שיפוטיות - בעד ונגד שרשור חדש

[כרמיון]

אז הסיפור מדגים (דווקא) את אי-הצורך בשיפוטיות

הוא מדגים בעיניי את היכולת להתנהל תוך הימנעות ממנה במקרים רבים, את העובדה שתקשורת כנה לא חייבת להיות כרוכה בשיפוט של הזולת, ואת העובדה שתקשורת לא-שיפוטית לא חייבת להיות קשורה בצביעות או בחוסר כנות או בתקשורת לקויה.

הנה, לפי מה שאת מספרת הצלחת בסופו של דבר להעביר את תחושתך (השלילית) מהאירועים באמצעות המשפט "נעלבתי מההתעלמות מצרכינו", ובלי להשתמש בשיפוט המוסרי הכללי "זה לא בסדר להתנהג ככה לאורחים". ראית ועשית את האבחנה בין שתי הזוויות, ובחרת בפחות שיפוטית. ברגע שאמרת מה הרגשת, הצלחתם לתקשר. הבעיה הייתה רק כשלא אמרת בכלל מה הרגשת (בזמן אמת), כי אז הוא פשוט לא הבין אותך. כשאמרת את זה במה שהגדרת כמשפט היותר אישי והפחות-שיפוטי, המסר כן עבר.

 

[קרן שמש ראשונה]

נתת כאן דוגמא למקרה בו לא כדאי להביע שיפוטיו

ת בקול רם, גם אם בלב חשבת אותה.
הינה, אם הבנתי נכון את הסיטואציה. היית שיפוטית כלפי ההתנהגות *שלו*. הבנת מראש שאם תדברי אליו בטון שיפוטי, זה יגיע לטונים צורמים ולא יקדם את העניין. בחרת לדבר על הרגשות *שלך*. אמירה שאיננה שיפוטית בעליל. והצלחתם ליישר את ההדורים. אני בספק אם זה היה קורה, אם היית פותחת באמירה שיפוטית (שכמובן חשבת אותה).
להבדיל, הבעת דעה כללית על "איך מתנהגים לאורחים" או דעה לגבי "שיפוטיות", הן בעיני הבעות דעה ולא שיפוטיות (ניתן לקרוא להן שיפוט לצורך העניין). איך באופן כללי רצוי להתנהג. הבחנה בין טוב לרע. אני לא מסווגת את זה כשיפוטיות, כי לא מדובר על מעשה של מישהו אחר, זה כללי וחל עלי ועל אחרים במקביל. מצד שני, זה שיקול אחד מיני רבים *באירוע ספציפי* בו נבחנת התנהגות האחר (שהיא השיפוטיות).
כך שיתכן שלמרות שעקרונית, לא מתייחסים בצורה זו לאורחים (שיפוט ולא שיפוטיות בעיני), במקרה הספציפי, על נסיבותיו, יתכן שזה היה הדבר המתאים/הלא מתאים לעשות (אמירה שיפוטית, כיוון שמתייחסת לשיפוט של התנהגות של אדם אחר). אני בנסיבות הללו הייתי מתנהגת בדרך X לאורחים (איננה אמירה שיפוטית בעיני, כיוון שהיא מתייחסת אליך, ולא אומרת כלום עליו, שאולי יש לו מערכת ערכים אחרת או שהוא נותן משקל אחר ממך לנסיבות השונות או שיש עוד נסיבות אחרות שאת לא מודעת אליהן).

 

[עפרונית מהודרת]

כן...

במקרה הזה כנראה התנהגתי בצורה יחסית לא שיפוטית.
וזה כי
א. כל הילדים היו מסביב ופחדתי "לפוצץ".
ב. לא הייתי בטוחה שאני צודקת, כי אנחנו איחרנו להגיע אליהם. ומשום כך לא היה ברור לגמרי ש"הוא זה שאשם" בכך שהיה צריך לעזוב מוקדם. (שעתיים זה גם לא מוקדם כל כך).

אבל למרבה הצער, גם כשאני מתנהגת בצורה לא שיפוטית, אני ממשיכה לשפוט בלב.
ואחרי שעם אדם אחד מצטברים כמה מקרים כאלה שבהם הוא מתנהג "לא נכון" בעיניי, אני מנתקת את הקשר.

זה קרה, אגב, גם עם הידיד הזה. פעם אחת הוא שיקר לי, ומאז ניתקתי איתו את הקשר לכמה שנים.
חזרנו לקשר רק אחרי שנולדו הילדים של שנינו, וזה נהיה מין "אינטרס" להיפגש ביחד.



נ"ב. למקרה שתהיתן "למה אחרי כל זה הוא רק ידיד", התשובה היא: הוא הומו.

 

[אביטלתל]

גם אם רק שומרים את השיפוטיות בלב

זה עדיין טוב יותר מאשר להוציא אותה בלי פילטרים
ובסופו של דבר מדובר בהרגל נרכש של תקשורת מול הסביבה
בדיוק כמו בדוגמא שהבאת

דיברת איתו בצורה שאינה שיפוטית על משהו, למרות שבתוכך הרגשת אחרת
והתוצאת הייתה לטובה

אצלי לפחות, השיפוטיות שבלב, הולכת ונעלמת עם הזמן

 

[עפרונית מהודרת]

נו, שוין

נראה כבר מה יהיה. ימים יגידו.

 

[הגמבה]

בתור אחת דעתנית משהו

אני מרגישה שהדעתנות שלי נתפסת כשיפוטיות, מה שזה יוצר זה מצב שבו אני פחות מגיבה, משום שברור לי שתגובה מצידי תגרור אוסף תגובות ש"מגן״ על הכותבת המקורית והרבה פעמים אין לי רצון להיכנס לזה.
מה שנקרא צריך מדי פעם לדעת מתי לסתום את הפה

 

[אורזיגל]

מסכימה איתך

גם לעניות דעתי כולנו שיפוטיים, בין אם מודים בכך ובין אם לא, על סמך ניסיוננו ולפי אמות המידה שלנו.
באופן אישי, במקרים מסויימים, אני מנסה להתעלות על עצמי ואכן להמעיט בשיפוטיות עד כמה שניתן.

בעבר, שקראתי כאן בפורום, הודעות בגנות השיפוטיות, תהיתי ביני לבין עצמי : הייתכן כי הן באמת מאמינות שבני אדם אינם שיפוטיים במהותם??? מה זו ההתייפייפות הזו? (שיפוטי לגמרי, כבר הודיתי בכך...)

 

[אלפא קיטי]

עונה כשיפוטית

מניסיוני, יש כאן בנות שיפוטיות ביותר שברגע שמפנים כלפיהן את האצבע השיפוטית, מתנפחות, מתמלאות זעם קדוש וצועקות "את שיפוטית!".

מבחינתי - גם להגיד למישהו שהוא שיפוטי זו שיפוטיות

אני חושבת שכולם שיפוטיים בצורה כזו או אחרת. יכולה להגיד שאני בהחלט כן, אבל עם זאת יש בי פתיחות ואני נוטה לקבל הרבה דברים, אם אני מצליחה להבין את העקרון שמאחוריהם. לא מתביישת להציג את דעותי השיפוטיות בפורום (בענייני הנקה למרחקים ארוכים, תכנון משפחה, קריירה ואמהות...

) וחושבת שאין סיבה להתנחמד ולהתייפייף, אנחנו רוצות ליצור כאן דיונים מעניינים ואכן עושות את זה. אם לא גולשים לפסים אישיים ונשארים בעניין עצמו, זה יכול להיות פורה ומפרה.

 

[החיפושית החמישית]

כל הדיון הזה נראה לי מפוספס מהיסוד

בגלל המילה שבחרת להשתמש בה.
אנשים הם שיפוטיים מטבעם. זאת דרך הישרדות. הדרך שלי, שלך, של רובנו להחליט איך צריך להתנהג (לפעמים התובנה מגיעה על דרך השלילה - אני רואה מישהו אחר עושה משהו ואומרת לו או לעצמי "אני עשיתי את זה יותר טוב", או "אני הייתי עושה את זה יותר טוב"), או לשכנע את עצמנו שאנחנו בסדר - עובדה, אנחנו הורים טובים יותר, עובדים או בני אדם טובים יותר מהאנשים שאנחנו צופים בהם. אני מכירה רק מעט מאוד אנשים שאין להם את זה, ושהם באמת ובכנות מחפשים תמיד את הטוב בכל אדם ובכל סיטואציה. אז זה נראה לי מצב נתון.
מכאן השאלה היא רק מה עושים עם זה, וכאן לדעתי נמצאת השאלה האמיתית. את אומרת שצריך להקליל, שמותר להגיד מה שחושבים ואיך שחושבים את זה, אבל מה שבשבילך הוא בידור קליל יכול להיות דם לבו של אדם אחר. את תגידי מה שבא לך על מעשיו ובחירותיו, והוא בפרטיות ביתו ירצה למות. שווה לך, בהכרה מלאה (להבדיל ממקרים שבהם זה מתפלק לנו), להביא אדם לתחושה כזאת? בסדר גמור - אין חוק מפורש נגד זה. אם לא, את תבחרי באילו סיטואציות אפשר להקליל, כדברייך (אגב, אני רואה סתירה עמוקה בין אמירות שיפוטיות ככלל לבין קלילות ואווירה נעימה אבל היי, אולי זאת רק אני) ובאילו זה לא רעיון טוב כל כך.
ברור שגם אתם תנסי בכוח, למה בכלל שתנסי בכוח, איפה הכיף בזה, לא תוכלי להימנע לגמרי מלהעליב אנשים בדעותייך. אני נמצאת פה בפורום מספיק שנים כדי לזכור מהומות אלוהים שפרצו על דברים שנראו לאומריהם תמימים לגמרי, כמו חתימה בהודעה של מישהי, שנועדה להיות אמירה מעצימה לגבי עצמה והתברר שאצל משתתפות אחרות הייתה שיפוטית במידה שהן לא יכלו לשאת בכלל. אני לא חושבת שאפשר להימנע מזה לגמרי, ולאנשים מסוימים זה קשה יותר מאשר לאחרים כי יש להם יותר דעות ויותר נחרצות, אבל הכוונה והניסיון להימנע מלהכאיב לאחרים, איך בדיוק הם הפכו אצלך לצבועים?

 

[מעיןבר]

כל מילה.

אין לי שום בעיה להיות שיפוטית ביני לביני, אבל לבטא את זה תוך שאני מכאיבה לאנשים - זה כבר משהו אחר. בבחינת "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך".

 

[מעיין ברכה]

ומחדדת: לי אין בעיה עם שיפוטיות

שאני מפנה כלפי אחרים, רק עם זו שאחרים מפנים כלפי

[טוב, זה היה בחיוך, ובכללי מסכימה עם החיפושית].

 

[Dr T noki]

I REST MY CASE

מכיוון שחיפושית נסחה זאת כל כך טוב.

 

[כאור בשולי הענן]

 

[הילהל]

מאוד מעניין

מה שקורה איתך בשרשור הזה
לא ברור לי, אבל עדיין..מעניין

אני מסכימה שרובנו שיפוטיים (אולי הדאלי למה לא..אולי)
אני מנסה להוריד את רמת השיפוטיות אצלי
גיליתי, שזה לא באמת משרת אותי. זה עושה לי נעים לרגע, להרגיש חכמה וצודקת ונעלה. אבל הנעים לרגע הזה הוא אשליה, אשליה שמונעת ממני קשת רגשות אחרים - כמו אמפטיה וחמלה. רגשות שבתורם, נותנים לי הרבה יותר בחיים. מאפשרים לי ללמוד מאחרים ומסיטואציות החיים שלהם, מאפשרים לי להתחבר לאחרים. אני מודה, אני אישה שחברותיות חשובה לה

כמו ששמת לב - אף אחת לא פערה פיה בתדהמה כשהכרזת "אני שיפוטית"
באורח פלא (כך נראה שאת מגיבה לזה) - זה גם לא גורם לאף אחת לרגש נעים כלשהו. התגובות שלך לנשים שניסו להתמודד עם שאלת "מהי שיפוטיות ומה טוב או רע בה?" מעלות תמהון אמיתי אצלי
מה בעצם ניסית להשיג?
שיגידו לך "אני לא שיפוטית כלפי השיפוטיות שלך. את אחלה בנאדם גם ככה"?

אז לא, אנשים שיפוטיים, שהם כאלה כתכונה בולטת וגורפת, הם לא נעימים
ואם את מאמינה בכל ליבך בשיפוטים שלך, אני מניחה שתדבקי בהם ופשוט תרגישי טוב עם זה, כיוון שממילא את יודעת יותר טוב ממני או מכל אחת אחרת

 

[עפרונית מהודרת]

המממ....

בשום מקום, ומעולם, לא טענתי שאני אדם נעים.
וזה כי אני כנה כלפי עצמי -- לא פחות מכפי שאני כנה כלפי אחרים.
כאדם ש(מעולם לא פגשת) אני נעימה למגוון די מצומצם של אנשים. וזה בסדר מבחינתי, כי ממילא אני לא זקוקה להרבה חברים.

עם זאת , אני חייבת לציין שאני מתפלאת לקבל את התגובה דווקא ממך.

 

[Dr T noki]

מודה ומתוודה שלא הבנתי את מטרת השרשור הזה

נשמע לי כמו התפלפלות מיותרת וסיבובים סביב הזנב.יש הבדל בין שיפוטיות ושיפוט, כך שכל הדיון סביב זה מבחינתי מיותר.להגיד על "שיפוטיות" שזה "מדויק וגם מועיל" זה בעיני דבר והיפוכו. שיפוטיות אינה ביקורת בונה, אלא הורסת, כך אני רואה את זה.
אני לא רואה טעם בשרשור, לא בתת השרשור שנפתח בשרשור ההכרות וגם לא כאן, בעיקר שהשרשור הזה מגיע לטונים לא נחמדים בעליל.

תחליטי את, ותחליט כל משתתפת, איך מתאים לה לנסח את תשובותיה.

אני מעדיפה לעשות זאת בצורה שלא תפגע בקוראת אך תבהיר את כוונותי ואת עמדותי, וניתן לעשות זאת, לפחות כך אני מאמינה.
לכל אחד ואחת יש עמדות שהתפתחו במהלך השנים, לא חייבים להביא אותן בכל הכוח ובלי צנזורה, רק לשם העקרון של הכנות.
יש לי הרגשה שבשרשור הזה את מנסה להביא את השיפוטיות כערך, וכי ההיפך ממנו הוא "צביעות" ואילו אני חושבת שהעדר שיפוטיות כלפי אדם אחר, תוך מודעות לעמדות שלי עצמי בנושא, מלמדת דווקא על חמלה ואמפטיה כלפי אותו אדם.
במהלך ההכשרה שלי ברפואת משפחה וגם כעת בתור מי שמלמדת סטודנטים לרפואה תקשורת רופא-חולה וגם נושא של אלימות במשפחה - אנחנו נדרשים לא פעם לענין השיפוטיות, ובמקצוע שלנו אנחנו רואים בשיפוטיות של הרופא (או הצוות המטפל) אבן מכשול בפני הקשר הטיפולי. השיפוטיות לא מאפשרת למטופל לתת בנו אמון, היא מרחיקה ולא מקרבת ולא תאפשר למטופל/ת להפתח בפנינו עם בעיות אישיות בעתיד.

אלו שני הגרוש שלי בנושא. לא מתכוונת מראש להתנצח אישית עם מי ממשתתפות השרשור הנ"ל וגם לא להגרר לציניות או תגובות אישיות.

 

[משוש30]

מעולה את!

 

[אמיתמי]

מקסימה שאת

כבר נגררתי לציניות בשרשור הזה, זה שיח שמצליח למשוך אותי למקומות האלו די בקלות. תודה על המילים החכמות. הן נחוצות כל כך .

 

[Dr T noki]

גם אני נוטה להגרר לציניות שכזו

ולכן הבטחתי לעצמי שהפעם לא.

 

[פשוט שורי]

ואני נגררתי ומצטערת על כך

זה הופך להיות שרשור מכוער, כזה שמשאיר טעם מריר בפה.