אני
רואה לבן, תמיד. גם את השחור אני רואה כלבן. ולא בגלל שאני עיוור צבעים, אלא בגלל שאני לא צובע נסיון בחיים, בפני עצמו, לא אומר כלום ללא "הצבע" אותו רואה בעל הנסיון, ללא המוטיבציה של בעל הנסיון, ללא התמורה על ההתנסות. נניח שיש לנו נסיון מר עם דבר מסויים. רואי הצבע השחור לא ינסו שוב. אוהבי הצבע השחור ינסו שוב, "בדרך אחרת". ובכך יחזקו את הנסיון המר. רואי הצבע הלבן ינסו שוב ושוב עד שתגיע איזושהי מסקנה, אבל הכל יתחיל מחדש כאשר ישתנו התנאים שהובילו למסקנה. אוהבי הצבע הלבן יגידו לך: "על איזה נסיון מר את שואלת?" אלו שלא צובעים ישאלו אותך: "למה את קוראת לזה מר?" אם אני אופה עוגה, אני חייב לקחת בחשבון את תהליך ההיכרות עם התנור שלי. זה לא "חרה של תנור" או "יופי של תנור" זה תנור. וכשאני קונה תנור חדש, כל תהליך ההיכרות מתחיל מהתחלה. עם כל עוגה. אולי הוא יותר קצר מתהליך ההיכרות עם התנור הקודם, אבל עדיין צריך לעבור תהליך כזה עם כל תנור חדש. תהליך כזה עם מתכון חדש כל לא הכרחי. נסיון חיים הוא נסיון. מה עושים איתו ואיך מתייחסים אליו, זה מה שעושה את ההבדל. מבנה אישיות כבר אמרנו?