היה לנו קשה אתמול בלי החיילת הלוחמת שלי
שלושה שבועות לפני שהחליטו על ההסגר
בסיירים הבת שלי לא הייתה בבית,
עכשיו זה כבר חודש וחצי,
הבת המהממת שלי שמפקדת על 50 חיילים לוחמים שנמצאת כול השבוע בשטח
כי מעדיפים שיהיו במקום פתוח,שמקבלת כול יום טלפונים מהורים מודאגים
שתדאג לחייל או החיילת שלהם,
שאוכלת כול יום פריכיות עם קוטג' וכריך עם פסטרמה
וירקות ומידי פעם מעט טונה כי אין מספיק לכולם,
ודואגת קודם כול לחיילים שלה שיואכלו,
וכשמגיעים לבסיס לנוהל שבת אז בארוחת שישי נגמר מהר הבשר
והיא אוכלת שאריות,(לא ערוכים שם לכול כך הרבה חיילים)
אתמול עשו להם ליל סדר בחוץ התפריט היה תפו"א בשר צלוי
שהבת שלי אמרה שהוא לא היה למאכל ותאמינו לי שהבת שלי לא מפונקת
ומאפינס,בלי סלטים.
היינו שלושה אתמול לא קראנו את ההגדה (לא הייתה סבלנות לזה)
בלי החיילים הבודדים שאנחנו נוהגים לארח כול חג.
לא נראה לי שיתנו לצאת הבייתה בקרוב
ואני נקרעת מגעגועים ומדאגה.