הסדרה פשוט כל כך מדכדכת לפעמים שאני לא מאמין שהייתי ממשיך אם לא הייתי נהנה.
אם כי אולי בעצם הבעיה היא שהיא לא מספיק דיכדכה אותך כי לא הרגשת מספיק מעורבת רגשית, כלומר שהיא בעצם לא הצליחה לעשות את מה שהיא עשתה עליך.
(וזה הגיוני כי היא עשויה לעבוד על בני אדם ולא על רובוטים חסרי לב
)
כי מה שכתבת על רגשות מעורבים זה בערך כל הסדרה. אבל נכון שזה במיוחד נכון בסוף. כי באמת בסוף מגלים שמעבר לכל הדברים שידענו על בוג'אק עוד הסתירו מאיתנו שכששרה לין מתה בעונה 3 (נכון?) הוא בעצם יכול היה להציל אותה.
וזה לחלוטין מדכא בסוף שלא ברור אם זה הגיוני בכלל לסלוח לבן אדם (או במקרה הזה סוס) כזה.
חלק ממה שמעולה בסדרה זה שזאת סדרה על אנטי-גיבור גברי כמו מד מן, הסופרנוס, דקסטר, שובר שורות - שבהם הגיבור מושחת ומגעיל בכל כך הרבה דרכים ובכל זאת הנטייה של הקהל היא להעריץ אותו. ובתוך הסדרה הזאת הם עשו סדרה כזאת (פילברט) ומתייחסים לכמה זה בעייתי.
האמת שאני לא זוכר מספיק טוב את מה שקרה בפרקי הסיום. כבר עברה שנה וראיתי את הפרקים האלו רק פעם אחת.
את הסדרה עצמה אני חושב שראיתי איזה 3 פעמים מההתחלה (ככה שאת המחצית הראשונה של עונה 6 ראיתי רק פעמיים)
לא נשמע שיעניין אותך לראות אותה שוב, אבל אני הרגשתי שכל צפיה חוזרת מעמיקה אותי יותר ויותר בחוויה של הסדרה.
אגב, מה חשבת על ההומור של הסדרה?
כי לצד כל הדברים המעמיקים על מוסריות, מערכות יחסים, דיכאון ועוד יש המון המון הומור שטותי מטורף: הרבה מאוד puns, כל מיני עלילות צד הזויות של טוד, סתם מילים מתחרזות. לפעמים סתם visual gags גדולים שקשורים לחיות.
חוץ מזה יש כל כך הרבה דברים הם פשוט עשויים בצורה כל כך יפה. למשל שילובים של פלאשבקים. למשל בפרק שעוסק בילדות של אמא של בוג'אק בבקתה ובמקביל הוא נמצא בבקתה בהווה. או הפרק שכולו נראה דרך המוח הלוקה בדמנציה של אמא של בוג'אק. או הפרק שכולו הנאום שבוג'אק נושא בהלוויה של אמא שלו.
(ואוקי אני מניח שהרבה דברים שלא קשורים לאמא שלו, אבל זה מה שצץ לי במוח)
וואו ממש בא לי לראות את הסדרה שוב עכשיו.
באמת חוזר לי עכשיו למשל עם עניין ג'וס ווידון אז לחשוב שוב על על השואוראנר בסדרה פילברט שהתעקש שהוא לא מחפיץ נשים, אבל היה נוראי.