מעבר לזה
אם עוברים לדיור מוגן כשבריאים, יש סיכוי להתקבל לדיור הסיעודי במקום. כשבאים "מבחוץ" יש סיכוי יותר קטן להתקבל למקומות הטובים כסיעודיים כי יש עדיפות למקומיים.
הנקודה היא שצריך לעשות "סוויצ'" בראש בשביל לעבור למקום כזה. יש לי חברה שאבא שלה עבר כחודשיים אחרי שהתאלמן כי לא רצה להכביד על ילדיו והוא ממש מאושר שם, בחוגים, במפגשים, ממש טוב לו. הוא נייד, נוסע לילדיו ולנכדיו כשרוצה אבל בבית יש לו חברה, יש עם מי לדבר. זה ממש נחמד.
מצד שני, סבתי ז"ל משלב מסויים לא הסכימה לצאת מהבית כדי ש"לא יראו כמה היא זקנה". היא לא אהבה זקנים, והתביישה בזיקנתה. וזה חבל. אמנם הייתה צלולה עד סופה בגיל 100.5 אבל הייתה רק בבית בשנים האחרונות ולדעתי זה בזבוז.
אם עוברים לדיור מוגן כשבריאים, יש סיכוי להתקבל לדיור הסיעודי במקום. כשבאים "מבחוץ" יש סיכוי יותר קטן להתקבל למקומות הטובים כסיעודיים כי יש עדיפות למקומיים.
הנקודה היא שצריך לעשות "סוויצ'" בראש בשביל לעבור למקום כזה. יש לי חברה שאבא שלה עבר כחודשיים אחרי שהתאלמן כי לא רצה להכביד על ילדיו והוא ממש מאושר שם, בחוגים, במפגשים, ממש טוב לו. הוא נייד, נוסע לילדיו ולנכדיו כשרוצה אבל בבית יש לו חברה, יש עם מי לדבר. זה ממש נחמד.
מצד שני, סבתי ז"ל משלב מסויים לא הסכימה לצאת מהבית כדי ש"לא יראו כמה היא זקנה". היא לא אהבה זקנים, והתביישה בזיקנתה. וזה חבל. אמנם הייתה צלולה עד סופה בגיל 100.5 אבל הייתה רק בבית בשנים האחרונות ולדעתי זה בזבוז.