תכונות
לדעתי הבעיה היא לא דוורא במראה החיצוני, אם כי ישנם כאלו שהיו מוכנים לפרק זוגיות גם על הרקע הזה. אבל מה עושים כאשר תכונות שנראו לנו בתחילת הדרך יעילות, הופכות להיות מטרד, מקצינות? למשל, אני באתי לזוגיות מבולגנת נורא, הוא הביא איתו סדר ונקיון. היום אני אחראית לארגון הבית, והוא הפך להיות יותר ויותר סטרילי, איסטניסט ממש. לעמים עד כדי טקסי נקיון שלוקחים שעות, וחוקי סטריליות, אפילו בטיולים ופיקניקים, והצורך לחזור הביתה מיידי בכל פעם שעושים פעילות מלאת אבק/חול וכו'. הוא בא לזוגיות בלי צורך בחברה. מספיקה לו השקעת היתר בעבודה והקולגות שם. אני באתי עם צורך תמידי בחברה, בשנים שילדינו היו רכים לא ממש יכלתי להשקיע בקשרים כי כמובן שהטיפול בילדים נפל עלי בעוד הוא משקיע ומתמכר לעבודה. גם אני עבדתי, בנוסף לטיפול בילדים ובבית, אבל הוא ממש ברח (ואחרי שנים גם הודה בזה, שזו בריחה). היום שהילדים בוגרים יותר ופחות זקוקים לטיפול שלי, אני נזקקת לחברה, ומנסה לפתח קשרי חברה, הן מהעבר והן חדשים, למורת רוחו. היו תקופות שהוא ניסה לעשות הכל לטרפד את קשרי. החל מסצנות קנאה מכוערות, ועד לביקורת קשה על כל חברה שאירחתי לקפה או שיצאתי איתה לקפה (שלא לדבר על מפגשי בוגרי תיכון שהוא לא מפסיק לקנא ומתעקש להצטרף אלי כשומר ראש) היום הוא נרגע קצת כי הבין שאין כאן עניין לבגידה. אני אוהבת אותו, למרות התכונות שלפעמים לא מאפשרות לי נשימה. אני מתארת לי שחלק מהתכונות שלי גם מדירות שינה מעיניו, כי גם שלי הקצינו. מה שאני ממש לא מאמינה: שהבעל של השכנה/חברה/אחרת... יותר ירוק! אין חיה כזו התאמה מלאה. סביר שיכלה להיות התאמה טובה יותר, אך לעולם לא מושלמת. עם הבאגים של בעלי אני כבר יודעת להסתדר, ויודעת איך לאהוב אותו ביניהם. מצד שני-אם לא נראה לו והוא רוצה לעזוב, הוא חופשי. מעולם לא אחזתי בו, ואני לא מאמינה שנייר הרבנות הוא אזיקים. אני גם אבין כי לא מאמינה שאנשים חייבים לחיות בזוגיות טוטאלית, או לדרוש לאהוב לנצח. חגשמח ושבתשלום.
לדעתי הבעיה היא לא דוורא במראה החיצוני, אם כי ישנם כאלו שהיו מוכנים לפרק זוגיות גם על הרקע הזה. אבל מה עושים כאשר תכונות שנראו לנו בתחילת הדרך יעילות, הופכות להיות מטרד, מקצינות? למשל, אני באתי לזוגיות מבולגנת נורא, הוא הביא איתו סדר ונקיון. היום אני אחראית לארגון הבית, והוא הפך להיות יותר ויותר סטרילי, איסטניסט ממש. לעמים עד כדי טקסי נקיון שלוקחים שעות, וחוקי סטריליות, אפילו בטיולים ופיקניקים, והצורך לחזור הביתה מיידי בכל פעם שעושים פעילות מלאת אבק/חול וכו'. הוא בא לזוגיות בלי צורך בחברה. מספיקה לו השקעת היתר בעבודה והקולגות שם. אני באתי עם צורך תמידי בחברה, בשנים שילדינו היו רכים לא ממש יכלתי להשקיע בקשרים כי כמובן שהטיפול בילדים נפל עלי בעוד הוא משקיע ומתמכר לעבודה. גם אני עבדתי, בנוסף לטיפול בילדים ובבית, אבל הוא ממש ברח (ואחרי שנים גם הודה בזה, שזו בריחה). היום שהילדים בוגרים יותר ופחות זקוקים לטיפול שלי, אני נזקקת לחברה, ומנסה לפתח קשרי חברה, הן מהעבר והן חדשים, למורת רוחו. היו תקופות שהוא ניסה לעשות הכל לטרפד את קשרי. החל מסצנות קנאה מכוערות, ועד לביקורת קשה על כל חברה שאירחתי לקפה או שיצאתי איתה לקפה (שלא לדבר על מפגשי בוגרי תיכון שהוא לא מפסיק לקנא ומתעקש להצטרף אלי כשומר ראש) היום הוא נרגע קצת כי הבין שאין כאן עניין לבגידה. אני אוהבת אותו, למרות התכונות שלפעמים לא מאפשרות לי נשימה. אני מתארת לי שחלק מהתכונות שלי גם מדירות שינה מעיניו, כי גם שלי הקצינו. מה שאני ממש לא מאמינה: שהבעל של השכנה/חברה/אחרת... יותר ירוק! אין חיה כזו התאמה מלאה. סביר שיכלה להיות התאמה טובה יותר, אך לעולם לא מושלמת. עם הבאגים של בעלי אני כבר יודעת להסתדר, ויודעת איך לאהוב אותו ביניהם. מצד שני-אם לא נראה לו והוא רוצה לעזוב, הוא חופשי. מעולם לא אחזתי בו, ואני לא מאמינה שנייר הרבנות הוא אזיקים. אני גם אבין כי לא מאמינה שאנשים חייבים לחיות בזוגיות טוטאלית, או לדרוש לאהוב לנצח. חגשמח ושבתשלום.
