אהלן נטע, על הצורך בשליטה../images/Emo140.gif
לפני ימים אחדים, הועלה פה דיון בנושא הזה, וחלף לו עם הדפים. בעקבות תגובתך, אני מביאה את הדברים שוב (במרוכז)לדיון מחודש.
הודעתו של אדריאנוס הכובש: ואני שואל שאלה בעיתית למה אנחנו נותנים לאנשים מאוד לא מוכשרים לשלוט עלינו? מדוע אנו כעם נותנים להם את הכח לעשוק אותנו לחיות על חשבונינו להעליב אותנו ולהתיחס אלינו כאל ציבור נבער מדעת? וכמובן לא חסרות דוגמאות של מנהיגינו למשל מר צחי הנגבי. עו"ד שלמד על חשבון משלם המיסים מתפרנס על חשבון משלם המיסים ועושה כאוות נפשו בנו וברכושנו. גילי יקירתי בטח נתקלת לא פעם בעובדי משרדי הממשלה מהיא תחושתך כשאת רואה הנהלה נבערת מדעת חסרת השכלה וחלק מהפקידים שהם משכילים ורואים בעבודתם יעוד לעזור לציבור ולשרתו. מהם תחושותייך למול מציאות עגומה זו? ההנהגה שלננו אבדה את כבודה יעודה ויחולתה לשרת.פרט את עצמה אני מאוכזב ומלא מרירות על מנהיגנו בכל רבדי החברה.
תגובתי שלי: אהלנים אדריאנוס, שבוע טוב
אני חושבת שכדאי להרחיב את השאלה ולקרוא את דעתם של חברי הבית על כך.
אז הנה עוד משהו למחשבה:
לא מן ההכרח, אלא גם מן המועיל, שיהיו שולטים ונשלטים, ויש שהובחנו משעת הוולדם, אלו להיות נשלטים אלו להיות שליטים
משפט זה, שכותב אריסטו בספרו פוליטיקה, מחביא בתוכו דיון מעניין ביותר:
האם אדם נולד ואופיו קבוע מראש?
האם אופי של שליט, או אופי של נשלט, מנהיג ומונהג, נקבעים מראש?
האם זה בכלל עיניין של אופי, והאם זה דבר טוב או רע?
אולי ראוי לציין שאני מדברת פחות על פוליטיקה ויותר על יחסים שבינו לבינה, או בין "אנשים פרטיים" קרי, חברים וכיו"ב מה דעתכם
בגדול אני חושבת שאנו אלה שבוחרים אל מנהיגנו, כמו גם את חברינו, בני הזוג שלנו וכיו"ב, אלא שאולי ראוי לבחון מדוע בחרנו דווקא את אלה על אחרים.
הנה משהו שכתבתי לא מזמן בנושא
לעניות דעתי, בנושא מנהיגים-מונהגים הציבור הוא שדורש מנהיגים ואולי אפילו לא יתכן שנחיה ללא הנהגה מסוימת, במציאות פרוצה לכל הפקרות, אלא ששאלת המניע לצורך בהנהגה היא זו שמפריעה לי. האם המנהיג באמת פועל על מנת להביא שקט ושלום או שמא רדיפת כבוד וגדלות היא המניעה אותו להנהגה. במקרה הראשון, אני מקבלת את המנהיג, ובמקרה השני פוסלת אותו לחלוטין. (מקווה שזה עונה על שאלתך אדריאנוס
)
כך ביחסים בין אישיים, בין גבר לאשה או בין חברים, אני מקבלת את מקום המנהיג והמונהג אלא ששוב אני שואלת האם זה הדדי, כלומר האם התפקידים יכולים להתחלף בהתאם לנסיבות, למשל: יש שאני יודעת יותר ממנו ולכן אני אוביל את הקשר בתקופה מסויימת, ויש שהוא מבין ויודע יותר ממני ובמקרה זה הוא יוביל. כאשר הנדנדה ההדדית הזו קיימת, אין לי בעיה. אלא שכאשר יש אחד מבני הזוג או החברים שכל הזמן מנהיג כשהאחר נותר בצל, לא אסכים לזה.
סוגיה נוספת היא
רצונו של המונהג, כלומר, האם להיות מובל או מונהג זו בחירה או שמא כפייה. כאשר אני מדברת על שליטה ושתלטנות, אני בעצם שואלת על כפייה, משום שבעיני שתלטנות ביחסים, או שליטה, בד"כ באה מאונס, מניצול חולשתו של האחר בדרך פיזית או פסיכולוגית, וע"י כך שלילת יכולתו לבחור במה שלא תואם את חשיבתו וצרכיו של השולט. כלומר שתלטנות היא בעצם ביטול רצונו, או אפילו אי הכרה בעובדה שעשוי להיות לו רצון כלשהו. כמובן שלטנגו צריך שניים, ובכל זאת... עדיין השאלה עומדת, האם זה טוב או רע, האם המניע הוא באמת רצון לעשות טוב לאחר או שמא לנצל אותו לצרכים האישיים של השולט בלא להתחשב בצרכים וברצונות של הנשלט.
מהו המקום לדעתכם, ממנו מגיע הצורך בשליטה, ממנו מגיעה השתלטנות
מהו הצורך העמוק יותר שממלאת השליטה בחיי השתלטן
תגובתו של "בז" בן אדם שמפחד להישאר לבד או שהוא לא בטוח בעצמו כל הזמן רוצה לשלוט כי אז הוא מרגיש שהענינים בידיים שלו. הוא מפחד מאהבה אמיתית ומחליף אותה בשליטה על אחרים. תודה מבז
בברכת דיון פורה
גילי פרי
