אני נרדמת המון בסרטים...
אבל המון. בשנה א' היה לי מרצה שלא הרשה לנו להעביר בינינו את הסיכומים שלו, כי הוא טען שאנחנו עוברים על זכויות יוצרים (חה. הוא טועה. שימוש הוגן ביצירה רולז
) ואני ממש התעצבנתי על זה, ואז הלכתי עם חברה לספריה ובדרך התלוננתי בקולי קולות "מי הוא חושב שהוא בכלל, גם כן, תופס תחת עם השטויות שלו, עלק לא להפיץ סיכומים, שיקפוץ לי". ואז הוא עובר כזה לידי ומחייך אלי (כי הוא שמע אותי, למען הסר ספק). היה עוד קטע משעשע, שמשום מה גם קרה בספריה. יצאתי לדבר בטלפון במסדרון, וזה היה בתקופה שהייתי מכורה מאי פעם ל"השיר שלנו" אז כל משפט שני שלי היה "שזה אי אפשר לתאר!" אז אני מדברת לי בטלפון וכמעט וצעקתי "לא, שזה אי אפשר לתאר!" ואז בדיוק עובר לידי פיני טבגר, הבחור ששיחק את נחי ב"השיר שלנו" (הוא לומד קולנוע), שהביטוי מגיע ישר מאשתו בסדרה... בשניה האחרונה סתמתי את הפה וזה היה כזה "לא, שזה...אהה... לא חשוב..."