היום, אחרי שהחבר'ה גדולים
האם יוצא לכם לשמוע על מקרים קשים להם שקרו בתקופת גיל ההתבגרות? האם הם מספרים היום אחרי שזה כבר משהו שקרה מזמן?
האם נראה לכם שאם היו מספרים, זה היה נראה אחרת?
השאלה שלי מגיעה כי קראתי בעיתון סופ"ש היום, את הסיפור על הנער דודאל מזרחי שם קץ לחייו לפני שנתיים וחצי לאחר מסכת השפלות שעבר על ידי תלמידי כיתתו - בבית הספר ובאינטרנט. בקיץ עלתה הצגה המבוססת על סיפורו.
האם סיפרה שהוא לא דיבר (למרות שבכתבה על החקירה לפני שנתיים וחצי היא אמרה שידעה שמציקים לו וגם ניסתה לעודד אותו) והיא לא חשבה שזו בעיה כזו.
זה הזכיר לי שיחה עם הבת על משהו שקרה בבית הספר והיא לא סיפרה והיה לי קצת קשה לשמוע שלא שיתפה (לא משהו נורא מדי, אבל לדעתי היה מקום לערב אותי).
וגם זה הזכיר לי שלבן היתה תקופה לא פשוטה של התמודדות בבית הספר עם כל מיני ביריונים.
איך זה אצלכם?
האם יוצא לכם לשמוע על מקרים קשים להם שקרו בתקופת גיל ההתבגרות? האם הם מספרים היום אחרי שזה כבר משהו שקרה מזמן?
האם נראה לכם שאם היו מספרים, זה היה נראה אחרת?
השאלה שלי מגיעה כי קראתי בעיתון סופ"ש היום, את הסיפור על הנער דודאל מזרחי שם קץ לחייו לפני שנתיים וחצי לאחר מסכת השפלות שעבר על ידי תלמידי כיתתו - בבית הספר ובאינטרנט. בקיץ עלתה הצגה המבוססת על סיפורו.
האם סיפרה שהוא לא דיבר (למרות שבכתבה על החקירה לפני שנתיים וחצי היא אמרה שידעה שמציקים לו וגם ניסתה לעודד אותו) והיא לא חשבה שזו בעיה כזו.
זה הזכיר לי שיחה עם הבת על משהו שקרה בבית הספר והיא לא סיפרה והיה לי קצת קשה לשמוע שלא שיתפה (לא משהו נורא מדי, אבל לדעתי היה מקום לערב אותי).
וגם זה הזכיר לי שלבן היתה תקופה לא פשוטה של התמודדות בבית הספר עם כל מיני ביריונים.
איך זה אצלכם?
