשר להנהיג מדים אחידים. בית ספר אינו פס ייצור לאנשים חדגוניים. נהפוך הוא. בית הספר מעודד ומטפח את השונות, את השאיפה למצוינות, את הסקרנות. את יכולת הלמידה העצמאית. אם כופים תלבושת אחידה, באיזה מקום "מרדימים" כוונות אלה. אין להסיק מכך שההפקרות חוגגת. נהפוך הוא. יש להציב גבולות ברורים וחד משמעיים ולעמוד על אכיפתם. למשל שתלמידים לא יבואו בבגדים קרועים לבית הספר. גם אם זה אפנתי. לבית ספר לא באים ככה. מנגד, לא באים לבית ספר בחליפות ועניבה, או בבגדי מותג יקרים.כשם שבנות ישראל היו יוצאות לכרמים לחולל "בבגדי לבן שאולים" על מנת שהאמידה לא תתהדר בבגדיה מול הדלפונית, כך יש להנהיג שזו שאמצעי התשלום של הוריה רבים ומגוונים לא תתהדר על מי שאמצעי התשלום של הוריה מצומצמים. וכאן דברתי בלשון נקבה כשהכוונה היא גם לזכרים. הוא הדין במורים.לא ייתכן שמורה תופיע במכנסים קצרים ללמד, או בחולצת בטן, או במחשוף שעליו אמר המשורר "בקושי נכנס מה שיש" או במכנסיים הדוקים עד שמתאר התחתונים כה ברור שלמעשה הם מיותרים. והלא אצל מרבית התלמידים מהכתות הנמוכות ועד הגבוהות, הדמיון הפרוע עובד שעות נוספות גם ככה, וההורמונים מתרוצצים בקרבם ואינם נותנים מנוח, אז למה להוסיף שמן למדורה? מאידך בית ספר אינו אולם נשפים ואין מקום לפראקים ושמלות מלמלה בשלש שכבות. צריך להיות תחום מוגדר שבו התלמידים - ובייחוד המורים הנותנים דוגמא אישית -יכולים לנוע כאוות נפשם. להביע את עצמם ולהבליט את אישיותם.