תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל

מצב
הנושא נעול.

alantan

New member
סע לאירופה ותלמד נימוסים והליכות

תוריד פרופיל
סע קצת לאורופה ואחר כך תדבר.1.גם באורופה משתמשים בקרונות לפירסום2.גם ברכבות אחרות יש בעיות של תזמון ולא כל הזמן שומעים קיטורים של נוסעים.3.נוסע הישראלי הוא מאוד מפונק
סע לאירופה ותלמד נימוסים והליכות
 

eggedan777

New member
יותר גרוע שביטלו הקמת תחנה בראשון

תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
ימים לא טובים עוברים על הרכבת שלנו. שתי התאונות היו מעין קו פרשת מים שלאחריו משהו נשבר באירגון ובקרב עובדיו. שינוי המהירות במפגשי הרכבת והמחסור הפיתאומי בציוד גורמים שיבושים בלו"ז ומי שסופגים את זעם הנוסעים הם עובדי הרכבת, מנהלי ואנשי המשמרות בתחנות, הפקחים ברכבות, הקופאיות ואפילו אנשי הבטחון. וגם אצלם משהו נשבר... שוחחתי די ארוכות עם כמה עובדי רכבת והם העבירו לי קצת מהתחושות שלהם. ממקום עבודה שהווה מקור לגאווה, להתחדשות, לשינוי, לאוירה אחרת, הכל השתנה פתאום. האוירה קשה ומצב הרוח שלהם בהתאם. המורל ירוד והוא כמובן לא משתפר בעקבות הלחצים של הנוסעים הממורמרים. והם מתאמצים, באמת שהם מתאמצים, אותם חברים הנמצאים על הרציפים, בתחנות וגם בתאי הנהג. זה קצת מזכיר לי את האוירה בחיל הים באותם ימים איומים וקשים אחרי אבדן אח"י אילת ואח"י דקר. אנשים ברחו אז מחיל הים כמו עכברים מספינה טובעת. אפילו בקורס קציני שריון שעברתי היו פליטים מקורס חובלים שפשוט התביישו בחיל שלהם. ותראו את ח"י כיום, חיל מתקדם עם תודעה עצמית מפותחת, מקור לגאווה. אז מה עושים? ראשית, ברור שהשינוי חייב לבוא מלמעלה כי המחדלים שהובילו לתאונות הם מוסדיים, בטח לא של הפקחים והקופאיות. רק חקירה והסקת מסקנות רציניים "בלי מורא ובלי משוא פנים" (אמירתו של אורי אבנרי), כולל הסקת מסקנות אישיות של כמה מראשי האירגון, יובילו לטיהור האוירה. אנשים חדשים יביאו רוח חדשה ואוירה של התחדשות. שנית, יש לארגן מחדש את לוח הזמנים. כי הלו"ז מוכר ציפיות וכשאלה לא מתממשות, הלקוחות כועסים, ובצדק. מה לעשות והשתנו התנאים, הרכבות נוסעות לאט יותר ויש פחות ציוד. אז זה לא נורא אם גם הלו"ז יצעד פסיעה לאחור ויותאם למה שקורה בשטח. אז יהיו פחות רכבות, תהיה צפיפות רבה ברכבת ונוסעים יעברו לאוטובוסים, אבל העסק יקבל את האמינות שלו בחזרה. כי בעסקים כמו בעסקים, האמינות התפעולית היא הדבר הכי חשוב. שלישית, כדי לשדר רצון טוב מצד הרכבת כלפי ציבור הנוסעים והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%. אלף קציני יחסי ציבור לא ישיגו את מה שהאקט הזה יעשה וזה מזכיר לי את המחווה של סלקום בזמן התקלה הגדולה בראשית ימיה כאשר היא הפסיקה לגבות תשלומים (הפסיקה לגמרי) במשך כמה שבועות כמחווה לסבל הלקוחות, החליפה להם את המכשירים הפגומים ואף נתנה בטריה בתנה כמחווה ללקוחות. אקט כזה שווה את מחירו בזהב... רביעית, וזה מופנה אלינו: קל לבקר וקל לרדת וקל לדרוך על מי ששוכב חסר אונים על הקרקע. אבל דווקא בימי קיץ אלה נדרשת מאיתנו סבלנות, עד שהרכבת שהיא של כולנו תעלה חזרה על הפסים.
יותר גרוע שביטלו הקמת תחנה בראשון
 

mucool2

New member
יותר גרוע ממה?

יותר גרוע שביטלו הקמת תחנה בראשון
יותר גרוע ממה?
מה הקשר? ולא ביטלו - בוחנים מחדש אחת משלוש תחנות חדשות שאמורות להיבנות בראשון במסגרת תכנית החומש הנוכחית (עד 2008-2009). זה לא אומר שלא יבנו אותה מאוחר יותר. ומי יודע, אולי דווקא ימצאו את התקציב כבר בשנים הקרובות?
 

eggedan777

New member
הקשר שלו

יותר גרוע ממה?
מה הקשר? ולא ביטלו - בוחנים מחדש אחת משלוש תחנות חדשות שאמורות להיבנות בראשון במסגרת תכנית החומש הנוכחית (עד 2008-2009). זה לא אומר שלא יבנו אותה מאוחר יותר. ומי יודע, אולי דווקא ימצאו את התקציב כבר בשנים הקרובות?
הקשר שלו
"....והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%....." ואם לא היה מבטלים הקמת תחנת רכבת מערבית אולי זה היה תורם להוספת נוסעים ואנשים שגרים שם יצטרכו לנסעו לראשונים אני מדבר על הקלת הגעת לתושבי ראשון לציון וחוץ מיזה צריך להוסיף עוד מערכים . בלי קשר לזה .שום דבר לא ישפר לרווחת נוסעים אם לא יבנו מנהרות.גשרים לרכבת כי התאונות דרכים בין רכבת ומכוניות זה מפחיד וגם מעכבת סתם
 

eggedan777

New member
התכוונתי עוד שיפורים לרווחת נוסעים

הקשר שלו
"....והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%....." ואם לא היה מבטלים הקמת תחנת רכבת מערבית אולי זה היה תורם להוספת נוסעים ואנשים שגרים שם יצטרכו לנסעו לראשונים אני מדבר על הקלת הגעת לתושבי ראשון לציון וחוץ מיזה צריך להוסיף עוד מערכים . בלי קשר לזה .שום דבר לא ישפר לרווחת נוסעים אם לא יבנו מנהרות.גשרים לרכבת כי התאונות דרכים בין רכבת ומכוניות זה מפחיד וגם מעכבת סתם
התכוונתי עוד שיפורים לרווחת נוסעים
 
ואני התכוונתי לתוצאות של התאונות

התכוונתי עוד שיפורים לרווחת נוסעים
ואני התכוונתי לתוצאות של התאונות
שתי תחנות או שלוש בראשון או ברעננה, זה מקום לדיון אחר. כרגע ההתמודדות של הרכבת היא עם התוצאות של התאונות. אני חושב שאנחו צריכים לתת לעובדי הרכבת גיבוי.
 

mucool2

New member
עדיין לא הבנתי מה הקשר

הקשר שלו
"....והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%....." ואם לא היה מבטלים הקמת תחנת רכבת מערבית אולי זה היה תורם להוספת נוסעים ואנשים שגרים שם יצטרכו לנסעו לראשונים אני מדבר על הקלת הגעת לתושבי ראשון לציון וחוץ מיזה צריך להוסיף עוד מערכים . בלי קשר לזה .שום דבר לא ישפר לרווחת נוסעים אם לא יבנו מנהרות.גשרים לרכבת כי התאונות דרכים בין רכבת ומכוניות זה מפחיד וגם מעכבת סתם
עדיין לא הבנתי מה הקשר
בין "ביטול" תחנת ראשל"צ מערב לבין מה שבני כתב. הוא התייחס לטווח המיידי. תחנת ראשון-מערב, גם אם יתחילו לבנות אותה מחר, תהיה מוכנה רק בעוד שנתיים-שלוש. ואגב, למרות ה"ביטול", בעוד כ-3 שנים יהיו בראשל"צ 3 תחנות רכבת! לא ביטלו את הקמת שתי תחנות רכבת נוספות במערב ראשל"צ - משה דיין ומכללות. גם את ראשל"צ-מערב לא ביטלו, אלא רק בוחנים את כדאיות הקמתה בשלב מאוחר יותר. ובעניין הוספת מערכים והפרדה-מפלסית כולם מסכימים, אבל זה לא הנושא של השרשור הזה.
 
בועז, רשת הרכבות שלנו קורסת?

תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
ימים לא טובים עוברים על הרכבת שלנו. שתי התאונות היו מעין קו פרשת מים שלאחריו משהו נשבר באירגון ובקרב עובדיו. שינוי המהירות במפגשי הרכבת והמחסור הפיתאומי בציוד גורמים שיבושים בלו"ז ומי שסופגים את זעם הנוסעים הם עובדי הרכבת, מנהלי ואנשי המשמרות בתחנות, הפקחים ברכבות, הקופאיות ואפילו אנשי הבטחון. וגם אצלם משהו נשבר... שוחחתי די ארוכות עם כמה עובדי רכבת והם העבירו לי קצת מהתחושות שלהם. ממקום עבודה שהווה מקור לגאווה, להתחדשות, לשינוי, לאוירה אחרת, הכל השתנה פתאום. האוירה קשה ומצב הרוח שלהם בהתאם. המורל ירוד והוא כמובן לא משתפר בעקבות הלחצים של הנוסעים הממורמרים. והם מתאמצים, באמת שהם מתאמצים, אותם חברים הנמצאים על הרציפים, בתחנות וגם בתאי הנהג. זה קצת מזכיר לי את האוירה בחיל הים באותם ימים איומים וקשים אחרי אבדן אח"י אילת ואח"י דקר. אנשים ברחו אז מחיל הים כמו עכברים מספינה טובעת. אפילו בקורס קציני שריון שעברתי היו פליטים מקורס חובלים שפשוט התביישו בחיל שלהם. ותראו את ח"י כיום, חיל מתקדם עם תודעה עצמית מפותחת, מקור לגאווה. אז מה עושים? ראשית, ברור שהשינוי חייב לבוא מלמעלה כי המחדלים שהובילו לתאונות הם מוסדיים, בטח לא של הפקחים והקופאיות. רק חקירה והסקת מסקנות רציניים "בלי מורא ובלי משוא פנים" (אמירתו של אורי אבנרי), כולל הסקת מסקנות אישיות של כמה מראשי האירגון, יובילו לטיהור האוירה. אנשים חדשים יביאו רוח חדשה ואוירה של התחדשות. שנית, יש לארגן מחדש את לוח הזמנים. כי הלו"ז מוכר ציפיות וכשאלה לא מתממשות, הלקוחות כועסים, ובצדק. מה לעשות והשתנו התנאים, הרכבות נוסעות לאט יותר ויש פחות ציוד. אז זה לא נורא אם גם הלו"ז יצעד פסיעה לאחור ויותאם למה שקורה בשטח. אז יהיו פחות רכבות, תהיה צפיפות רבה ברכבת ונוסעים יעברו לאוטובוסים, אבל העסק יקבל את האמינות שלו בחזרה. כי בעסקים כמו בעסקים, האמינות התפעולית היא הדבר הכי חשוב. שלישית, כדי לשדר רצון טוב מצד הרכבת כלפי ציבור הנוסעים והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%. אלף קציני יחסי ציבור לא ישיגו את מה שהאקט הזה יעשה וזה מזכיר לי את המחווה של סלקום בזמן התקלה הגדולה בראשית ימיה כאשר היא הפסיקה לגבות תשלומים (הפסיקה לגמרי) במשך כמה שבועות כמחווה לסבל הלקוחות, החליפה להם את המכשירים הפגומים ואף נתנה בטריה בתנה כמחווה ללקוחות. אקט כזה שווה את מחירו בזהב... רביעית, וזה מופנה אלינו: קל לבקר וקל לרדת וקל לדרוך על מי ששוכב חסר אונים על הקרקע. אבל דווקא בימי קיץ אלה נדרשת מאיתנו סבלנות, עד שהרכבת שהיא של כולנו תעלה חזרה על הפסים.
בועז, רשת הרכבות שלנו קורסת?
מה שקורס זה שמה הטוב של הרכבת ולוח הזמנים. עד התאונות הלו"ז נשמר בדרך כלל, לקוחות חדשים עלו על הרכבת בכייף והציוד נוצל עד הסוף. יש הבדל בין תכנית פיתוח שנמשכת זמן רב (כי לבנות ציוד לוקח זמן ואל תשכחו מאיפה זה התחל...) ובין מחסור פתאומי. שמה הטוב של הרכבת התרסק בגלל התאונות והשלכותיהן. התאונות לא ארעו בגלל מחסור בציוד או הכפלת מסילות. לכן הקשר כאן לא ברור לי. מה שחשוב כרגע הוא לצאת מהתוצאות של התאונות האלו והצעתי כמה דברים. לא התכוונתי לפתוח שרשור שלם של קיטורים על הרכבת בזמנים רגילים ואני נורא מצטער אבל אין קשר בין מחיר הנסיעה מבית שמש או בעיית הגימלאים למה שקורה היום.
 

בועז ל

New member
כן בני, רשת הרכבות קורסת.

בועז, רשת הרכבות שלנו קורסת?
מה שקורס זה שמה הטוב של הרכבת ולוח הזמנים. עד התאונות הלו"ז נשמר בדרך כלל, לקוחות חדשים עלו על הרכבת בכייף והציוד נוצל עד הסוף. יש הבדל בין תכנית פיתוח שנמשכת זמן רב (כי לבנות ציוד לוקח זמן ואל תשכחו מאיפה זה התחל...) ובין מחסור פתאומי. שמה הטוב של הרכבת התרסק בגלל התאונות והשלכותיהן. התאונות לא ארעו בגלל מחסור בציוד או הכפלת מסילות. לכן הקשר כאן לא ברור לי. מה שחשוב כרגע הוא לצאת מהתוצאות של התאונות האלו והצעתי כמה דברים. לא התכוונתי לפתוח שרשור שלם של קיטורים על הרכבת בזמנים רגילים ואני נורא מצטער אבל אין קשר בין מחיר הנסיעה מבית שמש או בעיית הגימלאים למה שקורה היום.
כן בני, רשת הרכבות קורסת.
כאשר ביומיים בשבוע לא ניתן לסמוך על הלו"ז של ר"י וזה עוד קודם לתאונות הרכבת ובימים האחרים מתרבות תלונות הנוסעים על איחורים מבחינתי זוהי קריסה גם אם חלקית עדיין משמעותית.קריסה זו יתכן שמקורה בשילוב של כמה גורמים : תאונות הרכבת שגרמו להאטת הרכבות , ציוד המנוצל עד תום ונשחק, בעיות תכנון התעבורה ברשת ותכנון הרשת עצמה ועוד. אני מצטער, אבל לא ניתן לפטור זאת כלאחר יד ולכנות זאת כקיטורים. תפקידי אינו לדאוג למוראל עובדי הרכבת, יש להם הנהלה וזה תפקידה. ושוב אני מבקש ממך לחדול ממנהגך ולהציג את ביקורתי על רקע "מחיר הנסיעה מבית שמש או בעיית הגימלאים " זה בפירוש לא הקטע ואני בטוח שאתה יודע זאת.
 

קובי לו

New member
בני, הפתעת אותי.

תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
ימים לא טובים עוברים על הרכבת שלנו. שתי התאונות היו מעין קו פרשת מים שלאחריו משהו נשבר באירגון ובקרב עובדיו. שינוי המהירות במפגשי הרכבת והמחסור הפיתאומי בציוד גורמים שיבושים בלו"ז ומי שסופגים את זעם הנוסעים הם עובדי הרכבת, מנהלי ואנשי המשמרות בתחנות, הפקחים ברכבות, הקופאיות ואפילו אנשי הבטחון. וגם אצלם משהו נשבר... שוחחתי די ארוכות עם כמה עובדי רכבת והם העבירו לי קצת מהתחושות שלהם. ממקום עבודה שהווה מקור לגאווה, להתחדשות, לשינוי, לאוירה אחרת, הכל השתנה פתאום. האוירה קשה ומצב הרוח שלהם בהתאם. המורל ירוד והוא כמובן לא משתפר בעקבות הלחצים של הנוסעים הממורמרים. והם מתאמצים, באמת שהם מתאמצים, אותם חברים הנמצאים על הרציפים, בתחנות וגם בתאי הנהג. זה קצת מזכיר לי את האוירה בחיל הים באותם ימים איומים וקשים אחרי אבדן אח"י אילת ואח"י דקר. אנשים ברחו אז מחיל הים כמו עכברים מספינה טובעת. אפילו בקורס קציני שריון שעברתי היו פליטים מקורס חובלים שפשוט התביישו בחיל שלהם. ותראו את ח"י כיום, חיל מתקדם עם תודעה עצמית מפותחת, מקור לגאווה. אז מה עושים? ראשית, ברור שהשינוי חייב לבוא מלמעלה כי המחדלים שהובילו לתאונות הם מוסדיים, בטח לא של הפקחים והקופאיות. רק חקירה והסקת מסקנות רציניים "בלי מורא ובלי משוא פנים" (אמירתו של אורי אבנרי), כולל הסקת מסקנות אישיות של כמה מראשי האירגון, יובילו לטיהור האוירה. אנשים חדשים יביאו רוח חדשה ואוירה של התחדשות. שנית, יש לארגן מחדש את לוח הזמנים. כי הלו"ז מוכר ציפיות וכשאלה לא מתממשות, הלקוחות כועסים, ובצדק. מה לעשות והשתנו התנאים, הרכבות נוסעות לאט יותר ויש פחות ציוד. אז זה לא נורא אם גם הלו"ז יצעד פסיעה לאחור ויותאם למה שקורה בשטח. אז יהיו פחות רכבות, תהיה צפיפות רבה ברכבת ונוסעים יעברו לאוטובוסים, אבל העסק יקבל את האמינות שלו בחזרה. כי בעסקים כמו בעסקים, האמינות התפעולית היא הדבר הכי חשוב. שלישית, כדי לשדר רצון טוב מצד הרכבת כלפי ציבור הנוסעים והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%. אלף קציני יחסי ציבור לא ישיגו את מה שהאקט הזה יעשה וזה מזכיר לי את המחווה של סלקום בזמן התקלה הגדולה בראשית ימיה כאשר היא הפסיקה לגבות תשלומים (הפסיקה לגמרי) במשך כמה שבועות כמחווה לסבל הלקוחות, החליפה להם את המכשירים הפגומים ואף נתנה בטריה בתנה כמחווה ללקוחות. אקט כזה שווה את מחירו בזהב... רביעית, וזה מופנה אלינו: קל לבקר וקל לרדת וקל לדרוך על מי ששוכב חסר אונים על הקרקע. אבל דווקא בימי קיץ אלה נדרשת מאיתנו סבלנות, עד שהרכבת שהיא של כולנו תעלה חזרה על הפסים.
בני, הפתעת אותי.
מסכים עם כל מילה. ולגבי חיל הים. אני, כיליד 65', זוכר במעורפל את התקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70. ואני זוכר שהחיל היחיד שהיו לו תשדירי שירות בטלויזיה (חוץ מלביה"ס הטכני של חיל האויר) היה חיל הים. היה התשדיר של "המלח שלי הוא המלאך שלי", היה את "בא אלינו אלינו אלינו לים" והיה "קפטן קוק" ועוד כל מני תשדירים, שמטרתם היתה כפולה, הן שכנוע צעירים להתנדב לחיל הים והן לשפר את התדמית שלו בקרב כלל הציבור. לא היו תשדירי שירות לצנחנים או למשטרה צבאית או אפילו לא להנדסה קרבית או שריון. רק חיל הים ובעקיפין חיל האויר ע"י פרסום ביה"ס הטכני שליד חיפה. לדעתי הרכבת צריכה לצאת בקמפיין ענק ומסיבי, בהתייעצות עם כמה וכמה אנשי יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים, ולהראות מסר חיובי בתשדירים. ראשית הבעת התנצלות כנה על התאונות ומנגד להראות שהם עושים מעל ומעבר לתיקון התקלות ומורידים מחירים (כהצעתך) וכו'. אם יבואו גם הורדת המחירים, גם פרסום לו"ז אמין יותר וגם מסע פרסום מסיבי, לדעתי תוך פחות משנה הסיפור יהיה מאחורינו. אני זוכר, והפעם לא במעורפל, את התאונה במפגש הבונים, לפני 20 שנה בדיוק. שנת 85' ו-86', היו כדברי גולף בראבו, השנים של גסיסת הרכבת. היא הצטיירה כגוף מיושן, מסורבל, עם ציוד מתקופת הפלמ"ח (זה היה הדימוי של רכבת ישראל בקרב מרבית עם ישראל) ועם 2 קווים בלבד (נהריה-ת"א ות"א - ירושלים המקרטע). ובכל זאת, למרות שהתאונה הנוראית ההיא עוד יותר פגעה בדימוי של הרכבת הן בקרב הציבור והן בקרב חלק מהעובדים בה, תוך 5 שנים עם הדיבורים על רכישת ציוד נייד חדשני (ה-ic3) וכן החיבור עם רשות הנמלים והשקעות בשיפוץ תחנות וכו', הדימוי של הרכבת השתנה מן הקצה אל הקצה. מהבחינה הזאת יש לאמר שמצבה טוב עשרות מונים ממה שהיה ביוני יולי 85'. ובכל זאת, יש ליישם את מה שכתבת (בתוספת ההצעה שלי למסע פרסום מסיבי שיהיה חכם וממוקד, ע"י התייעצות עם המון יועצי פרסום, יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים וצרכניים).
 
קובי!!!

בני, הפתעת אותי.
מסכים עם כל מילה. ולגבי חיל הים. אני, כיליד 65', זוכר במעורפל את התקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70. ואני זוכר שהחיל היחיד שהיו לו תשדירי שירות בטלויזיה (חוץ מלביה"ס הטכני של חיל האויר) היה חיל הים. היה התשדיר של "המלח שלי הוא המלאך שלי", היה את "בא אלינו אלינו אלינו לים" והיה "קפטן קוק" ועוד כל מני תשדירים, שמטרתם היתה כפולה, הן שכנוע צעירים להתנדב לחיל הים והן לשפר את התדמית שלו בקרב כלל הציבור. לא היו תשדירי שירות לצנחנים או למשטרה צבאית או אפילו לא להנדסה קרבית או שריון. רק חיל הים ובעקיפין חיל האויר ע"י פרסום ביה"ס הטכני שליד חיפה. לדעתי הרכבת צריכה לצאת בקמפיין ענק ומסיבי, בהתייעצות עם כמה וכמה אנשי יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים, ולהראות מסר חיובי בתשדירים. ראשית הבעת התנצלות כנה על התאונות ומנגד להראות שהם עושים מעל ומעבר לתיקון התקלות ומורידים מחירים (כהצעתך) וכו'. אם יבואו גם הורדת המחירים, גם פרסום לו"ז אמין יותר וגם מסע פרסום מסיבי, לדעתי תוך פחות משנה הסיפור יהיה מאחורינו. אני זוכר, והפעם לא במעורפל, את התאונה במפגש הבונים, לפני 20 שנה בדיוק. שנת 85' ו-86', היו כדברי גולף בראבו, השנים של גסיסת הרכבת. היא הצטיירה כגוף מיושן, מסורבל, עם ציוד מתקופת הפלמ"ח (זה היה הדימוי של רכבת ישראל בקרב מרבית עם ישראל) ועם 2 קווים בלבד (נהריה-ת"א ות"א - ירושלים המקרטע). ובכל זאת, למרות שהתאונה הנוראית ההיא עוד יותר פגעה בדימוי של הרכבת הן בקרב הציבור והן בקרב חלק מהעובדים בה, תוך 5 שנים עם הדיבורים על רכישת ציוד נייד חדשני (ה-ic3) וכן החיבור עם רשות הנמלים והשקעות בשיפוץ תחנות וכו', הדימוי של הרכבת השתנה מן הקצה אל הקצה. מהבחינה הזאת יש לאמר שמצבה טוב עשרות מונים ממה שהיה ביוני יולי 85'. ובכל זאת, יש ליישם את מה שכתבת (בתוספת ההצעה שלי למסע פרסום מסיבי שיהיה חכם וממוקד, ע"י התייעצות עם המון יועצי פרסום, יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים וצרכניים).
קובי!!!
הפתעת אותי...
 

קובי לו

New member
בוא נראה אם יש לך זכרון טוב

קובי!!!
הפתעת אותי...
בוא נראה אם יש לך זכרון טוב
בשנת 90' או 91' הרכבת יצאה במסע פרסום מסיבי של שלטי חוצות, מודעות בעיתונים ובעיקר תשדירי רדיו וטלויזיה. מה היה המוטו (ו/או הסלוגן {סיסמא}) ? חוזרים לרכבת עולים על הפסים. ההדגשה שלי באה להראות שהם קראו לציבור לחזור לרכבת, שכן בשנות ה-50, ה-60 וה-70 היו מליוני נוסעים בשנה ברכבת (5 מליון נוסעים במדינה של פחות מ-2 מליון תושבים זה מכובד, נתוני שנת 65' כדוגמא). בשנת 93' היו "רק" 5 או 6 מליון נוסעים במדינה של כמעט 6 מליון תושבים. בשנים האומללות 85' 86' היו בקושי 2 מליון נוסעים בשנה ברכבת. לפי דעתי צריך לבחור סיסמא דומה, לאחד ממסעות הפרסום. מסע ראשון צריך להביע צער והתנצלות כנה על התאונות ולהראות שהם הסיקו מסקנות (כולל אולי אישיות). מסע שני צריך להראות שהם באופן זמני מתאימים את הלו"ז למצב שנוצר עד גמר חיסול המפגשים והכפלת חלק מהמסילות וכדומה וכן מורידים מחירים. מסע שלישי צריך להיות קמפיין בסגנון "חוזרים לרכבת". חצי שנה של מסעות פרסום כאלו + להראות לציבור שגם בכירים ברכבת משלמים ב"ראשם" + הורדת מחירים + התאמת הלו"ז למציאות, אם לא יחזירו את ההמונים בחזרה לרכבת אני גם קוגלגר וגם העם יוכיח שהוא חרא של עם. אבל אני לא דואג. גם היום, ללא כל הצעדים שהצעת והוספתי אני, יש ירידה קלה בלבד בכמות הנוסעים ברכבת. עם אימוץ הצעדים הללו תהיה קפיצה דרמטית בכמות הנוסעים. אני משוכנע בכך כמעט ללא ספק (כסטודנט לשעבר בפילוסופיה אני בד"כ מטיל הרבה ספק בכל דבר, פה אני כמעט ללא הטלת ספק). וברצינות בני, מה דעתך על מסעות הפרסום שפרטתי בתגובותיי ?
 
אני מסכים איתך בקשר לאסטרטגיה

בוא נראה אם יש לך זכרון טוב
בשנת 90' או 91' הרכבת יצאה במסע פרסום מסיבי של שלטי חוצות, מודעות בעיתונים ובעיקר תשדירי רדיו וטלויזיה. מה היה המוטו (ו/או הסלוגן {סיסמא}) ? חוזרים לרכבת עולים על הפסים. ההדגשה שלי באה להראות שהם קראו לציבור לחזור לרכבת, שכן בשנות ה-50, ה-60 וה-70 היו מליוני נוסעים בשנה ברכבת (5 מליון נוסעים במדינה של פחות מ-2 מליון תושבים זה מכובד, נתוני שנת 65' כדוגמא). בשנת 93' היו "רק" 5 או 6 מליון נוסעים במדינה של כמעט 6 מליון תושבים. בשנים האומללות 85' 86' היו בקושי 2 מליון נוסעים בשנה ברכבת. לפי דעתי צריך לבחור סיסמא דומה, לאחד ממסעות הפרסום. מסע ראשון צריך להביע צער והתנצלות כנה על התאונות ולהראות שהם הסיקו מסקנות (כולל אולי אישיות). מסע שני צריך להראות שהם באופן זמני מתאימים את הלו"ז למצב שנוצר עד גמר חיסול המפגשים והכפלת חלק מהמסילות וכדומה וכן מורידים מחירים. מסע שלישי צריך להיות קמפיין בסגנון "חוזרים לרכבת". חצי שנה של מסעות פרסום כאלו + להראות לציבור שגם בכירים ברכבת משלמים ב"ראשם" + הורדת מחירים + התאמת הלו"ז למציאות, אם לא יחזירו את ההמונים בחזרה לרכבת אני גם קוגלגר וגם העם יוכיח שהוא חרא של עם. אבל אני לא דואג. גם היום, ללא כל הצעדים שהצעת והוספתי אני, יש ירידה קלה בלבד בכמות הנוסעים ברכבת. עם אימוץ הצעדים הללו תהיה קפיצה דרמטית בכמות הנוסעים. אני משוכנע בכך כמעט ללא ספק (כסטודנט לשעבר בפילוסופיה אני בד"כ מטיל הרבה ספק בכל דבר, פה אני כמעט ללא הטלת ספק). וברצינות בני, מה דעתך על מסעות הפרסום שפרטתי בתגובותיי ?
אני מסכים איתך בקשר לאסטרטגיה
כי אתה שוב מאשש את מה שכתבתי בהודעת הפתיחה.
 

אורי404

New member
לגבי תדמית הרכבת. חמש שנים אחרי

בני, הפתעת אותי.
מסכים עם כל מילה. ולגבי חיל הים. אני, כיליד 65', זוכר במעורפל את התקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70. ואני זוכר שהחיל היחיד שהיו לו תשדירי שירות בטלויזיה (חוץ מלביה"ס הטכני של חיל האויר) היה חיל הים. היה התשדיר של "המלח שלי הוא המלאך שלי", היה את "בא אלינו אלינו אלינו לים" והיה "קפטן קוק" ועוד כל מני תשדירים, שמטרתם היתה כפולה, הן שכנוע צעירים להתנדב לחיל הים והן לשפר את התדמית שלו בקרב כלל הציבור. לא היו תשדירי שירות לצנחנים או למשטרה צבאית או אפילו לא להנדסה קרבית או שריון. רק חיל הים ובעקיפין חיל האויר ע"י פרסום ביה"ס הטכני שליד חיפה. לדעתי הרכבת צריכה לצאת בקמפיין ענק ומסיבי, בהתייעצות עם כמה וכמה אנשי יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים, ולהראות מסר חיובי בתשדירים. ראשית הבעת התנצלות כנה על התאונות ומנגד להראות שהם עושים מעל ומעבר לתיקון התקלות ומורידים מחירים (כהצעתך) וכו'. אם יבואו גם הורדת המחירים, גם פרסום לו"ז אמין יותר וגם מסע פרסום מסיבי, לדעתי תוך פחות משנה הסיפור יהיה מאחורינו. אני זוכר, והפעם לא במעורפל, את התאונה במפגש הבונים, לפני 20 שנה בדיוק. שנת 85' ו-86', היו כדברי גולף בראבו, השנים של גסיסת הרכבת. היא הצטיירה כגוף מיושן, מסורבל, עם ציוד מתקופת הפלמ"ח (זה היה הדימוי של רכבת ישראל בקרב מרבית עם ישראל) ועם 2 קווים בלבד (נהריה-ת"א ות"א - ירושלים המקרטע). ובכל זאת, למרות שהתאונה הנוראית ההיא עוד יותר פגעה בדימוי של הרכבת הן בקרב הציבור והן בקרב חלק מהעובדים בה, תוך 5 שנים עם הדיבורים על רכישת ציוד נייד חדשני (ה-ic3) וכן החיבור עם רשות הנמלים והשקעות בשיפוץ תחנות וכו', הדימוי של הרכבת השתנה מן הקצה אל הקצה. מהבחינה הזאת יש לאמר שמצבה טוב עשרות מונים ממה שהיה ביוני יולי 85'. ובכל זאת, יש ליישם את מה שכתבת (בתוספת ההצעה שלי למסע פרסום מסיבי שיהיה חכם וממוקד, ע"י התייעצות עם המון יועצי פרסום, יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים וצרכניים).
לגבי תדמית הרכבת. חמש שנים אחרי
85-86 זה איזור תחילת שנות התשעים. לאחר שיפוץ התחנות והוספת הIC3 נפתח הקו לרחובות, אשר הגיע בהתחלה לתל אביב דרום (הולץ). לאחר מכן בשנת 1992 נעשה החיבור החשוב של מסילת איילון וגם היה המשך הקו לאשדוד. באותה תקופה פחות או יותר, אגב, היתה בנוסף לתחנת אשדוד עד הלום גם תחנת "אשדוד בני דרום", שנסגרה.
 

אורי404

New member
עוד דברים שעל רכבת ישראל לבצע:

בני, הפתעת אותי.
מסכים עם כל מילה. ולגבי חיל הים. אני, כיליד 65', זוכר במעורפל את התקופה של סוף שנות ה-60 ותחילת ה-70. ואני זוכר שהחיל היחיד שהיו לו תשדירי שירות בטלויזיה (חוץ מלביה"ס הטכני של חיל האויר) היה חיל הים. היה התשדיר של "המלח שלי הוא המלאך שלי", היה את "בא אלינו אלינו אלינו לים" והיה "קפטן קוק" ועוד כל מני תשדירים, שמטרתם היתה כפולה, הן שכנוע צעירים להתנדב לחיל הים והן לשפר את התדמית שלו בקרב כלל הציבור. לא היו תשדירי שירות לצנחנים או למשטרה צבאית או אפילו לא להנדסה קרבית או שריון. רק חיל הים ובעקיפין חיל האויר ע"י פרסום ביה"ס הטכני שליד חיפה. לדעתי הרכבת צריכה לצאת בקמפיין ענק ומסיבי, בהתייעצות עם כמה וכמה אנשי יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים, ולהראות מסר חיובי בתשדירים. ראשית הבעת התנצלות כנה על התאונות ומנגד להראות שהם עושים מעל ומעבר לתיקון התקלות ומורידים מחירים (כהצעתך) וכו'. אם יבואו גם הורדת המחירים, גם פרסום לו"ז אמין יותר וגם מסע פרסום מסיבי, לדעתי תוך פחות משנה הסיפור יהיה מאחורינו. אני זוכר, והפעם לא במעורפל, את התאונה במפגש הבונים, לפני 20 שנה בדיוק. שנת 85' ו-86', היו כדברי גולף בראבו, השנים של גסיסת הרכבת. היא הצטיירה כגוף מיושן, מסורבל, עם ציוד מתקופת הפלמ"ח (זה היה הדימוי של רכבת ישראל בקרב מרבית עם ישראל) ועם 2 קווים בלבד (נהריה-ת"א ות"א - ירושלים המקרטע). ובכל זאת, למרות שהתאונה הנוראית ההיא עוד יותר פגעה בדימוי של הרכבת הן בקרב הציבור והן בקרב חלק מהעובדים בה, תוך 5 שנים עם הדיבורים על רכישת ציוד נייד חדשני (ה-ic3) וכן החיבור עם רשות הנמלים והשקעות בשיפוץ תחנות וכו', הדימוי של הרכבת השתנה מן הקצה אל הקצה. מהבחינה הזאת יש לאמר שמצבה טוב עשרות מונים ממה שהיה ביוני יולי 85'. ובכל זאת, יש ליישם את מה שכתבת (בתוספת ההצעה שלי למסע פרסום מסיבי שיהיה חכם וממוקד, ע"י התייעצות עם המון יועצי פרסום, יחסי ציבור ופסיכולוגים ארגוניים וצרכניים).
עוד דברים שעל רכבת ישראל לבצע:
שיפור אתר האינטרנט שלה. האתר הזה התחיל יפה. אולם, לא נעשו שיפורים בו. באמצעות אתר האינטרנט, אפשר לשים פרסום חחכם וממוקד. אני חושב שכדאי לרכבת ישראל להפיץ חוברות הסברה, בהן יהיה פירוט על קווים או תחנות בתכנון קרוב ועל "חזון הרכבת". כמו כן, אני מציע שבחוברת יהיו תמונות מרהיבות של רכבות שונות בישראל. זה יכול לגרום גם אצל הנוסע הממוצע יותר התעניינות לנושא.
 
לו"ז חדש

תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
ימים לא טובים עוברים על הרכבת שלנו. שתי התאונות היו מעין קו פרשת מים שלאחריו משהו נשבר באירגון ובקרב עובדיו. שינוי המהירות במפגשי הרכבת והמחסור הפיתאומי בציוד גורמים שיבושים בלו"ז ומי שסופגים את זעם הנוסעים הם עובדי הרכבת, מנהלי ואנשי המשמרות בתחנות, הפקחים ברכבות, הקופאיות ואפילו אנשי הבטחון. וגם אצלם משהו נשבר... שוחחתי די ארוכות עם כמה עובדי רכבת והם העבירו לי קצת מהתחושות שלהם. ממקום עבודה שהווה מקור לגאווה, להתחדשות, לשינוי, לאוירה אחרת, הכל השתנה פתאום. האוירה קשה ומצב הרוח שלהם בהתאם. המורל ירוד והוא כמובן לא משתפר בעקבות הלחצים של הנוסעים הממורמרים. והם מתאמצים, באמת שהם מתאמצים, אותם חברים הנמצאים על הרציפים, בתחנות וגם בתאי הנהג. זה קצת מזכיר לי את האוירה בחיל הים באותם ימים איומים וקשים אחרי אבדן אח"י אילת ואח"י דקר. אנשים ברחו אז מחיל הים כמו עכברים מספינה טובעת. אפילו בקורס קציני שריון שעברתי היו פליטים מקורס חובלים שפשוט התביישו בחיל שלהם. ותראו את ח"י כיום, חיל מתקדם עם תודעה עצמית מפותחת, מקור לגאווה. אז מה עושים? ראשית, ברור שהשינוי חייב לבוא מלמעלה כי המחדלים שהובילו לתאונות הם מוסדיים, בטח לא של הפקחים והקופאיות. רק חקירה והסקת מסקנות רציניים "בלי מורא ובלי משוא פנים" (אמירתו של אורי אבנרי), כולל הסקת מסקנות אישיות של כמה מראשי האירגון, יובילו לטיהור האוירה. אנשים חדשים יביאו רוח חדשה ואוירה של התחדשות. שנית, יש לארגן מחדש את לוח הזמנים. כי הלו"ז מוכר ציפיות וכשאלה לא מתממשות, הלקוחות כועסים, ובצדק. מה לעשות והשתנו התנאים, הרכבות נוסעות לאט יותר ויש פחות ציוד. אז זה לא נורא אם גם הלו"ז יצעד פסיעה לאחור ויותאם למה שקורה בשטח. אז יהיו פחות רכבות, תהיה צפיפות רבה ברכבת ונוסעים יעברו לאוטובוסים, אבל העסק יקבל את האמינות שלו בחזרה. כי בעסקים כמו בעסקים, האמינות התפעולית היא הדבר הכי חשוב. שלישית, כדי לשדר רצון טוב מצד הרכבת כלפי ציבור הנוסעים והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%. אלף קציני יחסי ציבור לא ישיגו את מה שהאקט הזה יעשה וזה מזכיר לי את המחווה של סלקום בזמן התקלה הגדולה בראשית ימיה כאשר היא הפסיקה לגבות תשלומים (הפסיקה לגמרי) במשך כמה שבועות כמחווה לסבל הלקוחות, החליפה להם את המכשירים הפגומים ואף נתנה בטריה בתנה כמחווה ללקוחות. אקט כזה שווה את מחירו בזהב... רביעית, וזה מופנה אלינו: קל לבקר וקל לרדת וקל לדרוך על מי ששוכב חסר אונים על הקרקע. אבל דווקא בימי קיץ אלה נדרשת מאיתנו סבלנות, עד שהרכבת שהיא של כולנו תעלה חזרה על הפסים.
לו"ז חדש
גם מבפנים היו ביקורות על הלוח זמנים שלא נותן זמן בדק מספיק ומלחיץ את הנהגים אבל מי שנותן את הכסף רוצה ליראת תמורה וכמות רכבות=כמות נוסעים אז כמו בהרבה דברים אחרים מילת המפתח היא כסף
 

mucool2

New member
נקווה שיפיקו לקחים בלו"ז הבא

לו"ז חדש
גם מבפנים היו ביקורות על הלוח זמנים שלא נותן זמן בדק מספיק ומלחיץ את הנהגים אבל מי שנותן את הכסף רוצה ליראת תמורה וכמות רכבות=כמות נוסעים אז כמו בהרבה דברים אחרים מילת המפתח היא כסף
נקווה שיפיקו לקחים בלו"ז הבא
 

אורי404

New member
יש עוד דבר: שיפור מידע לציבור

תקופה רעה עוברת על רכבת ישראל
ימים לא טובים עוברים על הרכבת שלנו. שתי התאונות היו מעין קו פרשת מים שלאחריו משהו נשבר באירגון ובקרב עובדיו. שינוי המהירות במפגשי הרכבת והמחסור הפיתאומי בציוד גורמים שיבושים בלו"ז ומי שסופגים את זעם הנוסעים הם עובדי הרכבת, מנהלי ואנשי המשמרות בתחנות, הפקחים ברכבות, הקופאיות ואפילו אנשי הבטחון. וגם אצלם משהו נשבר... שוחחתי די ארוכות עם כמה עובדי רכבת והם העבירו לי קצת מהתחושות שלהם. ממקום עבודה שהווה מקור לגאווה, להתחדשות, לשינוי, לאוירה אחרת, הכל השתנה פתאום. האוירה קשה ומצב הרוח שלהם בהתאם. המורל ירוד והוא כמובן לא משתפר בעקבות הלחצים של הנוסעים הממורמרים. והם מתאמצים, באמת שהם מתאמצים, אותם חברים הנמצאים על הרציפים, בתחנות וגם בתאי הנהג. זה קצת מזכיר לי את האוירה בחיל הים באותם ימים איומים וקשים אחרי אבדן אח"י אילת ואח"י דקר. אנשים ברחו אז מחיל הים כמו עכברים מספינה טובעת. אפילו בקורס קציני שריון שעברתי היו פליטים מקורס חובלים שפשוט התביישו בחיל שלהם. ותראו את ח"י כיום, חיל מתקדם עם תודעה עצמית מפותחת, מקור לגאווה. אז מה עושים? ראשית, ברור שהשינוי חייב לבוא מלמעלה כי המחדלים שהובילו לתאונות הם מוסדיים, בטח לא של הפקחים והקופאיות. רק חקירה והסקת מסקנות רציניים "בלי מורא ובלי משוא פנים" (אמירתו של אורי אבנרי), כולל הסקת מסקנות אישיות של כמה מראשי האירגון, יובילו לטיהור האוירה. אנשים חדשים יביאו רוח חדשה ואוירה של התחדשות. שנית, יש לארגן מחדש את לוח הזמנים. כי הלו"ז מוכר ציפיות וכשאלה לא מתממשות, הלקוחות כועסים, ובצדק. מה לעשות והשתנו התנאים, הרכבות נוסעות לאט יותר ויש פחות ציוד. אז זה לא נורא אם גם הלו"ז יצעד פסיעה לאחור ויותאם למה שקורה בשטח. אז יהיו פחות רכבות, תהיה צפיפות רבה ברכבת ונוסעים יעברו לאוטובוסים, אבל העסק יקבל את האמינות שלו בחזרה. כי בעסקים כמו בעסקים, האמינות התפעולית היא הדבר הכי חשוב. שלישית, כדי לשדר רצון טוב מצד הרכבת כלפי ציבור הנוסעים והכרה באחריותה לסבל הנגרם להם ולירידה באיכות השירות, אני מציע לבצע הורדת מחירים זמנית של כ 10%. אלף קציני יחסי ציבור לא ישיגו את מה שהאקט הזה יעשה וזה מזכיר לי את המחווה של סלקום בזמן התקלה הגדולה בראשית ימיה כאשר היא הפסיקה לגבות תשלומים (הפסיקה לגמרי) במשך כמה שבועות כמחווה לסבל הלקוחות, החליפה להם את המכשירים הפגומים ואף נתנה בטריה בתנה כמחווה ללקוחות. אקט כזה שווה את מחירו בזהב... רביעית, וזה מופנה אלינו: קל לבקר וקל לרדת וקל לדרוך על מי ששוכב חסר אונים על הקרקע. אבל דווקא בימי קיץ אלה נדרשת מאיתנו סבלנות, עד שהרכבת שהיא של כולנו תעלה חזרה על הפסים.
יש עוד דבר: שיפור מידע לציבור
הנוסעים אשר טעון שיפור. כתבו על זה בשבוע שעבר בפורום. בתחנות הרכבת בארץ לא ברור מי נגד מי - לא ברור באיזה רציף להיות והאם לעלות על הרכבת שברציף, או שלחכות עוד דקה לרכבת הבאה. מה עושים? קודם כל, עושים שילוט ברור יותר (וזה מעשי). ברגע שזה יהיה, כבר יהיה שיפור. נקווה לימים טובים יותר. עוד מעט תהיה תחנת באר שבע המחודשת, תחנת דימונה ותחנת סוקולוב. לקראת סוף 2005 הקו של כפר סבא אמור להיות כפול. העבודות נמשכות להן ביחד עם הקמת תחנת קרית אריה, שנמצאת עדיין בשלבים ראשוניים. אנו אמורים גם לראות את המסילה הנוספת באיילון.
 

mucool2

New member
וגם בין אשדוד לאשקלון, וגם לנתב"ג

יש עוד דבר: שיפור מידע לציבור
הנוסעים אשר טעון שיפור. כתבו על זה בשבוע שעבר בפורום. בתחנות הרכבת בארץ לא ברור מי נגד מי - לא ברור באיזה רציף להיות והאם לעלות על הרכבת שברציף, או שלחכות עוד דקה לרכבת הבאה. מה עושים? קודם כל, עושים שילוט ברור יותר (וזה מעשי). ברגע שזה יהיה, כבר יהיה שיפור. נקווה לימים טובים יותר. עוד מעט תהיה תחנת באר שבע המחודשת, תחנת דימונה ותחנת סוקולוב. לקראת סוף 2005 הקו של כפר סבא אמור להיות כפול. העבודות נמשכות להן ביחד עם הקמת תחנת קרית אריה, שנמצאת עדיין בשלבים ראשוניים. אנו אמורים גם לראות את המסילה הנוספת באיילון.
וגם בין אשדוד לאשקלון, וגם לנתב"ג
 

אורי404

New member
לנתב"ג כבר יש מסילה נוספת (ראו

וגם בין אשדוד לאשקלון, וגם לנתב"ג
לנתב"ג כבר יש מסילה נוספת (ראו
בשרשור המצוין של EASYN). לפני כשבוע נכתב פה בפורום שרב המסילה בין אשדוד לאשקלון הונחה ושנעשות עבודות הוספת הרציף בתחנה.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה