פורומים חדשים ב-

[ellendili]

אז ככה...

הטענות העיקריות של נגד הספר השביעי: 1. הפוטנציאל הלא ממומש של "החיים מחוץ להוגוורטס". אהבתי את הרעיון של היציאה מהתבנית של בית דארסלי-לימודים-וולדמורט מנסה להרוג את הארי-שוב לא הולך לו-חזרה ללימודים-חזרה לבית הדודים. זה היה יכול להיות ממש טוב. במקום זה... רולינג כתבה כמה מאות עמודים של שיטוט חסר מעש עם הפוגות קצרות של אקשן. בקיצור, היה לי משעמם! אף פעם לא היה לי משעמם בספרים הקודמים. 2. כל עניין המוות-לא מוות, הלימבו והשיחה עם דמבלדור, החזרה לחיים- כ"כ אבל כ"כ מיותר. הארי היה צריך למות. מצטערת אבל ככה זה. הייתה תחושהשרולינג ניסתהלכתוב ספר יותר בוגר ואפל ופשוט השתפנה בסוף. והשיחה עם אלבוס הייתה קלישאה אחת גדולה וארוכה. 3. זה קצת יותר אישי בשבילי. הדמויות האהובות עלי בספרים היו רמוס, סיריוס ודמבלדור. וכמה שכעסתי ובכיתי על שני האחרונים, הבנתי שהמוות שלהם היה מקדם עלילה חזק ביותר. הסצנות האחרונות שלהם היו כתובות מעולה. הן היו קורעות לב ונתנו את הכבוד הראוי לדמויות. המוות של רמוס וטונקס לעומת זאת... ברצינות, מישהו מוכן להסביר לי למה זה היה טוב??? אתם יכולים להגיד שהמוות שלהם אמור לסמל את שרירות המלחמה וכו', בסדר... נניח... אז תסבירו לי בבקשה איך רולינג מעיזה לכתוב תאור של שתי מילים וחצי על זה?! הארי נכנס לאולם, הולך לאורך שורת הגופות, רואה את הגופות של רמוס וטונק, ממשיך ללכת. באמת? באמת??? מה זה השטויות האלה?! רמוס היה החבר האחרון של ג'יימס, האדם האחרון שנשאר להארי כתחליף כלשהו לאב. הוא היה הפאקינג סנדק של הבן שלהם. והוא פשוט עובר שם באדישות וממשיך ללכת?!. ואם כבר... אז למה רולינג לא טרחה לספר לנו על הקרב האחרון שלהם, על מי הרג אותם, על מה עבר עליהם ברגעים האחרונים? מה, זה לא מספיק חשוב?? יותר חשוב לדחוף קלישאות פתטיות לשיחה עם דמבלדור, נכון?? גררררר. טוב סליחה... זה באמת אישי. רמוס היה דמות אדירה. הגיע לו יותר מזה. הגיע לו לחיות ולגדל את הבן שלו. ואם לא, אז לפחות הגיע למוות שלו התייחסות ראויה. זה נשמע קטנוני אבל אני לא יכולה לסלוח לרולינג על זה. 4. מיותר לציין שהאפילוג היה נוראי. בכל רמה אפשרית. באמת.. היה קשה להפריד את הדפים מרוב הקיטש הדביק שנטף מהם.

אלה הדברים העיקריים. יש עוד המון דברים קטנים שלא אהבתי אבל אני כבר לא אזכר בכולם עכשיו...

 

[GolanBerlin]

בנוגע ללופין

הוא אחת הדמויות האהובות עליי, וגם אותי זה מכעיס שהמוות שלו בספר זה "הארי מסתכל על הגופות... פרד, קולין, רמוס וטונקס... יאללה בוא נלך למשרד של דמבלדור".

 

[ellendili]

ממש ככה!

 

[N o R i K o]

אני מסכימה עם הכל, כמעט

אני לא חושבת שהארי היה צריך למות כי... טוב, נו, זה התחיל כספר ילדים אחרי הכל. אני לא אוהבת את הארי (נשמע לא ממש תואם את הערת ה-'איך אפשר לקרוא ספר בלי לאהוב את הדמות הראשית' שלי- טוב, הארי פוטר זה יוצא דופן רציני, כי פשוט התחברתי להארי ברמה רגשית לאורך כל ספר וספר ותמיד רציתי בטובתו. כשיצאתי מהספר והסתכלתי על הכל מבחוץ קלטתי שאני פשוט שונאת את הדמות שלו ואת איך שהוא בנוי ומה שהוא מציג) אבל אני יודעת שאם הוא היה מת זה היה פשוט הורס לי שבעה ספרים. \: ואני אוהבת את הקלישאתיות בהארי פוטר. את זה שמאחורי כל הקסם והפנטזיה מסתתרים מסרים נורא קיטשיים ויפים- שהפידליוס מוכיח לנו שבעצם הקסם הכי חזק הוא קסם שגם מוגלגים כמונו יכולים להשתמש בו, וזו הנאמנות, כנ"ל הפטרונוס שהוא החברות, ההגנה של לילי שהיא האהבה. אני חושבת שהקיטש הזה מסווה ממש טוב, מה שכל כך שנאתי באפילוג הוא שבניגוד להסתרה המהממת שהיא עשתה לקיטש שלה לאורך שבעה ספרים, היא פשוט חשפה את הכל בצורה כל כך נוראה... איכסוש. קיטש כזה אני לא יכולה לסבול, וזה למה נגיד אני מתרחקת כמו מאש מסדרת דמדומים. זה למה אני לא אוהבת גם קטניס\פיטה

אבל הדיאלוג של דמבלדור והארי הוא אחד הקטעים שאני הכי אוהבת בספרים האלה. יש שם משפט- "Don't pity the dead, Harry, pity the living, and above all, those who live without love" - באמת שבכל פעם שאני קוראת אותו פשוט נחמץ לי הלב. אבל טענה שלוש, לגבי המיתות- כן כן כן כן כן כן כן וכן.

כל כך כעסתי עליה. ואני מסכימה איתך שתחילת הספר הייתה בין הדברים היותר משעממים שרולינג כתבה.

 

[ellendili]

לא התאפקת, הא?

אני חושבת שמה שאמרת על הקלישאות והקיטש הסמוי זה מדוייק ביותר. לכן זה כ"כ חורה כשפתאום זה הופך לגלוי. ודמדומים זה איכס. סליחה, אני לא רוצה לפגוע פה באף אחד. זו רק דעתי. אבל זה איכס. גדול ושמן. לגבי הארי- שלא תביני, גם אני נקשרתי אליו. למרות שהוא לא נמנה על הדמויות האהובות עלי בספרים. ועדיין אני חושבת שהספרים היו מקבלים משמעות בוגרת יותר אם הוא היה מת. כל עניין הלימבו היה די מצוץ מהאצבע. ואני גם לא מסכימה עם ההגדרה "ספר ילדים". ספר טוב הוא ספר טוב. בכל גיל. (אני לא מדברת על ספרי פעוטות, אל תהיו קטנוניים). אבל כל ספר ילדים באמת באמת טוב- ידבר גם אל המבוגרים: פיטר פן, אליס, ספר הג'ונגל, הנסיך הקטן... ה"פ לדעתי, לא נופל מהם. ז"א הוא כן. קצת. כי הוא פחות מהודק ומדוייק אבל זה בגלל שקשה לשמור על רמה אחידה במשך 7 ספרים. אבל הוא ללא ספק יהיה ברשימה הזאת כשהבת שלי תגדל מספיק בשבילה

. המשפט שכתבת באמת יפה. אבל לטעמי כל השיחה הזאת, ובכלל עצם המפגש הזה היו מיותרים. עם כל האהבה וההערצה שלי לאלבוס

 

[N o R i K o]

אני חופרת מטבעי

כמו שאמרתי כבר קודם, הרמיזה שלי ש"זה לא המקום" לא הייתה עבורכם אלא עבורי. אני פשוט לא עומדת בדברים האלה ;_; אני ראיתי משהו מאוד סמלי בחזרה הזו של דמבלדור - הרי בתחילת הספר אנחנו מגלים שגם הוא, מי שהיה עד כה טלית שכולה תכלת, נושא עימו עבר די מפוקפק, ולקראת הסוף אנחנו גם מגלים שהוא הוביל את הארי אל מותו שלו... ואז הוא חוזר ומראה לנו שאנשים משתנים והם אלו שקובעים את עתידם לפי הבחירות שלהם, אז דמבלדור השתנה והפך בזאת לדמות האפית והמדהימה שהוא היה מלכתחילה. הארי בחר לתת עתיד טוב לאהובים שלו, גם אם זה כרוך במותו, ובסופו של דבר העתיד הטוב שהוא נתן להם הוא... עתיד איתו, כי הם אוהבים אותו ואכפת להם ממנו. אם הוא לא היה חוזר לחיים הייתי מרגישה פספוס ענק. זה מן חוק לא כתוב כזה... דמויות ראשיות לא מתות

אני יודעת שלא משנה עד כמה הסוף היה טוב על אף המוות של הארי, הלב שלי היה נשבר והייתי בוכה שעות. נכון, הוא יכול להיות הרבה יותר מתחכם ושנון אם הארי היה מת, אבל זה פשוט לא היה... הדבר הנכון לעשות. לדעתי לפחות. אני מסכימה איתך מאוד שהעובדה שזה ספר ילדים היא לא 'תירוץ', ואני ממש לא חושבת שמהרביעי ומעלה מדובר בספרי ילדים- ממש ממש לא, יותר התכוונתי ל... ספר שילדים גדלו עליו, ולכן אי אפשר "לנפץ להם את האשליה" בצורה הזו. התחלתי לקרוא ה"פ כשהייתי בכיתה ב' ואת הספר האחרון קראתי בחופש בין י' לי"א. הילדה בת 7 שהתחילה לקרוא את הספר היא ממש לא אותה ילדה שסיימה את הסדרה בגיל 16, אבל שתיהן מתייחסות להארי בתור החבר הכי טוב שלהן- הראשונה מחכה למכתב מהוגוורטס בגיל 11 והשנייה פשוט לא מבינה מה לוקח לו כל כך הרבה זמן... ושתיהן רוצות שהארי ינצח. גם אם זה כרוך בהרבה כאב... יש לי כאן ספויילר ל-MJ אבל אני אכתוב אותו בהודעה נפרדת כדי לא להרוס למי שנתקל בדיון ועדיין לא קרא אותו

OMG יש לך בת! *נכנסת לכרטיס האישי שלך וקולטת שאת בת 27* אני יודעת בוודאות שהילדים שלי יקראו הארי פוטר. אם יצאו הוצאות חדשות עד אז (מה שסביר להניח יקרה) אני אקנה להם עותקים משלהם, אבל אני גם אראה להם את הכריכות הבלויות והישנות של אמא. שנת 2000 תראה פתאום כמו תרפפ"ו...

 

[N o R i K o]

והספויילר ל-MJ

אם יש דבר שכן 'אהבתי' בסוף המזעזע שלו הוא המוות של פרים. כלומר, לא חלילה שמחתי שהיא מתה, ולא הייתי מרוצה בכלל בכלל בכלל מהצורה שבה היא מתה ומהדרך שבה זה נכתב ("פרים עולה באש. הו לא. אני ילדה מסכנה בלי אחות." *יושבת ובוהה בקיר*) - אבל כן אהבתי את הרעיון... אני חושבת שיש פה קלוז'ר ממש טוב. קטניס הרי נכנסת למשחקים כדי להציל את פרים מלכתחילה. היא נכנסת -נטו- כדי שאחותה תחייה. היא מוכנה למות בעבורה. ואז קורה המהפך, קטניס היא הניצוץ שמלהיט את המרד הגדול של פאנם. היא זו שגורמת לכל הממשלה והמחוזות להתהפך. ציפיתי שכשפרים תמות (לצערי עליתי על העובדה שזה יקרה כבר בספר הראשון

) קטניס תחכים להבין שאמנם היא לא הצליחה להציל את פרים, אבל הכניסה שלה למשחקים לא הייתה כדי להציל רק את פרים אלא את כל פאנם. שהיא תבין שגורל הוא גורל, ושעל אף העובדה שפרים לא ניצלה ובתכלס היא יכלה למות הרבה קודם לכן במשחקים עצמם- או אולי באורח פלא לנצח - קטניס הייתה חייבת להיכנס למשחקים כדי לגרום למהפך. לצערי קטניס של הספר לא החכימה להבין את זה וסתם ישבה ובהתה בקיר ודרשה כאפה רצינית

את כלללל זה אני יכולה להשוות להארי- שאמנם למזלו הוא היה הילד שנשאר בחיים, אבל הגורל שלו היה למות כדי להביס את וולדמורט, גם אם זה לא הסתדר בפעם הראשונה. בדיוק בגלל שהארי, בניגוד לקטניס, כן החכים להבין את זה ואת מקומו בכל המערכה הזו של המלחמה- אני חושבת שיש משהו מאוד סמלי ויפה בכך שבסופו של דבר הוא כן שרד וניצח.

 

[ellendili]

מסכימה לגמרי לגבי פרים וקטניס. (בעיקר עם הכאפה

) לגבי הארי... תשמעי, אני לא אגיד שאין הגיון במה שאת אומרת. כי יש. פשוט לי זה הרגיש קצת... לא יודעת... בנאלי? שהגיבור הראשי חי, הטוב מנצח, וכולם חיים בעושר ואושר באפילוג המזעזע הזה... ולגבי מה שאמרת על דמבלדור קודם- אז אני דווקא חשדתי לאורך כל הדרך שמה שקורה שם בעצם זו הכנה איטית וכואבת להקרבה של הארי. החשד הזה התחיל להתגבש אצלי עוד בספר השלישי. וזה לא מנע ממני להעריץ את דמבלדור. וגם קצת לרחם עליו.

 

[ellendili]

כן, נראה לי שאני הכי מבוגרת פה(?) אבל, הי, אם לכם זה לא מפריע- לי בטח לא

ואת יודעת... יכול להיות שאת צודקת ומי שקורא את הספרים האלה בגיל מוקדם והם מלווים את הילדות שלו, מרגיש כלפיהם דברים שאי אפשר להבין כשקוראים אותם בגיל יותר מאוחר. אני רק התחלתי בי"א. וסיימתי מתישהו אחרי צבא. זו חוויה שונה לחלוטין. אבל זה רק מוכיח את הטענה שלי לזה שספר טוב, נשאר טוב. ולא משנה אם את בת 13 או בת 50

 

[N o R i K o]

מה שנכון נכון

והיי, המנהלת המקורית של הקומונה שבעקבותייה נפתח הפורום היא בת 30, כך שאני מניחה שיש כאן גם מבוגרים ממך. אבל זה הדבר האחרון שמפריע לנו

למען האמת, אני ממש נהנית להיות בדיוק במרכז ממוצע הגילאים כאן D: ואגב המוות המבזה של לופין שדיברנו עליו-

לMJ- http://fc00.deviantart.net/fs70/f/2010/262/9/4/hunger_games_meme_by_julvett-d2z3ig1.jpg - החלק האחרון...

 

[ellendili]

"מוקינג... ג'ייס"

 

[N o R i K o]

תרגישו חופשי, זה אוף

אני פשוט לא אוהבת להדיין יותר מדי על ה"פ. זו סדרה שגדלתי עליה ועם כל הפאקים שבה אני מאוד אוהבת את הצורה שבה היא עשויה, ואני לא רוצה ששום דבר יהרוס לי את התמימות שבה, במיוחד לא הצהרות של רולינג על כך שדמבלדור הא-מיני המגניב הוא הומו

אני כבר שנים מתחמקת מכניסה לפאנון, ונכנעתי בשנה שעברה כשצפיתי ב-AVPM. זה לא שאני לא מדברת עם אנשים על הארי פוטר ואם תתחילו דיון סוער אני עלולה להצטרף... אני פשוט מנסה להתחמק באלגנטיות

על HG לעומת זאת אני יכולה להדיין שעות

 

[GolanBerlin]

חחחח, AVPM זה אדיר

 

[ellendili]

ואי אני גם ממש לא הבנתי

למה היא הרגישה צורך להצהיר על זה. אני מבינה למה את מתכוונת. ואני ממש אוהבת את הספרים האלה גם. בגלל זה התבאסתי מהאחרון.

 

[terrapin]

לא אוהבת את השביעי.

מבחינתי, אחרי שלושת הספרים הראשונים הכל התחיל להידרדר. אשמח לפרט מאוחר יותר.

 

[ellendili]

אשמח אם תפרטי

גם אני לא אוהבת את השביעי כמו שכתבצי חעיל אבל בעיני הספרים הכי טובים הם 3 ו-5. ואחריהם 6. את שני הראשונים אהבתי אבל הם היו קצת תמימים וילדותיים. שזה לא משהו רע. פשוט פחות הצלחתי להתחבר. השביעי הוא האחרון ברשימה. וזה מאוד מבאס כי נשאר טעם רע מכל הסדרה המעולה

 

[terrapin]

מפרטת

הראשון, השני והשלישי הם ספרי ילדים. ספרי ילדים חמודים ומקסימים. אחר כך, מהרביעי והלאה נעשה, מבחינתי, ניסיון "לבגר" בכוח את הסדרה - להכניס לה אוירה אפלולית - מה שלא ממש עובד, ובגרות רגשית - מה שלא עובד בכלל. הדמויות של רולינג, מלבד סנייפ הכתוב נפלא, ונוויל, לונה ולופין, שלוש הדמויות החזקות הנוספות, שטוחות כמו קרטון. וזה בסדר גמור כשכותבים סדרת ספרי ילדים. זה לא מחזיק סדרת ספרים "רציניים" או אפילו YA או נוער.

 

[N o R i K o]

החמישי טוב בעינייך? ס.ס

טוב, נראה לי שהטעם שלנו ממש שונה

 

[ellendili]

החמישי

כמו השלישי היו טובים בעיני בעיקר בזכות הנוכחות של שתי דמויות אהובות- רמוס וסיריוס. זו העדפה לגמרי רגשית. אני אוהבת אותם, אני רוצה לקרוא עליהם עוד. אם אני אנתח את העלילה ורמת הכתיבה... אני מניחה שהחמישי הוא לא ממש פסגת הכשרון של רולינג. השלישי דווקא כן.

 

[N o R i K o]

גם אני מאוד מאוד אוהבת את השלישי

אני חושבת שהוא האהוב עליי אחרי השישי. בעצם, אני חושבת שאני אוהבת את שניהם באותה מידה ואני מסכימה לגבי רמוס וסיריוס. אני מאוד מאוד אוהבת את שתי הדמויות האלה, וקצת עצוב לי על כך שבשני הספרים האחרונים הדמות של לופין די נזנחת \: אחרי המוות של סיריוס אפילו יותר ציפיתי שהוא והארי יתחברו ויהפכו לאב ובן, ולצערי זה בקושי קרה, ועוד המוות המבזה הזה שהוא קיבל... ~_~ ואני כן מסכימה שבספר החמישי כל הזמן חיכיתי לרגעים עם סיריוס

אבל חוץ מזה זה פשוט היה ספר... משביז! אמברידג' הנוראה, אין קווידיץ', החלומות המעצבנים של הארי המעוצבן, שהיה פשוט בחורה עם PMS רציני לאורך כל הספר... אני חושבת שחוץ מבקריאה הראשונה שלו, שבה, מן הסתם, גמעתי אותו, לא באמת קראתי את הספר בהנאה אף פעם. בעיקר כי ידעתי מה מצפה לי בסוף... כמה אני בוכה בכל פעם מחדש T_T ... וואו, כל כך הרבה דיונים על HG ו-HP... נראה לי שהאינטלקט שלי חווה אורגזמה