תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
ימים לא טובים עוברים על הרכבת שלנו. שתי התאונות היו מעין קו פרשת מים שלאחריו משהו נשבר באירגון ובקרב עובדיו. שינוי המהירות במפגשי הרכבת והמחסור הפיתאומי בציוד גורמים שיבושים בלו"ז ומי שסופגים את זעם הנוסעים הם עובדי הרכבת, מנהלי ואנשי המשמרות בתחנות, הפקחים ברכבות, הקופאיות ואפילו אנשי הבטחון. וגם אצלם משהו נשבר... שוחחתי די ארוכות עם כמה עובדי רכבת והם העבירו לי קצת מהתחושות שלהם. ממקום עבודה שהווה מקור לגאווה, להתחדשות, לשינוי, לאוירה אחרת, הכל השתנה פתאום. האוירה קשה ומצב הרוח שלהם בהתאם. המורל ירוד והוא כמובן לא משתפר בעקבות הלחצים של הנוסעים הממורמרים. והם מתאמצים, באמת שהם מתאמצים, אותם חברים הנמצאים על הרציפים, בתחנות וגם בתאי הנהג. זה קצת מזכיר לי את האוירה בחיל הים באותם ימים איומים וקשים אחרי אבדן אח"י אילת ואח"י דקר. אנשים ברחו אז מחיל הים כמו עכברים מספינה טובעת. אפילו בקורס קציני שריון שעברתי היו פליטים מקורס חובלים שפשוט התביישו בחיל שלהם. ותראו את ח"י כיום, חיל מתקדם עם תודעה עצמית מפותחת, מקור לגאווה. אז מה עושים? ראשית, ברור שהשינוי חייב לבוא מלמעלה כי המחדלים שהובילו לתאונות הם מוסדיים, בטח לא של הפקחים והקופאיות. רק חקירה והסקת מסקנות רציניים "בלי מורא ובלי משוא פנים" (אמירתו של אורי אבנרי), כולל הסקת מסקנות אישיות של כמה מראשי האירגון, יובילו לטיהור האוירה. אנשים חדשים יביאו רוח חדשה ואוירה של התחדשות. שנית, יש לארגן מחדש את לוח הזמנים. כי הלו"ז מוכר ציפיות וכשאלה לא מתממשות, הלקוחות כועסים, ובצדק. מה לעשות והשתנו התנאים, הרכבות נוסעות לאט יותר ויש פחות ציוד. אז זה לא נורא אם גם הלו"ז יצעד פסיעה לאחור ויותאם למה שקורה בשטח. אז יהיו פחות רכבות, תהיה צפיפות רבה ברכבת ונוסעים יעברו לאוטובוסים, אבל העסק יקבל את האמינות שלו בחזרה. כי בעסקים כמו בעסקים, האמינות התפעולית היא הדבר הכי חשוב. שלישית, כדי לשדר רצון טוב מצד הרכבת כלפי ציבור הנוסעים והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%. אלף קציני יחסי ציבור לא ישיגו את מה שהאקט הזה יעשה וזה מזכיר לי את המחווה של סלקום בזמן התקלה הגדולה בראשית ימיה כאשר היא הפסיקה לגבות תשלומים (הפסיקה לגמרי) במשך כמה שבועות כמחווה לסבל הלקוחות, החליפה להם את המכשירים הפגומים ואף נתנה בטריה בתנה כמחווה ללקוחות. אקט כזה שווה את מחירו בזהב... רביעית, וזה מופנה אלינו: קל לבקר וקל לרדת וקל לדרוך על מי ששוכב חסר אונים על הקרקע. אבל דווקא בימי קיץ אלה נדרשת מאיתנו סבלנות, עד שהרכבת שהיא של כולנו תעלה חזרה על הפסים.
תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
ימים לא טובים עוברים על הרכבת שלנו. שתי התאונות היו מעין קו פרשת מים שלאחריו משהו נשבר באירגון ובקרב עובדיו. שינוי המהירות במפגשי הרכבת והמחסור הפיתאומי בציוד גורמים שיבושים בלו"ז ומי שסופגים את זעם הנוסעים הם עובדי הרכבת, מנהלי ואנשי המשמרות בתחנות, הפקחים ברכבות, הקופאיות ואפילו אנשי הבטחון. וגם אצלם משהו נשבר... שוחחתי די ארוכות עם כמה עובדי רכבת והם העבירו לי קצת מהתחושות שלהם. ממקום עבודה שהווה מקור לגאווה, להתחדשות, לשינוי, לאוירה אחרת, הכל השתנה פתאום. האוירה קשה ומצב הרוח שלהם בהתאם. המורל ירוד והוא כמובן לא משתפר בעקבות הלחצים של הנוסעים הממורמרים. והם מתאמצים, באמת שהם מתאמצים, אותם חברים הנמצאים על הרציפים, בתחנות וגם בתאי הנהג. זה קצת מזכיר לי את האוירה בחיל הים באותם ימים איומים וקשים אחרי אבדן אח"י אילת ואח"י דקר. אנשים ברחו אז מחיל הים כמו עכברים מספינה טובעת. אפילו בקורס קציני שריון שעברתי היו פליטים מקורס חובלים שפשוט התביישו בחיל שלהם. ותראו את ח"י כיום, חיל מתקדם עם תודעה עצמית מפותחת, מקור לגאווה. אז מה עושים? ראשית, ברור שהשינוי חייב לבוא מלמעלה כי המחדלים שהובילו לתאונות הם מוסדיים, בטח לא של הפקחים והקופאיות. רק חקירה והסקת מסקנות רציניים "בלי מורא ובלי משוא פנים" (אמירתו של אורי אבנרי), כולל הסקת מסקנות אישיות של כמה מראשי האירגון, יובילו לטיהור האוירה. אנשים חדשים יביאו רוח חדשה ואוירה של התחדשות. שנית, יש לארגן מחדש את לוח הזמנים. כי הלו"ז מוכר ציפיות וכשאלה לא מתממשות, הלקוחות כועסים, ובצדק. מה לעשות והשתנו התנאים, הרכבות נוסעות לאט יותר ויש פחות ציוד. אז זה לא נורא אם גם הלו"ז יצעד פסיעה לאחור ויותאם למה שקורה בשטח. אז יהיו פחות רכבות, תהיה צפיפות רבה ברכבת ונוסעים יעברו לאוטובוסים, אבל העסק יקבל את האמינות שלו בחזרה. כי בעסקים כמו בעסקים, האמינות התפעולית היא הדבר הכי חשוב. שלישית, כדי לשדר רצון טוב מצד הרכבת כלפי ציבור הנוסעים והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%. אלף קציני יחסי ציבור לא ישיגו את מה שהאקט הזה יעשה וזה מזכיר לי את המחווה של סלקום בזמן התקלה הגדולה בראשית ימיה כאשר היא הפסיקה לגבות תשלומים (הפסיקה לגמרי) במשך כמה שבועות כמחווה לסבל הלקוחות, החליפה להם את המכשירים הפגומים ואף נתנה בטריה בתנה כמחווה ללקוחות. אקט כזה שווה את מחירו בזהב... רביעית, וזה מופנה אלינו: קל לבקר וקל לרדת וקל לדרוך על מי ששוכב חסר אונים על הקרקע. אבל דווקא בימי קיץ אלה נדרשת מאיתנו סבלנות, עד שהרכבת שהיא של כולנו תעלה חזרה על הפסים.
