קוקולה של אמא
New member
../images/Emo32.gif כמה מכן "אובססיביות" לילד\ה????
יש לי בעיה שאני חייבת לפתור אותה, אני אובססית לבנות שלי וזה אומר : כל יום פעמיים שלוש מתקשרת למעון\גן לשאול אם הכל בסדר כל היום הן במחשבות שלי בכל דקה תמיד אני מדברת עליהן אף פעם לא חושבת ללכת או לצאת בערב בלעדיהן תמיד בלחץ שלא קר להן ושנוח בנעליים האלו ושלא יהיו רעבות ,קונה להן מה שהן רוצות ואם אני מתעקשת שלא אז אני ביסורי מצפון ומיד חוזרת בי.. תמיד הן איתי בכל מקום ( נגיד ואני צריכה סידורים לעצמי אני קודם כל לוקחת אותן מהמעון\גן ואיתן נוסעת וקשה בטירוף אבל טוב לי אם הן אצל אמא שלי או אחותי אני לא רגועה כל חצי שעה טלפון אם הכל בסדר, ותמיד מצטערת שלא לקחתי אותן ואני יודעת שהן סתם נסחבות וסובלות בנסיעה וחנויות וקניות אבל אני חייבת אותן איתי.. כשאני יוצאת מהעבודה אני נוסעת בלחץ לקחת אותן כאילו אני לא נושמת עד שאני רואה אותן ואז נרגעת כשאני איתן אני רגועה ובטוחה אני מוטרדת שהן לא לידי, ואבוי לי אם יש פקק בדרך הביתה כולי בלחץ ..ואז אני מתחילה לבכות שאני יאחר ויש לי תמיד סידור אני גרה ליד משפחתי שאוהבת לעזור אבל אני לא נותת תמיד אני רוצה שהן יהיו איתי.. כל דבר שאני רוצה לעשות או ללכת תמיד הן כלולות איתי , כמגיעים הביתה אז רק אני מחבקת אותן וכל כך כיף לי , לא מעניין אותי בעלי או לחשוב עליו זה רק עליהן,אני לא מתעסקת בעצמי אני רק איתן יושנת איתן מתקלחת איתן אני מרגישה כמו קרציה אליהן.. אף פעם זה לא הטריד או הפריע לי אבל הגננת של מאי נתנה לי שטיפה רצינית בטלפון שאני צריכה לשחרר ולהפסיק להיות מוטרדת ואבססיבית כלפיהן ועד שלא ארפה מהן קצת זה לא יעזור וגם עליהן רואים את זה הן חצי יום בוכות לאמא.. נראה לי שאני צריכה לשחרר קצת תמיד אחותי צועקת עלי בואי קצת איתי לספר/לקנות בגדים לבד.. ואני מה פתאום שאני ישאיר אותן בלעדי.. נראה לכן שהיא צודקת?? אם כן איך אעשה את זה???
יש לי בעיה שאני חייבת לפתור אותה, אני אובססית לבנות שלי וזה אומר : כל יום פעמיים שלוש מתקשרת למעון\גן לשאול אם הכל בסדר כל היום הן במחשבות שלי בכל דקה תמיד אני מדברת עליהן אף פעם לא חושבת ללכת או לצאת בערב בלעדיהן תמיד בלחץ שלא קר להן ושנוח בנעליים האלו ושלא יהיו רעבות ,קונה להן מה שהן רוצות ואם אני מתעקשת שלא אז אני ביסורי מצפון ומיד חוזרת בי.. תמיד הן איתי בכל מקום ( נגיד ואני צריכה סידורים לעצמי אני קודם כל לוקחת אותן מהמעון\גן ואיתן נוסעת וקשה בטירוף אבל טוב לי אם הן אצל אמא שלי או אחותי אני לא רגועה כל חצי שעה טלפון אם הכל בסדר, ותמיד מצטערת שלא לקחתי אותן ואני יודעת שהן סתם נסחבות וסובלות בנסיעה וחנויות וקניות אבל אני חייבת אותן איתי.. כשאני יוצאת מהעבודה אני נוסעת בלחץ לקחת אותן כאילו אני לא נושמת עד שאני רואה אותן ואז נרגעת כשאני איתן אני רגועה ובטוחה אני מוטרדת שהן לא לידי, ואבוי לי אם יש פקק בדרך הביתה כולי בלחץ ..ואז אני מתחילה לבכות שאני יאחר ויש לי תמיד סידור אני גרה ליד משפחתי שאוהבת לעזור אבל אני לא נותת תמיד אני רוצה שהן יהיו איתי.. כל דבר שאני רוצה לעשות או ללכת תמיד הן כלולות איתי , כמגיעים הביתה אז רק אני מחבקת אותן וכל כך כיף לי , לא מעניין אותי בעלי או לחשוב עליו זה רק עליהן,אני לא מתעסקת בעצמי אני רק איתן יושנת איתן מתקלחת איתן אני מרגישה כמו קרציה אליהן.. אף פעם זה לא הטריד או הפריע לי אבל הגננת של מאי נתנה לי שטיפה רצינית בטלפון שאני צריכה לשחרר ולהפסיק להיות מוטרדת ואבססיבית כלפיהן ועד שלא ארפה מהן קצת זה לא יעזור וגם עליהן רואים את זה הן חצי יום בוכות לאמא.. נראה לי שאני צריכה לשחרר קצת תמיד אחותי צועקת עלי בואי קצת איתי לספר/לקנות בגדים לבד.. ואני מה פתאום שאני ישאיר אותן בלעדי.. נראה לכן שהיא צודקת?? אם כן איך אעשה את זה???