כמה מכן "אובססיביות" לילד\ה????

[קוקולה של אמא]

../images/Emo32.gif כמה מכן "אובססיביות" לילד\ה????

יש לי בעיה שאני חייבת לפתור אותה, אני אובססית לבנות שלי וזה אומר : כל יום פעמיים שלוש מתקשרת למעון\גן לשאול אם הכל בסדר כל היום הן במחשבות שלי בכל דקה תמיד אני מדברת עליהן אף פעם לא חושבת ללכת או לצאת בערב בלעדיהן תמיד בלחץ שלא קר להן ושנוח בנעליים האלו ושלא יהיו רעבות ,קונה להן מה שהן רוצות ואם אני מתעקשת שלא אז אני ביסורי מצפון ומיד חוזרת בי.. תמיד הן איתי בכל מקום ( נגיד ואני צריכה סידורים לעצמי אני קודם כל לוקחת אותן מהמעון\גן ואיתן נוסעת וקשה בטירוף אבל טוב לי אם הן אצל אמא שלי או אחותי אני לא רגועה כל חצי שעה טלפון אם הכל בסדר, ותמיד מצטערת שלא לקחתי אותן ואני יודעת שהן סתם נסחבות וסובלות בנסיעה וחנויות וקניות אבל אני חייבת אותן איתי.. כשאני יוצאת מהעבודה אני נוסעת בלחץ לקחת אותן כאילו אני לא נושמת עד שאני רואה אותן ואז נרגעת כשאני איתן אני רגועה ובטוחה אני מוטרדת שהן לא לידי, ואבוי לי אם יש פקק בדרך הביתה כולי בלחץ ..ואז אני מתחילה לבכות שאני יאחר ויש לי תמיד סידור אני גרה ליד משפחתי שאוהבת לעזור אבל אני לא נותת תמיד אני רוצה שהן יהיו איתי.. כל דבר שאני רוצה לעשות או ללכת תמיד הן כלולות איתי , כמגיעים הביתה אז רק אני מחבקת אותן וכל כך כיף לי , לא מעניין אותי בעלי או לחשוב עליו זה רק עליהן,אני לא מתעסקת בעצמי אני רק איתן יושנת איתן מתקלחת איתן אני מרגישה כמו קרציה אליהן.. אף פעם זה לא הטריד או הפריע לי אבל הגננת של מאי נתנה לי שטיפה רצינית בטלפון שאני צריכה לשחרר ולהפסיק להיות מוטרדת ואבססיבית כלפיהן ועד שלא ארפה מהן קצת זה לא יעזור וגם עליהן רואים את זה הן חצי יום בוכות לאמא.. נראה לי שאני צריכה לשחרר קצת תמיד אחותי צועקת עלי בואי קצת איתי לספר/לקנות בגדים לבד.. ואני מה פתאום שאני ישאיר אותן בלעדי.. נראה לכן שהיא צודקת?? אם כן איך אעשה את זה???

 

[tomer2007]

באמת נשמעת מאוד תלותית בהן....../images/Emo201.gif

אבל לשחרר זה לא עניין של מה בכך.... אי אפשר להגיד לך "תשחררי" וממחר את תתחילי להיות יותר רגועה.. מה שכן, אם יש לך אפשרות להתייעץ עם מומחה (פסיכולוג למשל) או לחלופין לדבר עם מישהו קרוב לך על כך ולנסות לבנות לעצמך תוכנית אימונים הדרגתית שבה את משחררת כל יום עוד קצת ועוד קצת - זה מאוד יקל עליך... למשל - תחליטי שמשבוע הבא - את מפסיקה להתקשר לגן. פשוטו כמשמעו. אם זה מאוד קשה - תחליטי שאת מתקשרת רק פעם אחת בשעה קבועה - מתוך מטרה לראות ששום דבר לא קורה אם את לא מתקשרת ובשבוע או שבועיים אח"F את מפסיקה להתקשר. לאחר שעברת את השלב הזה - תחליטי שפעם בשבוע הן נשארות עם אבא/סבתא/דודה אהובה וכדומה. אולי תנסי להשאיר את הגדולה בהתחלה ואח"כ את הקטנה גם.....ותלכי בנתיים באמת לסידורים או לקניות... מה שכן - את חייבת להבין קודם כל בעצמך שמערכת יחסים חרדתית ותלותית תשפיע לרעתכן - גם עליך וגם על הבנות וחבל...במיוחד כשאת מודעת לבעיתיות...

 

[mAmA MiSiSiPi]

אני לא , פעם חשבתי שכן

אבל לפי מה שאת מתארת יוצא שאני אמא מזניחה אם הוא נמצא במקום שאני בחרתי עבורו בקפידה לדוגמא גן אין סיבה שאתקשר לשם במיוחד אם אני יודעת שאם תהייה בעיה יתקשרו אלי אם כל הורה היה מתקשר לגן 3 פעמים ביום איך הגננות היו מתפקדות? כנ"ל לגבי שהייה אצל סבא סבתא דודים לא משאירה אצל מי שאני לא סומכת ואם אני סומכת אין סיבה להטרדה טלפונית אני בטח לא יסחוב אותו לסידורים אם זה לא נעים לו ויש לי סידור בשבילו , זה מיותר לחלוטין. אני בטח לא אוותר לו על כל דבר רק כדי שלא יבכה איזה מין חינוך זה. מצד שני הילד שלי איתי כלללללללל היום אז יש לנו רגעים שבו יש לנו מספיק אחד מהשנייה אבל צריך לדעת מתי לשחרר ולהבין שגם זה לטובתן ולטובתך זה לא שבקשו ממך לזנוח אותן רק קצת לשחרר טיפה .

 

[מ י נ ר ל י]

אף פעם בעלך לא העיר לך על כך?

הוא נדחק הצידה וזה לא הפריע לו?

 

[קוקולה של אמא]

הוא כל היום עובד הוא בא רק ב22:00 אבל הוא

יודע שאני לוקחת אותן איתי לכל מקום הוא אף פעם לא פירגן לי ללכת לבד או דיבר איתי על זה, הנה אתמול הוא בא ב20 וחצי ורצה להתקלח איתי ואני אמרתי לו שלא והן צריכות קודם לישון אז הוא אמר לי 10 דק' שישחקו קצת ואני לא רציתי וככה נרדמתי איתן במיטה וקמתי רק בבוקר זה אפילו לא עיניין אותי... אני אדבר איתו היום על זה זה באמת נראה לי מוגזם ..

 

[ליבי777]

1. כן היא צודקת. 2. בהדרגתיות

ואם את לא מצליחה לעשות את זה לבד מסכימה שכדאי להיוועץ באיש מקצוע.

 

[mAmA MiSiSiPi]

ועוד שאלה

את חושבת שיש סיבה לתלות הזו? קרה לך משהו טראומטי בעבר שמשפיע עלייך? שווה לבדוק את זה עם עצמך ואולי לגשת לייעוץ מקצועי.

 

[קוקולה של אמא]

היתה לי ילדות נהדרת הכל היה מושלם ועד עכשיו

ההורים שלי מאושרים והרבה איתנו אני חושבת שזה בגלל שאני איתן לבד כל הזמן אז ככה יצא שאנחנו תמיד ביחד, בעלי רק עובד אני ממש רק לבד איתן, אני לא מכירה אחרת..

 

[אכדית]

אני חושבת שאת צריכה קצת לשחרר ../images/Emo13.gif

אני מבינה את האהבה והכמיהה אליהן והכל, אבל ההתנהגות היא די אובססיבית והיא לא טובה לטווח הארוך שאת יוצרת תלות שלהן בך, את בעצמך אמרת שהן מרגישות את הלחץ שלך, ולא לדבר על זה שאת קונה להן כל מה שהן רוצות אבל פה אני לא ארחיב כי גם לי יש את הבעיה הזאת שקשה לי לומר לא אל מול העיניים והחיוך המתוק הזה שמבקש משהו

איך לעשות את זה? להחזיק את עצמך. תגידי לעצמך שהן בגן טוב, אחרת הן לא היו שם, ואם חם להן יורידו להן שכבה ואם קר להן ישימו להן סוודר, מטרתם בגן שיהיה טוב לילדים, לא? ואין צורך להתקשר כל שעה לשאול אם הכל בסדר, מן הסתם אם חלילה קורה משהו יודיעו לך (

), ובכלל - יש סדר יום קבוע ולרוב הוא רשום על איזה לוח, את יכולה לראות ולהתעדכן. לאט לאט להוריד שיחה, שימי את הילדות אצל אמא שלך ותלכי לבד לסופר במקום לטלטל אותן ואת הקניות, תשכחי את הנייד בבית

אני דווקא מחפשת תמיד מי שישמור לי עליהן כשיש לי סידורים, זה לא נוח לי ולא להן לעשות את זה יחד, ואני משתדלת להספיק כמה שאני יכולה לפני שהגדולה חוזרת מהגן (הקטנה איתי בבית) ובמשפט אחד - לאט לאט תרפי

 

[קוקולה של אמא]

אפילו חשבתי לעזוב את העבודה כדי להיות איתן

בבית, כי לפעמים הבוס שלי רוצה שאשאר קצת יותר ואני כולי בסרטים , אני רוצה הביתה ומה אני לא יאסוף אותן?.

 

[tiger mom]

לעומתך, אני ממש לא אובססיבית

לא מתקשרת לגן בכלל. היא בגן הזה מגיל 4.5 חודשים. יוצאת בלעדיה, נהנת בלעדיה. לפעמים משאירה אותה עם אבא. לפעמים יוצאים ביחד. אפילו כמה פעמים שלחתי אותה ליום סבתא בשביל שיהיה לי קצת זמן לעצמי. לא מתקשרת לאמא של בעלי בכלל כשהיא שם. אני מצטערת, אבל זה נראה לי אובססיה מוגזמת. אני חושבת שכל אחת מאיתנו היא בן אדם בפני עצמו. ואסר לנו לשכוח את עצמנו בתוך האמהות. וגם הילדים שלנו הם ישויות עצמאיות. וככאלה, מגיע להם להיות קצת מנותקים מאיתנו. בגדול, אם לך לא אכפת שהחיים סובבים סביבן, אז סבבה. אבל אם זה מפריע להן, את בהחלט צריכה לשחרר. איך עושים את זה? תרשמי לחוג. כזה שיכריח אותך לצאת פעם-פעמיים בשבוע לבד כשמישהו אחר שומר עליהן. תגידי להם לסנן שיחות ממך. אם קורה משהו, יכולים להתקשר אליך. אבל לך אסור להתקשר. זה נראה לי התחלה. אבל אני חושבת שאת גם צריכה להבין ממה זה נובע האובססיה הזו.

 

[אילתית 2]

אני לא ממש לא ככה

לגן לא מתקשרת יש משהו צריך משהו מודיעים לא צריך להתקשר ולהפריע במשך היום ולסדר יום אם הם אצל מישהו שאני סומכת והרי אם השארתי אותם עם אותו אחד (סבא סבתא דודה וכו...הקרובים אליי בלבד) אז לא מציקה הרי אני השארתי עם אותו סמכות כי אני סומכת עליה אז אין לי בעיה ואני מאוהבת בהם הם כל חיי אבל צריך לדעת מתי קצת לשחרר ולהרפות מעט.. בקיצור כל מה שכתבת נראה לי מוגזם ותלותי ואני חושבת שבשבילך ובשביל בנותייך וכמובן בשביל הזוגיות שלך שחשובה לא פחות תנסי להשתנות ולהפרות אם צריך אלי איזה טיפול/התייעצות עם גורם מקצועי, או אפילו תנסי לצאת עם חברות או חוג וכו..פעם פעמיים בשבוע תלכי לקניות בלעדיהן הרי את אומרת שאתן מאוד מאוד קשורות וקרובות למשפחתך אז שיהיו שם ואת תעשי את הסידורים מבלי לטרטר אותן בקיצור לאט לאט ובהדרגה תנסי לשחרר מעט ואולי צעד ראשון תנסי לא להתקשר לגן לאט לאט שלב שלב תרפי מעט

 

[tiger mom]

נראה שלך יש אובססיה עם ה"שלח" ../images/Emo6.gif

 

[אמא עמיתית]

../images/Emo6.gif

 

[אילתית 2]

../images/Emo43.gifהמעצבן../images/Emo4.gif

בכל פעם שלחצתי על שלח פתח לי דף עם איזה שגיאה לא מובנת מן טעות בדף משהו כזה ולכן נשלח כמה פעמים מצטערת שהפריע לך

 

[tiger mom]

אה...

זה היה בצחוק. אני מקווה שלא נפגעת. כולנו פה סבלנו לא פעם מקפריזות של תפוז. זה סתם הצחיק אותי המקריות שבשרשור על אובססיה ההודעה הופיע 3 פעמים

 

[אילתית 2]

../images/Emo140.gif אל תדאגי וודאי שלא נפגעתי...

וודאי שיש הומור..ובשפע...פשוט כרגע הוא קצת רדוד אצלי בתקופה האחרונה... גם אצלי נאמר בצחוק "שאני מצטערת שהפריע לך..." פשוט לא היה לי אייקונים

כאלו להוסיף לך...

 

[ship2006]

קרעת אותי אני לא מפסיקה לצחוק../images/Emo6.gif

 

[אילתית 2]

אני לא ממש לא ככה

אני לגן לא מתקשרת יש משהו צריך משהו מודיעים לא צריך להתקשר ולהפריע במשך היום ולסדר יום אם הם אצל מישהו שאני סומכת והרי אם השארתי אותם עם אותו אחד (סבא סבתא דודה וכו...הקרובים אליי בלבד) אז לא מציקה הרי אני השארתי עם אותו סמכות כי אני סומכת עליה אז אין לי בעיה ואני מאוהבת בהם הם כל חיי אבל צריך לדעת מתי קצת לשחרר ולהרפות מעט.. בקיצור כל מה שכתבת נראה לי מוגזם ותלותי ואני חושבת שבשבילך ובשביל בנותייך וכמובן בשביל הזוגיות שלך שחשובה לא פחות תנסי להשתנות ולהפרות אם צריך אלי איזה טיפול/התייעצות עם גורם מקצועי, או אפילו תנסי לצאת עם חברות או חוג וכו..פעם פעמיים בשבוע תלכי לקניות בלעדיהן הרי את אומרת שאתן מאוד מאוד קשורות וקרובות למשפחתך אז שיהיו שם ואת תעשי את הסידורים מבלי לטרטר אותן בקיצור לאט לאט ובהדרגה תנסי לשחרר מעט ואולי צעד ראשון תנסי לא להתקשר לגן לאט לאט שלב שלב תרפי מעט

 

[mevav1]

אני לא בדיוק כזאת, אבל יש לי קטעים

משלי...למשל...כשהילדים ישנים, אני חייבת לנשקם ולכסות אותם עד צוואר(זה פיגור שלי עוד כשאחיי היו קטנים)

או לדאוג מה הם עושים ושלא יחזרו מאוחר למרות שאין לי מושג מתי חוזרים כי אני כבר חורפת כמה שעות כשהם חוזרים מבילוי.. אני גם חייבת לדעת שטוב להם ושהיה להם יום נפלא.....כשהם היו קטנים אז עשיתי בשבילם כמעט הכל, כמו מפגרת...כלומר, קילחתי אותם עד גיל 10, למרות שהתקלחו לבד, אבל אהבתי לטפל בהם והיה לי קשה להפסיק עם זה.... בכלל, אני אמא יאכנע שרוצה לדעת הכל מכל כל...מה אכלו מה עשו עם מי שיחקו כשהיו קטנים וכו'. כשהם היו בבי"ס והייתה להם מישהי שהי פסיכותרפיסטית שעזרה להם לצאת מביישנותם, דיברנו והיא אמרה לי שאני יותר מדי....שאם היא תאמר ל 100 אמהות לתת אהבה לילד, רק לשתי אמהות ואני בינהן, היא תאמר להרפות מהאהבה שאני נותנת להן...כשהיא אמרה לי זאת בכיתי כי לא ידעתי שאני חונקת, אבל בזכותה התחלתי לעבוד(3 שנים כמעט) וקנינו כלבה הביתה והתחלתי לשחרר אותם למרות שזה עלה לי בבריאות..(הביישנות שלהם הייתה בעיקר מהגנים הישירים של אביהם). בקיצור, עם מיתר כמעט ונשבעתי שלא אהיה כזאת וגם זה עלה לי בהרבה יזע כי נורא קשה להשתנות, אבל תשמעי...למיתר אני כבר נותנת לעשות הכל לבד...למדתי שעם מיתר אני חייבת להשתנות וכך היה..מההתחלה נתתי לה עצמאות וחופש ולא התקרצצתי יותר מדי וזה עובד בלי העין הרע.. אז אם אני הצלחתי, אני בטוחה שגם את תצליחי... תשנסי מותניים, תפשילי שרוולים ותאמרי שמהיום, את משתנה...פחות דואגת ופחות נלחצת..הכל מתחיל בראש. סליחה על אורך מילותיי אבל היה לי חשוב שתדעי שניתן לצאת מזה. בהצלחה! ואגב, דבר אחרון...כיום, ילדיי הגדולים, ובעצם, מאז ששיחררתי אותם, הם נהפכו לעצמאים לגמרי וכבר הלכו לחברים וחברות לבד והתפתחו יפה(למרות שגם אז היו מפותחים יפה רק שהיו קצת תלויים בי) כאילו להד"מ...כיום הגדולה בצבא והבן שיש לו חברה כמעט שנה כמובן עצמאי והיה כבר באילת עם חברתו לבד לבד ואפילו לא היה בן 16..אז תודה לאל, הצלחתי בזה, בלשחרר חבל