תנו לישון בשקט...

שחר292

New member
הבעיה היא שאת מתפזרת יותר מדי

את מאפשרת לה יותר מדי. את צריכה להחליט מה יהיה ולעשות את זה.
אצלנו גם היו בעיות שינה כשהיה תינוק, ופשוט מגיל מסויים הייתי שוכבת לידו והוא נרדם ככה. לי לא מפריע (להיפך, אני מתה על החיבוקים והנישוקים של לפני השינה, מבחינתי זה גם דלק בשבילי
) אז אולי פשוט תקריאו סיפור או שיר לפני השינה (תגידי לה מראש מה הולך להיות). אצלי כשנגמל ורצה ללכת לשירותים- אמרתי לו שזו פעם אחרונה שהוא הולך לשירותים אז שיסיים את כל הסידורים שיש לו ובאמת זה לא נהיה אישיו). אני שוכבת לידו, נרדם תוך 10 דקות גג ואז אני יוצאת. אני חושבת שאת צריכה לבחור את המלחמות שלך. היא בת 2.4 ש', אולי היא עוד צריכה אותך ואת המגע/יחס שלך בעיקר אם הולך להיות לה אח קטן.
וכמו שאמרו פה, מילת המפתח היא "התמדה". תחליטי איך את הולכת לעשות את זה ותעמדי בזה. היא צריכה גבוהלות וכרגע נשמע שהם קצת פרוצים כי המרחב מרון שלה גדול מאוד.
בהצלחה
 

starrynight1

New member
אולי שורש הבעיה הוא במשקל שאתם נותנים לנושא הזה

שינת ילדים זה נושא חשוב אבל האופן בו ילד נרדם בשלבים הראשונים של חייו לא אומר כלום על האופן בו יירדם בעתיד וגם בפני עצמו הוא אישיו כזה גדול. אז בהתחלה הם תלויים בנו ואח"כ (כל ילד בשלב שלו) הם משתחררים מאיתנו בהדרגה. הקטנה שלי (שנתיים וחצי) צריכה שאשב/אשכב לידה עד שנרדמת. יש טקס של צחצוח שיניים, חיתול, קריאת סיפורים. תמיד יש כמה סיפורים שהם ה-"אחרון ודי". שירים הם לא מאסט אבל לפעמים אנחנו שרות ביחד "נומי נומי" פעמיים- שלוש ואז היא נרדמת. לפעמים זה תהליך ארוך ולפעמים יותר קצר, תלוי במידת העייפות שלה. התפרעויות לרוב אין אך יציאות מהמיטה יש והרבה- אז אני אומרת שאני מחכה לה בחדר והיא חוזרת.
מה שאני מנסה לומר פה שנראה שאתם מחפשים איזה "פתרון קסם" שהוא לא בנמצא וגם מייחסים לכל הנושא אובר חשיבות והילדה "קוראת אתכם" ועושה בעיות בהתאם. תניחו לזה קצת. תזרמו כרגע עם מה שנוח. תורידו את מפלס הלחץ סביב זה, תהיו נינוחים איתה ותוך כדי תנועה תראו לאיפה אפשר להתקדם כדי שתשתחרר מכם בהדרגה. אחרי הלידה שלך בעז"ה המציאות שלה תשתנה והיא אולי תצטרך להתרגל למצב שלא תמיד את זו שתהיי לידה אלא אבא שלה. לכך כדאי לנסות להרגיל כבר עכשיו.
לתת לה לבכות לבד במיטה נשמע נורא עצוב. לא ברור לי מה משיגים בזה חוץ מערעור יחסי האמון של הילדה בי כהורה. אני מפקירה אותה במיטה, צורחת וזועמת- מה היא תחשוב עליי? היא תראה בי עוגן ומשענת כמו שהייתי רוצה? לא, היא תחשוב שלא אכפת לי ממנה. במהלך היום אני מניחה שאת נענית לבכי/חוסר שביעות רצון שלה אז דווקא כשצריך ללכת לישון הכל פתאום מתהפך? מה ההיגיון בזה?
 

chayahd99

New member
תודה על התגובה

פשוט ראינו מהנסיון שכשיוצאים מהרוטינה ומתקבעים על משהו אחר שלא מתאים (כמו לוותר באמצע הלילה ולהכניס ילד למיטה שלנו) אז זה הופך להיות הרוטינה.
אנחנו גם מבינים שלילדים חשוב שגרה וגם לנו חשוב שגרה ולכן חשוב לנו לתקן מה שאפשר עוד לפני הלידה.
אנחנו לא מחפשים פתרון קסם אבל אנחנו יודעים שיש שיטות הרדמה שיותר מתאימות לנו וכאלה שפחות, בגלל האופי שלנו. ברור שצריך להתחשב בילדים אבל אנחנו צריכים גם להתחשב בעצמנו כדי לשמור על שפיות.
אני לא חושבת שלתת לילד לבכות מעט מערער את יחסי האמון. הרי אנחנו לא נועלים אותה בחדר בלי שום יחס עד שתרדם. אנחנו מקפידים לחזור אליה במרווחי זמן קבועים ואנו כל הזמן קשובים לבקשות שלה מהחדר ונענים להם כשנראה לנו שהם אותנטיים ולא חלק מהמשחק שלה.
 

Bacio

New member
כמה נקודות למחשבה

ממה שקראתי כאן, ומהתשובות שלך.
&nbsp
1. אני לא חושבת שיש קשר בין איך נרדמים בערב לאיך נרדמים בלילה. בערב יש טקס שינה, ובלילה יש מקסימום ״עכשיו לילה, עכשיו ישנים״. כמו שנאמר, אלו שני סוגי התעוררויות שונים. בלילה אפשר גג לשתות קצת מים.
&nbsp
טוב, אני צריכה להפסיק, אמשיך מאוחר יותר.
 

Bacio

New member
ממשיכה

2. כשאנחנו לימדנו את הבאנדליקו איך להרדם, אם היה משהו שהפך למשחק (לשתות מים, ועוד מים, ועוד מים, וא״כ לעשות פיפי בחיתול, וגם בחיתול הנקי וכו׳), פשוט חתכנו. ״מותר לך לשתות שלוש פעמים״ ובפעם השלישית לקחנו את המים מהחדר, או העלנו לארון גבוה. ״בואי נלך לעשות פיפי אחרון, ואחריו נשים חיתול. אם תעשי עכשיו פיפי בחיתול תאלצי להישאר איתו עד הבוקר.״ אם אלו היו הבובות, אז הן נלקחו וכו׳.
&nbsp
3. הגדרנו שעה שממנה אנחנו מוכנים שהיא תיכנס למיטה שלנו (5), אז אם היא התעוררה אחרי חמש, למען שאנחנו נצליח לישון עוד שעה עד שש, הבאנו אותה אלינו. אם היא הייתה קמה קודם, או מגיעה קודם אלינו, היא הייתה נשלחת חזרה למיטה, ואמרנו לה שזה לילה.
&nbsp
4. כן, גם אני ביליתי כמה לילות לא נוחים בלקרוא ספר בטאבלט בשתיים לפנות בוקר בתאורה מינימלית אחרי שהיא התעוררה ולא הצליחה לחזור לישון. פשוט ישבתי בחדר, וקראתי. אם היא הייתה מנסה לצאת, פשוט הייתי סוגרת את הדלת ויושבת על יד הדלת בצורה שחוסמת את היציאה. לא כיף, ועוד פחות בהריון מתקדם, אבל א״כ השינה משתפרת.
&nbsp
5. הבת שלי ישנה בשלב הזה כבר במיטת נוער, אז אני הייתי מוכנה להיות איתה, אבל רק כשהיא על המיטה העליונה ואני על התחתונה. תאמיני לי, ישנתי שם כמה שעות טובות מחיי, לפחות המזרון היה נוח.
 

chayahd99

New member
תודה על הטיפים

אך לצערי הם לא מתאימים לנו.
&nbsp
קודם כל ידוע (מפי מומחים) וגם אצלנו הוכח שיש קשר בין איך נרדמים בערב לאיך נרדמים בלילה. אולי אצלכם המצב חריג אבל אצלנו ראו בבירור את הקשר כך שאם התקבענו על הרדמה בצורה מסוימת אז אותה צורת הרדמה נדרשה גם באמצע הלילה. זה קרה לילדה גם כתינוקת וגם עכשיו כפעוטה.
&nbsp
לגבי הטיפים: מה לעשות שלא לכל אחד מתאים לשכב במיטה ליד הילד בלילה ובכלל להקדיש שעות להרדמה. אותו דבר לגבי הכנסה למיטה ובמקרה שלנו הכנסה של כל גאדג'ט לחדר רק תעורר את הילדה ותגרום לה לרצות גם.
אני לא חושבת שאנחנו הורים פחות טובים או שהילדה בסדר עדיפות נמוך אם אנחנו לא מוכנים להקדיש שעות להרדמה. פשוט לנו זה לא מתאים ומחרפן אותנו וגם בנו צריך להתחשב.
 

Bacio

New member
אוקיי

כשאמרתי שעות, התכוונתי ב- long run, כלומר סה"כ. בד"כ היא הייתה נרדמת תוך חצי שעה ואז יצאתי. לפעמים גם אני נרדמתי, ואז הייתי מתעוררת (או שבן הזוג היה בא להעיר אותי), והולכת.
&nbsp
אני לא מסכימה למה שכתבת בפסקה הראשונה. התאומות שלי בהרדמות של הערב אוכלות, ואז עושות כושר על מיטת התינוק, ורק אז מוכנות לשכב לישון. בלילה, הן צורחות, אוכלות ונרדמות באופן שגורם לי לחשוב שבתמ"ל של הלילה יש כלורפורם. ורק אם צריך להרגיע אותן, זה אכן באותו אופן כמו שאני מרדימה בערב (מלטפת את הגב). אבל, אני ממש לא מתווכחת איתך על זה: זה מה שאת חושבת, ולכן זה מה שיהיה אצלך.
&nbsp
בקשר לגאדג'ט. כמו שאת אומרת זה מחרפן לשבת שעות בחדר חשוך ולשיר/ללחוש/ללטף/whatever באמצע הלילה, כשהדבר שהכי היית אוצה זה לחרופ במיטה שלך. הדרך היחידה שאני הייתי מוכנה לשרוד את זה היה לשבת על הרצפה בחדר של הבאנדליקו עם טאבלט מוחשך ולקרוא ספר (לא לגלוש, ולא לראות סרט). ישבתי ככה שהיא בכל מקרה לא הייתה יכולה להציץ לי בספר, ומדי פעם לחשתי "זמן לישון" וכו'. כמובן, זה היה בתקופה שהיא ישנה במיטת תינוק.
&nbsp
דבר אחרון. אל תפגעי, אבל אני חושבת שאת ובעלך צריכים להבין שזה לא יילך ב"זבנג וגמרנו". כן, אתם תתחרפנו לתקופה, כי ההרדמות ייקחו זמן, וכן, אתם תבלו "שעות" איתה בחדר. אבל אם תתמידו, אתם תראו שיפור. לא תוך יום, ולא תוך יומיים, אבל בד"כ באינטרוול של שבוע רואים את השינויים.
 
מותר לי להיות קצת לא נחמדה?

קודם כל, נשמע שהילדה עברה המווון שינויים לאחרונה. ועם כל הכבוד, אתם מתעלמים מהקושי שלה. היא צורחת לכם שלא טוב לה, שמבולבל לה, שלא רגוע לה, ואתם בתגובה צורחים עליה בחזרה.
שימי לב למונחים שאת משתמשת בהם - להחזיר אותה לתלם, לגמול אותה מההרגל המגונה, הקשתה עלי... יש המון כעס שמופנה כלפיה, והיא מרגישה את זה. באמת שהייתי בנעלייך והריון שני הרבה יותר קשה מהראשון וכו', אבל אתם המבוגרים, תעשו סוויץ' בראש או תקחו רסקיו ותרגיעו. כל העצבנות שלכם בוודאי לא תורמת ליכולת שלה להירגע ולהירדם.
שנית, את מחפשת פתרונות קסם ומסרבת להבין שמדובר בתהליך. כולם כאן מתארים לך תהליכים שנמשכו שבועות וחודשים, ואת מתייאשת אחרי ערב אחד ופונה לדבר הבא.
בנוסף, את חושבת חמישה צעדים קדימה על כל דבר. במקום לתת לילדה את מה שהיא צריכה עכשיו, את חושבת על מה יהיה בעוד חצי שנה מעכשיו. זה גם לא יעיל כי בעוד חצי שנה תהיה ילדה אחרת ותנאים אחרים, וגם גוזל מהילדה את מה שהיא זקוקה לו עכשיו.
שלישית, הצבת גבולות. מצד אחד, את בסדר עם האכזריות (מילים שלך) של להשאיר אותה במיטה בוכה וצורחת (שזה פתרון נוראי, והסבירו לך כאן למה), ומצד שני, את לא מסוגלת לדבר איתה בתקיפות ולהציב גבולות. את לא יכולה לתת לילדה בת שנתיים לנהל לך את החיים. תגידי מראש שהיום את שרה רק שיר X ורק פעם אחת ואם היא תפריע לך, תקטע אותך או תבקש שירים אחרים את לא תשירי כלום בכלל. קופצת על המיטה? תורידי אותה בכוח, תעמידי אותה מולך, תרדי לגובה שלה ותדברי אליה בתקיפות כך שהיא תבין שהמעשה הזה אסור ולא מקובל. באמת שאת האנרגיות הנפשיות שנדרשות לך כדי להשאיר אותה בוכה אפשר לנתב למעשים אחרים שדורשים אותן אנרגיות נפשיות אבל יעילים יותר.

ברמה הבסיסית ביותר, לא ציינת באיזו שעה את מנסה להשכיב אותה לישון. יתכן שהיא פשוט לא עייפה וצריך להשכיב אותה מאוחר יותר. יתכן שאת שנת הצהריים צריך לא לקצר אלא להפסיק לחלוטין. יש לא מעט ילדים שמפסיקים לישון צהריים בגיל הזה. גם לא תיארת את אחר הצהריים שלכם - האם היא יוצאת לגינה? מוציאה מספיק אנרגיה כדי להתעייף? איך נראה טקס השינה שלכם? האם אתם נותנים מספיק זמן להתנתקות מפעילויות היום וכניסה למצב של רגיעה? האם אתם עושים דברים מרגיעים לפני השינה, כמו אמבטיה ארוכה, עיסוי, עמעום אורות, סיפור תוך כדי חיבוק, סיכום היום, או שהכול נעשה בלחץ ובעצבים?

ונקודה אחרונה, הכי פשוטה. הילדה ישנה היטב במיטת תינוק. הכול היה בסדר. הסיבה היחידה שהוצאתם אותה משם היא הגעת התינוק החדש. נראה שהשינוי הזה לא עשה לה טוב. אם לא הייתם הופכים את החזרה למיטת התינוק לעונש, כמו שעשה בעלך, העצה הראשונה שלי היתה להחזיר אותה לשם, כי זה כנראה המקום הבטוח שלה. כעת, אפשר לשאול אותה איפה היא רוצה לישון, ובהנחה שהיא תבקש את מיטת המעבר (כי כבר הפכתם את מיטת התינוק למוקצה), להתנות את השינה שם בהתנהגות נאותה בלילה.
אישית, הייתי מקדישה גם כמה ימים (כן, ימים!) להפיכת המיטה החדשה למקום חביב עליה. אם זה רכישת מצעים חדשים לפי בחירתה, בובות חדשות שישמרו עליה, קישוט המיטה במדבקות, מיקום המיטה בחדר - כל דבר שיתן לה שליטה ובעלות בסחרחרה הזאת שהיא נקלעה אליה.
ולפני שתשאלי - מה יקרה אם היא תרצה להמשיך לישון במיטת התינוק גם כשיוולד התינוק החדש, אני אגיד לך רק דבר אחד - היא לא מפסיקה להיות הבת שלך בגלל שנולד עוד תינוק. הצרכים שלה לא הופכים פתאום ללא קיימים בעינייך מפני שילדת עוד תינוק. אם בתך הבכורה בת הפחות משנתיים וחצי צריכה לישון במיטה שלה, אז היא תישן במיטה שלה ואת תתכבדי ותשיגי מיטה אחרת לתינוק החדש. את לא יכולה לקחת ולדחוק אותה הצידה מפני שיש תינוק. שימי לב לזה עכשיו, כי אחרי שבאמת יהיה תינוק, יהיה הרבה יותר קל לדחוק אותה הצדה, וזה יתנקם בך.
 

chayahd99

New member
תגובה לתגובה

קראתי את הדברים שלך בשבוע שעבר אך רק עתה יוצא לי להתיישב ולהגיב. מתנצלת.
כתבת פה תגובה ארוכה ומושקעת ואני מאוד מעריכה את זה.
יש לך פה המון תובנות והנחות אך רובן שגויות במקרה שלנו. אני לא מחפשת להתנצח איתך אלא רק להסביר למקרה שמישהי אחרת תתקל בשרשור הזה בעתיד, כדי שיהיה לה לעזר.
&nbsp
הילדה אכן עוברת המון שינויים אך אנחנו לא צורחים, לא עצבניים ולא כועסים עליה, גם לא במובן המטאפורי של המילה. אנחנו כן חוינו תסכול אבל במקום למשוך אותו לרעתה ולרעתנו אנחנו בחרנו לבחון את התמונה הכללית והפרטנית ולראות איך מתמודדים איתה בדרך הראויה שמתאימה לכולם.
&nbsp
כבר התייחסתי לנושא פתרון הקסם בתגובה למישהי אחרת אז רק אוסיף שאכן יש תהליכים שנמשכים שבועות וגם התהליך שחיפשתי (בסגנון שיטת 5 דקות רק לפעוטות) יכול להמשך שבועות. זה ברור מראש אבל זה מתאים לנו יותר מאשר שיטות שמצריכות ישיבה ממושכת מדי ערב עם הפעוט. אני לא התייאשתי אחרי ערב אחד ורצתי לחפש את הדבר הבא. פשוט נתקלתי מדי ערב בסיטואציות שלא ידעתי איך אני אמורה להגיב עליהן. מצאתי לנכון לשתף מיידית בפורום ולבקש עצות מכיון שאין לי זמן לניסוי וטעיה אלא אני חייבת ללכת על שיטות בדוקות כי ממש כל יום אני אמורה ללדת ואח"כ לא אוכל להתמודד עם המצב בסבלנות הראויה.
&nbsp
כפי שכבר כתבתי בתגובה אחרת, גם להשאיר ילד בוכה במיטה, צריך לדעת איך וברור שאנחנו עושים את זה מתוך מחשבה ורגישות. דיבור תקיף נעשה כשצריך בלי לוותר או להתקפל כי ברור שהיא תחוש בחולשה שלנו ותנצל את זה. במצב הנוכחי לא מתאפשר לי להוריד את הילדה מהמיטה בכוח כשהיא קופצת וגם לא לרוץ אחריה בפרוזדור ולהרים אותה על מנת להחזיר אותה למיטה. אני אמורה להיות בשמירת הריון במיטה ואני צריכה למצוא את הדרך שמתאימה להתמודדות במצב הנוכחי.
&nbsp
לגבי נתוני רקע אחרים שציינת (שינת צהריים, הוצאת אנרגיה, כניסה למצב רגיעה, טקס שינה וכו), יש לנו מודעות גבוהה לדברים הללו ולכן אנחנו מראש בחנו את הדברים הללו ואף ערכנו שינויים על מנת לשפר איפה שיכול לעזור (קיצור תנומת הצהריים למשל) כדי לוודא שזה אינו הגורם המפריע. אני חושבת שדי כיסינו את זה אם כי אנחנו כל הזמן ברקע ממשיכים לבדוק ולבחון את עצמנו ולשפר אם נראה שצריך.
&nbsp
הילדה מאוד אוהבת את המיטה החדשה וגם שם היא כבר ישנה טוב (בעבר) יותר מחודש, אולי אפילו חודשיים. ההצעות שלך נחמדות אך לא נראה לי שנדרשות במקרה שלנו. אנחנו גם שואלים אותה מדי פעם אם היא מעדיפה לישון במיטת תינוק, לא כאיום (זה בעלי הפסיק אחרי שהבין שזה לא נכון) והיא תמיד עונה שהיא רוצה את המיטה הבוגרת, כמו שהיא קוראת לזה.
&nbsp
לגבי דחיקת הילדה הצידה בגלל הלידה הקרבה: אין לך מושג כמה אנחנו חושבים על זה ובוחנים את ההתנהגות שלנו. אנחנו מאוד מודעים ומתכננים בהתאם וגם לוקחים בחשבון שלא הכל יעבוד כמו שתכננו אך העיקר מבחינתנו שהילדה לא תפגע מנושא הלידה. ברור שיהיו קשיים רבים שנתמודד איתם וכל התקוות הן שנעשה את הדברים נכון בלי שזה יבוא על חשבונה.
&nbsp
אסיים בעדכון שלפני כמה ימים הגדרנו לעצמנו נוהל בסגנון שיטת החמש דקות שמתאים לפעוטות ונותן מענה על כל הדברים שעולים תוך כדי הרדמה. אנחנו מדי יום שמים לב לדברים שלא עשינו או אמרנו נכון ומתקנים. בינתיים אפשר להגיד שביום הראשון משך ההשכבה ירד משעתיים ל – 50 דקות ובערבים הבודדים מאז המשכנו לראות שיפור (פחות בכי, יותר שיתוף פעולה וכו). באופן הזה גם אם נגיע ללידה בלי שההשכבה קצרה מאוד או ששוב תהיה יציאה מהשגרה, יש לבעלי את כל הכלים להמשיך באותה שיטה בהעדרי ואני מאמינה שאנחנו בדרך הנכונה כי כבר עכשיו זה עושה טוב לכולנו.
&nbsp
שוב תודה על התגובה והטיפים. זה ממש יהיה חשוב למי שתתמודד עם מצב דומה ואני בטוחה שיש הרבה כאלה. בטוחני שגם אני אחזור לקרוא את השרשור הזה אם וכאשר דברים ישתבשו שוב.
&nbsp
חשוב לי להבהיר שאם השתמשתי במילים או מונחים קצת חריפים שאולי זעזעו מישהי, זה היה בעיקר בשביל להסביר את המצב (הרי אתם לא איתי בבית) ולא מעבר לכך.
&nbsp
 
למעלה