אבל
מי לעזאזל המציא את המילים?
אני מצטער, אבל זה זמן רב מאוד, מאות אלפי שנים כנראה, שאנשים נולדים אל תוך עולם שהשפה בו כבר מובנית, מוכנה לשימוש, והרוכש את שפתו חייב לעשות זאת על פי התבוננות הדוברים סביבו, מבלי שאופן השימוש הנכון באופן מוחלט יוברר לו, כי לא היה דבר כזה מלכתחילה, אופן שימוש נכון באופן מוחלט של המילים.
כל תינוק בסביבה דוברת נמצא במצבו של אותו חוקר לינגוויסט שרוצה להבין את שפתם הלא מפוענחת של בני השבט, ומתאים עצמו לסביבה המדברת באופן השערתי בלבד.
שלא תטעה: אמרתי כבר שאנשים מבינים אחד את השני לרוב, ומסוגלים לתקשר ביעילות; פה אבל מדובר במשהו אחר, וזהו המיתוס לפיו המשמעות של הסימנים שאנו משתמשים בהם מקובעת אחת ולתמיד בדיוק מירבי, כמהות אידיאית לפני הפרקטיקה של השימוש.
אני עדיין לא רואה את הקשר בין משמעות ללוגיקה.
עכשיו, בנוגע לכיסא: תוכל להגיד לי במדויק החל מאיזה שלב הכסא הופך לכורסא? מי יקבע שזו תהיה כבר כורסא, ולא סתם כיסא? למה בדיוק? האם קיימים קריטריונים מוחלטים להבדלה כזאת?
אמרת "חפץ שנועד לישיבה": מה עם הפוף??
תתפלא, אבל יש גם "כיסאות" שלא נועדו לישיבה: אני בראש וראשונה חושב על ה"כיסא המחורר" (chaise percée) שנועד בזמנו לחירבון.
וזה רק כיסא.
קרא את הקושי שיהיה להבין מה בדיוק לעשות עם המילה שאמורה לציין "שפן":
Quine uses the example of the word "gavagai" uttered by a native speaker of the unknown language
Arunta upon seeing a rabbit. A speaker of English could do what seems natural and translate this as "Lo, a rabbit." But other translations would be compatible with all the evidence he has: "Lo, food"; "Let's go hunting"; "There will be a storm tonight" (these natives may be superstitious); "Lo, a momentary rabbit-stage"; "Lo, an undetached rabbit-part." Some of these might become less likely – that is, become more unwieldy hypotheses – in the light of subsequent observation. Other translations can be ruled out only by querying the natives: An
affirmative answer to "Is this the same
gavagai as that earlier one?" rules out some possible translations. But these questions can only be asked once the linguist has mastered much of the natives'
grammar and abstract
vocabulary; that in turn can only be done on the basis of hypotheses derived from simpler, observation-connected bits of language; and those sentences, on their own, admit of multiple interpretations.
ועדיין, מדובר פה רק במושגים לכאורה פשוטים המורים על אובייקטים פיזיים; כשאנו נכנסים לעולם של המושגים, הקונצפטים, שרוצים להורות על ישויות מנטאליות סובייקטיביות, אם כי גם ברשות רבים, כאידיאות בראשם של הדוברים, אז בכלל, הסתבכנו ממש.
כי מה, צדק, מוסר, אמת, אהבה, יופי, נועם, כיעור, טעם, עולם, קיום, זמן, ולא ארחיב, יש הוראות שימוש מוחלטות וסופיות לגבי מושגים מעין אלה?
איפה...