בעיה חמורה.

ישר כח

אתה עצום. כושר הסברתי מצוין. ההיתי רוצה שתאיר את עיני בקשר לרבי משה תקו..? מי זה וכו..?
 

יוסי ר1

Active member
ר' משה תקו

ר' משה תקו,אחד מבעלי התוספות, פרסם כתב פולמוסי חריף ביותר נגד הרמבם, רסג ואחרים. הוא טוען כי מי שמפרש את הכתוב בתנך שלא על פי הפשט, הוא מין וכופר. עיקר טענתו היא נגד הרחקת ההגשמה של האל והפיכת תיאורי הנביאים לאליגוריה. הספר, כתב תמים, נדפס לפעם הראשונה בהוצאת רפאל קירכהיים "אוצר נחמד" (וינה תר"ך), ולאחרונה במהדורת פקסימיליה ,בהוצאת מרכז דינור ירושלים תשמ"ד עם הקדמה והערות מפר' יוסף דן.
 

shushu10

New member
דבריך הם חידוש עבורי ., אני רחוקה

ממסגרת דתית, אך לומדת תנ"ך מתוך אהבה ואמונה שלמה, במסגרות שונות. אשמח לקבל ממך מעט מידע לגבי המשפט - מלמדים את פילוסופיית הרמב"ם במנותק מהתנ"ך. מה הכוונה? למוד מתוך אחד מספריו? מנותק מהתנ"ך - הכוונה לא עוסקים בכלל בתנ"ך או שלומדים תנ"ך באמצעות הרמב"ם? האם תוכל להביא דוגמא קטנה לסוגיה נלמדת .
 

יוסי ר1

Active member
לימוד יהדות במנותק מהתנך

נראה שלא התנסחתי בדיקנות. כוונתי היתה שאת הרמבם ביקרו החכמים בתקופתו על שהוא כתב שעל מנת לברר את ההלכה מספיק ללמוד בספרו היד החזקה (או בשמו האחר משנה תורה). שיטת הלימוד שהיתה נהוגה עד לימיו היתה ליבון סוגיה המתחיל בציטוט מהתנך, דרך דברי התנאים על הכתוב, האמוראים, וכן הלאה. הלימוד משול היה לעץ המתחיל משורש אחד, ממנו מסתעפים הגזע, הענפים, וכן הלאה, עד לפרי, שהוא ההלכה עצמה. הרמבם ביטל לשיטתו את הצורך בכל הפלפול הלמדני, השקלא וטריא, והגיש את הפרי, ההלכה, במנותק ממקורותיו. אני רואה אירוניה בכך שהרבנות החרדית אימצה יצור כלאיים בין שיטת הרמבם לשיטת מתנגדיו: הם אימצו מחד את מהפכתו המחשבתית של הרמבם על האלוהות - הפיכת התיאורים התנכיים לסימבוליקה ולאלגוריה, וכן את הלימוד במנותק מהמקור. אולם השיקולים של הרמבם ושל הרבנות החרדית שונים לחלוטין. בעוד שהרמבם היה מעוניין להקל על לומד ההלכה ולחסוך ממנו לימוד של חלקים שאינם הכרחיים לידיעת ההלכה, הרי שהרבנות החרדית נמנעת מלימוד המקור - התנך - מחשש לגילוי סתירות בין הכתוב בו להשקפת עולמם. וגם הניתוק בו בחרו הוא ניתוק סלקטיבי - פסק הלכה ראוי ומוערך הוא פסק היודע להביא את שיטות הפוסקים הקודמים וטעמיהם. ראו למשל את פסקיו של הרב עובדיה יוסף, המביאים מראי מקומות וביאורם בפירוט שלא היה מבייש אף מנוע חיפוש ממוחשב. (והרב עובדיה מצטט מזיכרונו , ולא מתוך גוגל.) אולם מי שמסתכל על תוצאות הפילפול, ההלכה הסופית, יתקשה לפעמים לראות את הקשר בין ההלכה למקורות בתנך. דוגמאות? אחד העיקרים ביהדות החרדית הוא אכילת מזון בהכשר ראוי, של הבדץ הנכון. חיפשתי ופישפשתי בכל התנך, ולא מצאתי רמז למקור המחייב לאכול מזון עם כשרות. ישנו איסור על מאכלות אסורים, וישנו איסור יין עכום, וישנו איסור בשר וחלב, ואיסורי טבל ושביעית וקדושת מעשרות. אך חובתו של כל אחד ואחד בהשגחה על מזונו ומזונות אנשי ביתו, ולא כתוב שיש לשלם עבור הכשר של משגיח פלוני. היום תעשית הכשרויות היא מסחטת כסף ומכשיר ליצירת היסטריה ברמות מבהילות. דוגמא נוספת - ישנה חובת שחיטה כשרה. אפילו במישנה החיוב קרוב מאד לרוח הכתובים - המישנה פוסקת ש"הכל שוחטין בכל", כלומר אפילו נער או אישה רשאים לשחוט, בסכין, בקנה וכו'. לאן הגענו לאורך הדורות? בפולין ורוסיה של המאות ה17 וה18 יהודים הלשינו על יהודים אחרים לשילטונות ודאגו למאסרם (מה שהסתיים לרוב במות או עינויים) , בגלל חילוקי דעות על איכות השחיטה, שחיטה בחלפים, זמני השינה של השוחט וכיוצא בזה. בין החיוב לאכול בשר שנשחט ובין הסגרת יהודים למלכות בגלל דיקדוקי שחיטה , ישנה תהום שאינה ניתנת לגישור...
 

shushu10

New member
האם תנ"ך הם רק מצוות וחוקים?

לא יודעת מה יותר חשוב. לבצע את המצווה בלי לשאול שאלות או להתעמק תוך מאמץ. זו שיטת לימוד ואני מטבעי אוהבת לדעת מאיפה הכל צומח ולא רק לאכול את הפרי. מה בדבר לימוד השתלשלות האמונה באל מתחילת היותנו לעם? האם זה שייך להסטוריה של דתות ואין בזה ענין ואולי אפילו דרך מקרבת אדם למקור. האם החרדים לומדים רק את מה שקשור למצוות עשה ואל תעשה? מההתעסקות בדקדוקי מצוות, יכולים בהחלט להגיע לכוון אחר ותמיד היו וישנם מי שמנצלים תמימותם של אנשים בצורה מבישה. לא רוצה לפגוע באף אחד אבל נראה לי, לפי התשובות בעניני הלכה, הנשמעות ברדיו מפי רב, כי יש נטייה חזקה ונכונות להשמע לכל הלכה כמעט, גם אם אין בה צל צלו של הגיון. ראה לדוגמא - איסור מריחה בשבת. שאלת אם חרדה - האם מותר בשבת, למרוח במשחה ישבן "אדמומי" של תינוק. למה היא צריכה לשאול בכלל? אמא צריכה לעשות כל מה שניתן כדי להקל על תינוק סובל. מי שמתמצא קצת יכול לתאר לעצמו שהתשובה לא תהיה חדה וחלקה, אלא מורכבת מ- אם זה....ואם זה.......אז ככה וככה. טוב - לא באתי להשמיץ ובוודאי לא לפגוע במישהו. אז סליחה מראש.
 

shushu10

New member
נשמטה המלה "זו"...

בטעות - היתה צריכה לבוא בין המלים -אולי זו אפילו דרך מקרבת אדם למקור.(שורה 3)
 

shukfr

New member
כן ולא

דבריך לגבי השתנות ההלכה תואמים מאוד דברים דומים שכתבתי - ומאירים זויות נוספות. יישר כח. עם זאת - דבריך לגבי ה"פשט" לא מקובלים. פשט אין כוונתו משמעות מילולית - לעיתים הפשט מחייב דווקא פרשנות אליגורית (למשל תהילים פרק ב' או מיהו אביו של דוד, או על איזה כסא מלכות ישב שלמה, וכן הלאה) כך שההבנה שפשט זו הפרשנות המילוית לא מקובלת עלי כבסיס. טעות נוספת שיש בידך היא המחשבה שהתנ"ך (או אפילו התורה) הוא הבסיס ההלכתי. הם לא. הבסיס ההלכתי הוא התורה שבעל פה, והיא שניתנה למשה בסיני (לא התורה שבכתב) ולכן היא בעל פה - כדי שתהיה דינמית, ואף תישכח לפרקים (חלקה), ותותאם בכל דור ע"י בי"ד שבדור בלי ענווה וחשש מפוסקים קדומים.אלא שבעוונותינו הפכה התורה שבעל פה לתורה שבכתב - וכאן חל השנוי הגדול. מכל מקום - התנ"ך אינו ספר הלכה, ובכל מקרה בהלכה חלים שינויים על פי הצרכים - כמו גם למשל צורך לגזור על "סתם יינם" אז מה עם לא מצינו זאת בתנ"ך - האם אתה בעד הלכה קפואה?
 

יוסי ר1

Active member
פשט, תנך והלכה

ראשית, לגבי פשט - לא טענתי כי פשט הוא רק הפירוש המילולי. להבנתי פשט הוא הפירוש שסביר שאדם מתחום התרבות המסויים היה מעלה כפירוש ראשוני בהבנתו טקסט מסויים. הבנה זו בחלקה באה מהפירוש המילולי, וברובה תלויית ההקשר בו נאמרו הדברים. ולכן, כשישעיהו יאמר "ואראה את ד' יושב על כיסא רם ונישא", הפשט הוא שאנו יודעים מהו כיסא, מהי ישיבה ומהי ראיה. איננו יודעים מהו ד' כי איש מאיתנו לא ראה אותו או דומה לו. לכן הפשט במקרה זה יהיה שישעיהו ראה משהו שאנחנו לא יודעים מהו, כשאותו משהו יושב על כיסא. להניח שהוא ראה בעני רוחו, או מתאר תיאור אליגורי הם הנחות נוספות שאינן הכרחיות בהבנה הפשוטה. ברור שיש בתנך גם קטעי משל, סימבוליקה, ואליגוריה. על זה אין ויכוח. לגבי תנך והלכה, איני מסכים איתך. התורה נתנה עלמנת שיחיו על פיה, וזה מופיע בניסוחים שונים לאורך התנך כולו. יחיו לפיה אומר ספר הוראות, המלצות, הכוונות, הלכות. תורה שבע"פ היא פירוש וביאור והפרטה של הכללים למקרים ספציפיים, קרי הלכה. הלכות לולב , אורכו, צורת אחיזתו וניענועו לא היו נדונים כלל במשנה ובגמרה אלמלי הציווי הראשוני "ולקחתם לכם ביום הראשון...כפות תמרים". לגבי התאמת הלכה - זו המחלוקת בין היהדות האורטודוקסים לאחרות, קרי הריפורמית והקונסרוטיוית. האורטודוקסית גורסת ששינוי צריך להיות במסגרת הכללים שקבעו קודמינו, ותוך הסתמכות על פסיקות הקודמים. בתפיסה האורטודוקסית, על מנת לשנות הלכה, צריך למצא את שינוי המציאות שיצדיק את ההנחה שבמציאות החדשה גם קודמינו היו סוברים שבמיקרה זה ההלכה אכן צריכה להיות כזו וכזו. אין שינוי סתם על פי צרכים. האם יתירו ליסוע בשבת למי שצריך להגיע לים כדי לשחות? או למסיבה? ודאי שלא.
 

shukfr

New member
החלק הראשון של דבריך

מקובל עלי בהחלט. החלק לגבי ההלכה כלל לא. ההלכה לא נולדה ולא צמחה מהתורה שבכתב. ההלכה ניתנה בעל פה מסיני (הרבה לפני שניתן למשה כל ספר התורה) וכמובן התפתחה והשתנתה במהלך השנים לבלי הכר כמעט. נכון ששינויים וחידושים לשיטה האורתו' אינם הפקר וצריכים להיות כפופים לכללים ויש דברים שא"א לשנות כלל (האמת - להלכה, הכל אפשר לשנות אבל לא ארחיב בכך כעת) אבל לא נכון שהגישה היא לחשוב מה היו הקדמונים אומרים. ההיפך "אין לך אלא בי"ד שבדורך". לצערי בכך חל שיבוש שמקורו בכתבית התורה שבעל פה.
 
למעלה