דור הסנדויץ'- דיון כבד לסוף שבוע

[בואו עננים]

דור הסנדויץ'- דיון כבד לסוף שבוע

"מגדלת" שתי אמהות (שלי ושלו), ושני בוגרים
ולא בטוחה מה קשה יותר,
המבוגרים/מתבגרים/בוגרים- צריכים עדיין את תשומת הלב- וההורים צריכים תשומת לב הולכת וגוברת
בעצם כן בטוחה- קשה הרבה יותר להתמודד עם הורים מזדקנים- קשה פיזית והרבה יותר קשה מנטלית, לראת אותם שוקעים לאט -גופנית ומנטלית....

חשבתי שכשהילדים יגדלו, ואצא לפנסיה, יהיו עיתותי בידי לטיל, -לקפוץ לחו"ל, ללמוד,- לא אצטרך לתת דין וחשבון לאף אחד
ובפועל- כל נסיעה או העדרות, מצריך תכנון מראש והתארגנות כזו או אחרת
אני עסוקה בסידור עבודה למטפלות הזרות, יברך האל כל רגע על המצאן, לא יודעת הייתי מה עושה בלעדיהן- אבל גם הן יוצאות לחופש פה שם, צריכות לנשום לפעמים וכו וכו'...
עסוקה בלקחת/להביא את האמהות לרופא, עסוקה בלשמוע את הצרות שלהן , לדאוג להם לכל דבר מחשמלאי לגנן לעיתון או ספר
ועסוקה ועסוקה
האחים האחרים- עוזרים- אבל משום מה, האחריות השותפת מוטלת עלינו
הילדים- כמובן וברור גם דורשים את תשומת הלב שלהם..באים פעם בשבוע- מנשקים את הסבתות- אבל לעזור, קשה לי לומר שהם עוזרים- וגם לא ממש מצפה מהם- אלא בעתות שאין ברירה


ובקיצור אני תקועה
ולהבהיר את הנושא- אני כבר פנסיונרית בעצמי
כנראה אקפוץ ישר ממטפלת למטופלת

 

[mykal]

זה לא קל,

זה מתסכל מאוד,
מבינה אותך, שחשבת שתוכלי להיות 'חופשיה לרצונותתיך'
וזה לא מצליח.
עד לפני שנה הייתי במצבך,
אבי נפטר לפני שנה וקצת, וכל השנה היתה התמודדות לא קלה עם פירוק הבית.
וכיון שאני הבכורה האחריות נפלה עלי.
אז אני המילוי בסנדויץ, ונשארתי 'מריחה' על הפרוסה של ילדי בעזרה וטיפוח נכדי.
הדור הקודם איננו. וזה לא קל--הגעגועים גדולים.
משדרת אליך הרבה תעצומות נפש להתמודד.

 

[katam]

נושא כואב

גם אני מתמודדת איתו.

מצד אחד בן חייל שמשרת בצפון ודאגות לא חסר.

מצד שני הורי שלא זקוקים עדיין למטפלת אבל דורשים ממני המון כוחות נפשיים. ההורים של האיש לא בחיים

אני אשמח לתובנות שלכם איך מתמודדים

 

[קלמנטינה ננסית]

פשוט לנשום נשימה ארוכה

ולנסות לקחת בקלות. זה קורה לכולנו. יש ילדים ויש נכדים ויש הורים מתבגרים, באמת שאין תרופת פלאים. תנסי לא לוותר לעצמך על דברים כיפיים שלך שלא תרגישי מקופחת ותני את תשומת הלב למי שצריך בכגולות הכוחות שך. ותמיד אפשר להעזר בעובדים הזרים, בבני הזוג שלנו ולעיתים יותר רחוקות בילדים שלנו. מצב לא קל.

 

[מיקאלה1]

בואו עננים מבינה את המצוקה שלך

זה בהחלט לא קל, הדאגה להורים, חילופי התפקידים, פתאום מבת להורים את הופכת למטפלת בהורים, גם להורים זה מאוד קשה להיות תלויים בילדים, למרות שהם לא מדברים על זה. התחושה להפוך לנטל היא לא פשוטה.
רק לא הבנתי דבר אחד למה את אחראית לאמא של בעלך? בעלך והאחים שלו אמורים לדאוג לאמא שלהם.
תבדקי עם עצמך, אם את לא לוקחת אחריות ולא סומכת על אחרים שיעשו גם הם את מה שצריך.
הקושי שלך נובע בעיקר מהמטלות הפיזיות, כשיש מטפלת טובה היא לוקחת את ההורים לרופא. והיא דואגת לחשמלאי גנן וכל השאר. בשביל זה היא מקבלת כסף.
את תחיי את חייך, ותחליטי מה הכי מתאים לך - כמה פעמים בשבוע, לכמה זמן.
מבחינה נפשית זה מאוד לא קל ולא הולך להיות יותר קל. אבל שוב אם הציפיות שלך יהיו ראליות, ותביני שהורים מתבגרים זקוקים לעזרה, ולאוזן קשבת, פשוט לחלק את הנטל עם אחרים. לעשות שיחה עם בני המשפחה ולעשות הסכם מה כל אחד תורם ומתי.

 

[קליספרה]

מה זאת אומרת למה היא מטפלת באמו

זוגיות היא לטוב ולרע !
הדאגות שלו הם גם הדאגות שלי, ולכן הטיפול באמא שלו הוא ענייני. כמו שהטיפול באמא שלי הוא מעניינו.

 

[מיקאלה1]

יש הבדל בין לבקר את אמו

להזמין את אמו, לבין לטפל באמו, לטפל זה לקחת אחריות, אם זה מובן מאליו וכל כך ברור כמו טיפול בילדים, אז מה הבעייה? למה לקטר? למה לראות בזה קושי? אם זה חלק מהחיים? עובדה שלא כולם מטפלים בהורים, כולנו דואגים להורים, כולנו מבקרים את ההורים, אבל לטפל זה אחריות זו ממש עבודה נוספת. וזו בחירה. למה זו בחירה? כי עובדה שהאחים האחרים לא מטפלים בהורים. כשאחד מבין הילדים לוקח את האחריות לטיפול בהורים לאחים האחרים זה נוח. ברגע שאתה אומר אני יכול פעמיים בשבוע או פעם בשבוע האחרים יירתמו אף הם. בכל דבר שאנחנו לוקחים על עצמנו יש רווח.
כשמישהי לוקחת על עצמה טיפול של אמא שלה וגם אמא של בעלה, זה אומר כמה דברים - שיש לה רגישות ואיכפתיות, אבל אם זה מקשה על חייה וגורם לה להרגיש שחייה עוברים בטיפול מהילדים להורים אפשר לעצור את זה. יש דרכים אחרות. להעזר באחים האחרים, להעזר במטפלות, ולמצוא זמן לעצמה. אף אחד לא בא לעולם כדי לטפל באחרים על חשבון עצמו.
אם זה לא קשה וזה יותר חשוב מלעשות דברים לעצמה שתמשיך בכיף ובשמחה.
אבל אפשר גם אחרת.
לגבי הפליאה שלך - מי שצריך לטפל באמא של הבעל הוא הבעל לא האשה. האשה יכולה להיות לעזר אבל לא לקחת את האחריות הזו גם על כתפיה. וכל זה לדעתי כמובן. את יכולה לחשוב כמובן אחרת.

 

[אחותו של שקספיר]

לא תמיד יש ילדים אחרים זמינים

לא תמיד הבן (הבעל) זמין
לעיתים יש סיטואציות משפחתיות
שבנוסף למטפלת- יש צורך לקחת אחריות.

סיטואציה שהייתה מהחיים
הגברת בת 60 קיבלה אירוע מוחי , התדרדרה אבל קיבלה סיוע חלקי ובעלה (שאינו האב ) טיפל בה במסירות.
ואז
הוא עצמו (הבעל האחרון) חלה בסרטן.
הבן שלה - עובד לסירוגין בארץ ובחו"ל
יש לה עוד בת שגרה בהולנד
ולו (כאמור לא אותם נישואים) 2 בנות ,אחת בתהליך גירושים קשה והשנייה לא בארץ ולמעשה די מנותקת קשר.
המטפלת נמצאת כמעט 24 שעות עם שניהם
מי ילך להביא תרופות מקופת חולים?
מי יסיע לרופא?
מי יקח למספרה ? (לא להאמין אבל זה היה )
מי יסע להביא אוכל טבעוני מיוחד (האמינו שזה יסייע לו)
מי יביא ספרים מהספרייה?
מי יערוך קניות מרוכזות?
הפיליפינית הייתה משועבדת לחלוטין לטיפול בשניהם שאי אפשר היה להטיל עליה יותר.

אז לא תמיד מתנדבים לעשות זאת
אבל לעיתים החיים מתגלגלים למחוזות שאין פתרונות אחרים.

 

[מיקאלה1]

תראי את כותבת שהבעל לא תמיד זמין

גם האשה לא תמיד זמינה אלא אם כן היא מקדישה את חייה לטיפול באחרים ואז היא זמינה.
אחריות לא נופלת עלינו אחריות אנחנו לוקחים על עצמנו.
בדוגמא שנתת, אני מכירה דוגמאות כאלה שלוקחים עוד פיליפינית להורה השני.
לכל דבר יכול להמצא פתרון.
כשיש מספר אחים - יושבים ביחד ומחליטים ביחד מי יכול לתרום מה וכמה.
אם זה עזרה כספית אם אין זמן, לעוד מטפלת או אם זה בעזרה פיזית לבוא פעם בשבוע או פעמיים.
אם מישהי אחת לוקחת על עצמה את כל האחריות היא צריכה לדעת שיש עוד אופציות. שלא כל האחריות עליה.
ואם היא כן עושה את זה אז לעשות את זה מתוך בחירה ומתוך שליחות ולא לקטר שהחיים שלה מתפספסים, כי אם התחושה שלה שאין לה ברירה והחיים שלה מתפספסים ואחרים לא זמינים והם עמוסים והיא לא, אז כנראה שהיא בחרה לא נכון, ויש מה לעשות בעניין.
ואני מדברת איתך גם מנסיון אישי וגם מנסיון מקצועי.

 

[קליספרה]

סורי - לא העולם שלי

בעולם שלי אנחנו יחידה אחת, והאחריות היא של שנינו לגבי כל דבר בחיינו החריג היחידי הוא מקום העבודה וגם שם אנחנו דנים וחושבים יחד בזמנים שיש שינויים .
בעיני - זאת המהות של זוגיות.

אני מתרוצצת בין הרופאים ובודקת באופן שוטף שהכל תקין
האופנוען דואג לסידורים אחרים ולקניות
ככה היה עם חמותי ז"ל וככה זה היום עם אימי שתחייה.
אין יותר מידי עם מי להתחלק - האופנוען בן יחיד, לי יש אח עמוס לעייפה, שנמצא במקום אחר לגמרי ממני בחיים, והוא נקרא לדגל רק במקרה של קשיים מעבר להתנהלות שוטפת - לדוגמא כשאנחנו נוסעים לחו"ל ולהבדיל אלף הבדלות בזמני אישפוזים.

 

[מיקאלה1]

קליספרה מעולה שמחה בשבילך

כל אחד והבחירות שלו, הערכים שלו, סדר עדיפות בחיים שלו.
כל עוד את שלמה עם עצמך ויודעת מה תפקידך ומה תפקיד בעלך ומה תפקיד האופנוען הכל מעולה.
אני כתבתי למישהי שכתבה שקשה לה, שהחיים שלה הם בין הטיפול לילדים שלה לבין הטיפול בהורים שלה ושל בעלה.
והיא חושבת שהסוף יהיה הטיפול בה. זה מוקצן וקיצוני, ונראה לי שמתפקידי להראות לה שיש עוד אפשרויות שאולי לא חשבה עליהן. ומישהי אחרת תכתוב לה שמה שהיא עושה זה מה שצריך לעשות.
אני קראתי בכתיבה שלה שהיא רוצה שיקרה משהו אחר בחייה ולא להמשיך בתפקיד המטפלת כל החיים.

וכמובן שהכותבת תקח מה שמתאים לה ומה שלא לא תיקח. אבל לכתוב על כל האופציות הקיימות זה חשוב.

 

[קליספרה]

האופנוען הוא בעלי

מבחינתי האישו הוא עצם ביזור האחריות להורים שלי ולהורים שלך ולא האם חלוקת הנטל הגיונית.
אני רואה את עצמנו קודם כל כזוג וכמו הילדים גם ההורים הם "חבילה" משותפת של שנינו.
כשרע לתפארת כל אחד תורם על פי יכולתיו, כישוריו והזמן הפנוי שלו אבל להוציא את עצמך מהעניין בטענה כי אלה ההורים שלו? את זה אני לא מבינה.
אולי זאת אני - ראיית החיים שלי שונה הרבה פעמים מאחרים כשמדובר בהתנהלות זוגית.

 

[katam]

מסכימה ומוסיפה

לפני עשר שנים אבי אושפז במצב קשה הייתי כמעט חודש וחצי עסוקה רק בבעיות של אבי. הילדים היו אז בני עשר ושתים עשרה.

אז נכון אני טפלתי באבי אבל כל מה שלא עשיתי בבית בעלי עשה. היום שאני נעדרת בגלל הבעיות של ההורים משהוא אחר עושה דברים בבית במקומי. היום זה הבעל והבת בת העשרים ושתיים .

 

[מיקאלה1]

תקראי שוב מה כתבה פותחת הנושא

היא כתבה שהיא מטפלת באמא שלה ובאמא של בעלה, האחים כך היא כותבת עוזרים אבל כל האחריות היא עליה.
נראה לי שאם יש עוד אחים ולה יש את הטיפול באמא שלה, למה שגם אמא של בעלה תהיה באחריות שלה?
לכן נראה לי כל מה שכתבתי.
אולי במקרה שלכם את ובעלך ילדים יחידים, לא יודעת מה קורה אצלכם.
אנחנו כרגע דנים במקרה שהוצג למעלה.
אין חוקים מה כן ומה לא, כל אחד נוהג לפי מה שמתאים לו ולפי מה שטוב לו, אבל מי שפונה וכותב כאן אני מניחה שהוא רוצה פתרון לבעיה שהוא מציג. כי מה יעזור לו אם יגידו לו זה מה שאתה צריך לעשות שהאחים יהנו מהחיים שלהם ואתה תקח את האחריות על אמא שלך וגם על אמא של בעלך. זה התפקיד שלך. את מבינה למה אני מתכוונת?

 

[קליספרה]

אני חושבת שכן

את מתכוונת שאם האחריות קשה לה, יש צורך לשנות את מאזן האחריות. וזה תפקידו לפנות אל האחים שלו ולדבר איתם על זה,
מה שאני לא מבינה, למה לא אמרת לה באותה המידה, שתפנה אל האחים שלה.

והיא צודקת. תמיד יש אח/ות אחד שנושא את רוב הנטל של ה"אחריות ההורית" - מסתבר שאצלם במשפחה זאת היא.
במקרה הזה,שוב להרגשתי בלבד, הצורך שלה בהפחתת הנטל צריכה להיות מועבר אל האחים בשני הכיונים.

 

[מיקאלה1]

ברור שגם האחים שלה

אין ספק.

 

[קליספרה]

 

[דף חדש4]

 

[Simply Be]

את בן אדם רחב לב ומכיל

זה מאוד יפה בעיני ומזלך שכך את מרגישה שאתם יחידה אחת.

 

[אחותו של שקספיר]

מאד מאד מבינה את המצוקה שלך

למרות שאנחנו נטולי הורים, כבר שנים טובות

התקופה בה היה צריך לסעוד את חמי החולה, את חמותי המתנוונת --היו קשות מנשוא (וילדיי עוד היו קטנים ,כך שהמצוקה הייתה כפולה)

אני לא חושבת שיש לזה איזשהו פתרון- מעבר לתת לך חיבוק נחמה ועידוד.