שיפוטיות - בעד ונגד שרשור חדש

[Dr T noki]

חוץ נזה, הבעת דיעה אינה שיפוטיות

 

[עפרונית מהודרת]

לפי אבן שושן -- כן.

 

[Dr T noki]

כאמור, אינני מתווכחת

אין לי אבן שושן, אך במילון שברשותי, בעל מספר כרכים ומקובל עלי לצרכי עברית תקנית

"שיפוטי - ששיך או קשור לחריצת משפט לגבי התנהגותם של אנשים אחרים, ששיך או קשור לשיפוטים מוסריים"
אני יותר מתחברת להגדרה הזו, וכך גם כתבתי למטה.

 

[עפרונית מהודרת]

ובכן

אם אין הסכמה אפילו על המושג והגדרתו, מה הפלא שיש ויכוחים?
כמו שחיפושית אמרה בפוסט החביב עליכן -- "כל הדיון הזה מפוספס מהיסוד".

בגלל זה התעקשתי, עוד בתת השרשור הראשוני, לברר את ההגדרה.

 

[קרן שמש ראשונה]

אני גם יותר מתחברת להגדרה הזאת.

אם מישהי לדוגמא מחליטה כמו בדוגמאות במהלך השירשור על ניתוח קוסמטי שהוא מסוכן לדעתי.
אם אני שוללת בתוכי את ההתנהגות *שלה* בנסיבות, אני שיפוטית.
אם אני סבורה באופן עקרוני שהניתוחים הללו הינם מסוכנים, זו דעה, שמתבססת בדרך כלל על עובדות, לא שיפוטיות.
כנ"ל אם אני חושבת ש*אני* בנסיבות דומות (בהנחה שאני מכירה את הנסיבות) לא הייתי עוברת את הניתוח, כיוון ש*עבורי* מראה חיצוני איננו שווה את הסיכון, זה לא שיפוטיות בעיני, וגם לא לפי ההגדרה הזו, כיוון שלא חרצתי משפט לגבי ההתנהגות *שלה*. אני גם פתוחה לאפשרות שאולי בעתיד דברים יראו לי אחרת לגבי הסיכון לעומת המראה החיצוני. כפי שכתבתי במהלך השירשור הדעות וההחלטות שלי משתנות. לעיתים אני מאשררת החלטות שלי ולעיתים אני משנה אותם.

 

[קרן שמש ראשונה]

אותם=אותן

 

[אביטלתל]

אני חושבת שיש הבדל משמעותי...

אני חושבת שיש הבדל משמעותי בין ההגדרה המילונית של המילה "שיפוט", ובין המשמעות שרוב האנשים מייחסים למילה "שיפוטיות"

ההגדרה שהבאת היא מאוד נייטרלית, ואפילו אפשר להגיד שמתחמקת ( ? )
כי לא יכול להיות שום דבר שאינו בסדר ב "דיון, שיקול דעת, קביעת עמדה לגבי עניין".

מצד שני, אני חושבת, שבד"כ המילה "שיפוטיות", בקרב רוב האנשים, מתייחסת למצבים הרבה יותר טעונים

אפשר להתפלפל ולהתדיין שעות על שיפוטיות והגדרתה ולה זה טוב ולא טוב

אבל בגדול בעיניי, זה עניין של יחסים בין בני אדם
איך אני מתייחס לעצמי, ואיך אני מתייחס לאחרים, ומה הקשר בין שני הדברים האלה

 

[כרמיון]

 

[מעיין ברכה]

את בטוחה ששיפוט ושיפוטיות הן היינו הך?

אני לא בטוחה שכך הן נתפסות (ולו ברמה הרגשית ולא המילונית).

 

[עפרונית מהודרת]

לא יודעת.

המילון היחיד שיש לי בבית הוא מילון אבן שושן.
ושם בכלל לא מופיעה המילה "שיפוטיות".

איך מילה כלשהי נתפסת ברמה הרגשית -- על אחת כמה וכמה אינני יודעת.

 

[אמא של שראנ]

לא שאני שופטת, אבל...

תראי, ברור שבאופן מעשי לרובנו דעות ברורות בנושאים מסוימים.
עם זאת, כשמתעורר נושא, גם אם יש לי בו דעה, אני עדיין שמחה לקרוא עליו מחשבות של דעות אחרות וללבן לעצמי את דעתי (וכן, גם לכוונן אותה).

כמו שאומר ביהמ"ש- בדיון יש לבוא בלב פתוח ונפש חפצה.

 

[שובחוזרת]

ככה

לדעתי: אפשר להימנע משיפוטיות מופגנת. מה הטעם? ברור שזה פוגע במידה מסוימת באיכות הדיון, מצד שני שיפוטיות יתר תעקר הדיון.
שיפוטיות פנימית (כלומר לא כלפי עצמך אלא בתוכך וכלפי הזולת) - אפשר להזכיר לעצמנו אלף פעם שצריך להימנע משיפוטיות, אבל ברור שמכתחילה אנו מוטים.
בכל אופן - באת לי בזמן, בא לי להרוג מישהי (מטאפורית כמובן) - אני יכולה להגיד אלף פעם שאסור להיות שיפוטיים, ושצריך להבין אותה, פשוט ביקשתי ממנה משהו והיא סירבה. משהו שמבחינה מוסרית לעולם לא היה עלה על דעתי לסרב לעשות אותו בשביל מישהו.
משהו נורא נורא חשוב לי ולילדים שלי. משהו שלא היה מזיז לה בכלום, למעט כל מיני חששות קמאיים שיש לצפות מאדם לגלות איזו בגרות ביחס אליהם.
אז אפשר להגיד שבטח היא קיבלה חינוך מסוים שגרם לזה ושאסור לי לשפוט כל כך לחומרה. אבל מה שהיה כאן פשוט מטורף.
ואסיים בשיר שמבטא נהדר את כל מה שאני חושבת על הגברת הנעלה:
(משירי טהא מוחמד עלי)
"וכך
לקח לי
שישים שנה תמימות
עד שהבנתי
כי המים הם הטוב שבמשקאות,
וכי הלחם הוא הטעים במאכלים
וכי אין ערך אמיתי לאמנות כלשהי
אלא אם תחזיר מעט אושר
ללב האדם".

 

[פשוט שורי]

יש גם דרגות של שיפוטיות

והדרגות שמפריעות לי לתפקוד היומיומי הן אלו שסוגרות אותי בפני דעות חדשות, אלו שמדכאות את הרצון לראות וללמוד דרכים חדשות ולהכיר בזה שאולי יש דרך אחרת משלי.

ברור שכולנו מתבוננים באחרים ומשווים לאיך שאנחנו נוהגים ולעתים גם שופטים. אין כל רע בזה כל עוד:
1. אנחנו עושים את זה בדלת אמותנו כי זה ממש, אבל ממש לא יפה/מנומס/בונה לבוא ולשפוט בפניו של אדם
2. אנחנו משאירים את עצמנו פתוחים (אבל באמת) לאפשרות שאולי אנחנו טועים.
3. אנו מתכוננים לאפשרות שהשיפוטיות הזו תחזור אלינו כבומרנג. לפחות אצלי יש מן חוק מרפי כזה שבכל פעם שאני קצת שיפוטית יתר על המידה, אני מוצאת את עצמי בסיטואציה דומה ולא נוהגת באופן שונה במיוחד מאלו ששפטתי רק לפני שתי דקות.

 

[פשוט שורי]

בפניו של אדם=אדם בפניו (יום קשה והמוח דייסה)

 

[כרמיון]

המוח שלך לא דייסה בכלל

כתבת יפה מאוד לטעמי. בעיקר אני אוהבת את סעיף 2. (אחד הדברים שייבשו אותי בדיונים בכמה פורומים - לא הפורום הזה - הוא התחושה שאנשים רק רוצים לשמוע את עצמם, לחזק באוזני עצמם את דעתם ול'הוכיח' לזולת שהוא טועה ויהי מה).

לגבי המשפט הראשון שכתבת - "אנחנו עושים את זה בדלת אמותנו כי זה ממש, אבל ממש לא יפה/מנומס/בונה לבוא ולשפוט בפניו של אדם" - רציתי לומר שמה שמנחה אותי זה מה נראה לי שהאדם מוכן ורוצה לשמוע (ולא מה לדעתי הוא צריך).
לפעמים אדם בא, גם בפורום, וכן מבקש - ממש בבירור - את השיפוטיות שלי על משהו שעשה, או אפילו על קו קבוע במנטליות שלו. במקרה כזה אני ארשה לעצמי יותר: אם הוא מבקש, אני מבינה שהוא מאמין שילמד מהשיפוט שלי, מכבדת את הבקשה ונותנת לו אותו. (ובאמת במקרים שכך היה ונתתי את השיפוט שלי, האדם לא הגיב בעלבון).

במידה שהאדם לא ביקש את זה - אני הולכת על ביצים ומוצאת דרך זהירה לומר את דעתי.

 

[עפרונית מהודרת]

... ואז, כשאת הולכת על ביצים

שומעים את הרעש בהליכה שלך.

 

[כרמיון]

ואם שומעים? זה לא נורא.

אני לא מתביישת בכך שיש לי מטרה: להתבטא בדייקנות וגם להימנע כמה שאפשר מלפגוע.
השאיפה שלא לפגוע בזולת, אין בה משהו רע מיסודה.
אז שישמעו את הרעש.

 

[אבישג75]

רציתי להגיד לך

שאני מאוד נהנית לקרוא את מה שאת כותבת, גם כאן וגם בשרשור הקודם

 

[כרמיון]

 

[טלטל52]

גם הסוציולוגים אומרים שהאינטרנט

הוא יותר במה ופחות דיאלוג.

כלומר, טוענים שאופי השיחה במדיה אינטרנטית הוא יותר ביטוי עצמי ופחות דיאלוג, פחות תקשורתי אם משווים לשיחה חיה.