היום, אחרי שהחבר'ה גדולים

mykal

New member
את שומעת מה שלא נאמר,

לא אמרתי בשום מקום שאני משלמת יותר ממנה,
ובכלל אין כאן תחרות של מי יותר ומי פחות.
היא מתמודדת איתי כאן, ואנחנו כמשפחה מהוים מערך תמיכה רציני חם ואוהב.

אני התיחסתי רק לענין 'הסוד', שרק סוד אחד היה לה,
ש'הפך' את חייה לסאגה קשה. וכן, אני אמא וכואב לי, גם ההסתרה, וגם הכאב שלה.

אין לי מושג מה גורם לך להשתלח בי.
על איזו נקודה לא נוחה לחצתי לך בלי כונה.
זו הראיה שלי על הסודות בתוך הבית,
הרבה יותר נכון להתיחס לעבדות כאלה כדי ללמוד מהן ולשנות.

וההצהרה שלך שרק הבן שלך ישא באחריות--
אני מאחלת לך, שלא יצטרך, ושחייו וחייך יהיו טובים,
אבל אם חלילה הוא יצטרך עזרה ותמיכה אני בטוחה שתתיצבי לצידו,
וזה אכן מחיר.
 

kagome10

New member


זה הילדים שמשלמים את המחיר, תמיד! החיים בשלב הזה הם של הילדים
 

שרהלה107

New member
שיתוף הוא לא תמיד פועל יוצא

של תמיכה או חוסר תמיכה.
אני מבקשת את סליחתך אבל בנושאים האלו אין שחור ולבן יש הרבה גוונים.רצוי גם להמנע מקלישאות ניו-איג'יות
 

Simply Be

New member
ההורים גם משלמים מחיר

בגילים בוגרים אם ה"ילד" טועה ,
הרבה פעמים הוא מצפה מהורים שיעזרו לו.
למשל ש"הילד" מתגרש ויש לו כבר ילדים משלו,
זה עלול להיות כרוך בבעיות כספיות,
בקושי להתארגן ,
ה"ילד" צריך יותר עזרה ממהורים עם ילדיו ,
לפעמים גם עזרה כספית.
במשפחה להשלכות של מעשים של אחד מבני המשפחה יכולה להיות השפעה על כל בני המשפחה,
מי יותר מי פחות.
 
יעליעל!! זו בעיני תגובה פוגעת


אין שום בעיה עם חילוקי דעות,
יש בעיה קשה עם לכנות את דבריו של מישהו גבוב שטויות

הודעה המסוגננת ככה לא מתאימה להשאר בפורום בעיני.

(בהמשך לשירשור בו דנו על הדרך לשמור על תרבות הדיון בפורום)
 

יעלעל

New member
מסכימה

לא אהבתי לקרוא שמישהו כותב "גיבוב שטויות" על דבריו של מישהו אחר, לא יודעת אם זה פוגע אבל זה לא נעים.
יחד עם זאת, למחוק הודעות זה קיצוני, לא רואה כאן תגובה שדורשת מחיקה.
כן אנצל את ההזדמנות להזכיר לאנשים שאפשר לא להסכים גם בנימוס, לא צריך לבטל את דברי האחרים.
תודה
 

iris mom of two

New member
אולי הגבתי קצת בחומרה

אבל מרגיזה אותי המחשבה שההורים סובלים מהחיים של ילדים.

זה לא היה ככה במשפחה אליה נולדתי. ההורים שלי לא ידעו ובטח לא סבלו מהסודות שלי. התמודדתי עם דברים שראוי היה שיידעו ואי הרצון שלהם לדעת רק עשה לי יותר גרוע.

זה גם לא ככה עם הילדים שלי. החיים הם שלהם, הסודות הם שלהם. מה שהם עושים פוגע או תומך בהם! לא בי. לשים את הכאב שלי על החיים שלהם זה רק עושה להם יותר גרוע. כשהילדים בוגרים אני רק בתפקיד מייעצת, בתפקיד תומך. לא בתפקיד לחיות את החיים שלי דרכם.
 

mykal

New member
ועל כך אשאל?

1)האם רק כמו שאת מכירה זה הנכון היחיד?
2)ואם מישהו חושב אחרת --אזי זה גיבוב של שטויות?
3)איך היית את מגיבה--אם הייתי כותבת לך שדבריך השונים מדברי--הם גיבוב של שטויות?

ואת יודעת את אומרת 'הגבתי בחומרה' זו לא חומרה זו השתלחות מעליבה ולא יפה,
ומותר להתנצל, אם כאן אין דרך ארץ אחד לשני --איך יתנהגו הילדים?
או את מנועה מלחנכם?

אגב, כך לא מנהלים דיאלוג, כך לא מתנהל דיון--וחבל.

ולענין תוכן דבריך כאן--רק הארה (הא' בכונה)
אינני חיה את חיי דרך ילדי.
אני חיה את חיי עם ילדי, באהבה גדולה, במסירות,
ומבחינתי--אתמוך ואעזור כפי יכולתי, אני נשארת אמא עד יום מותי,
ואני לוקחת אחריות על תפקידי, לא על חייהם, אלא נמצאת שם בשבילם.
מכבדת אותך מאוד על יכולתך להגביל את התפקיד עד למקום שאת מחליטה.
לי זה לא מתאים.

ואני חוזרת ואומרת--הנושא היה הסוד--אליו התיחסתי, וכל השאר לא נוגע לענין.
 

iris mom of two

New member
תלוי על מה היית מגיבה

ובאמת, להגיד שאת סובלת מסוד של הילדים?

יכול להיות שכואב לך שקשה לה. אבל כל דבר שקורה מעצב את מי שאנחנו ואפשר, לא משנה מה, להמשיך הלאה ולצמוח ולגדול, לא לסבול.

לא התכוונתי להעליב, אבל נגעת לי בנקודה רגישה כבת. כאמא אני פועלת אחרת ומקפידה להפריד בין סבל של הילדים שלי לבין התמיכה שאני אתן להם כתוצאה מכך. היו לך עוד התבטאויות דומות בעבר שגרמו לי להרגיש שההורות שלך יותר דומה להורות של אמא שלי מאשר לשלי.

ולא הדרך שלי היא לא הדרך היחידה הנכונה. אבל תתפלאי שיש לי קצת נסיון בחיים, אפילו שאולי אני צעירה ממך והילדים שלי מעט צעירים משלך.
 

mykal

New member
ממתי אנחנו בתחרות?

אני זו אני עם האמיתות ופיסות העולם שלי.
וזה בכלל לא קשור אליך או אל אמא שלך.
ולא אל הנסיון שלך, זה קשור אלי ואל עצמי.

ואת זו את--עם האמיתות שלך והרצונות שלך ותפיסות העולם שלך.

ואני לא כותבת כאן (ובשום מקום) בהשואה,
ואיך ענתה לי נומלה על שאלה כאן--"ואני רק על עצמי לספר ידעתי"

אמא שלך ואני איננו ישות אחת.
ואם אני מזכירה לך אותה--זו בעיה שלך,
בגלל זה את אמורה לפגע בי?
מותר לך להתעלם מדברי, מותר לך ל'שנוא' אותי.
בבקשה אל תפגעי,
רק שפלא אם יותר מאחת חושבות זהה זה גורםלך ל'הכות'?
אז אולי הן צודקות יותר?

את יודעת גם אני יכולתי לענות פוגע, ולמרות זאת לא הגבתי כך.
ואת מתעקשת לומר שזה הנכון כי לך קשה--זה נסיון החיים שלך?
אגב, את כתבת מסקנה ששמעת רק באזניך אפילו כאן במשפט הראשון.
אני לא כתבתי שאני סובלת מהסוד.
כתבתי שהסוד היה מיותר, כי הסוד בסוף התגלה, וממילא גרם למה שגרם,
היה ניתן להמנע מהקשיים.
לא אני סובלת, אני כואבת את הסבל שלה.
אבל אני כ"כ דןןמה לאמך--אז את גם לא ממש מקשיבה.
היי ברוכה. את לא חייבת לקרא אותי בכל פעם ולכעוס.
אל תפתחי את הניק--ותרגישי הכי רגוע בעולם.ואל תפגעי ואל תשתלחי.
אני אמשיך לכתוב את דיעותי--כי זה לגיטימי, אינני עוברת על החוק,
אינני רוצה להציק לאיש. אבל אני כותבת את עצמי,
ואת יכולה להיות מי שאת--מקובל ומכובד גם עלי מבלי שנסכים.
היי ברוכה.
 

kagome10

New member
אני מכירה לא מעט סיפורים עצובים

על ילדים שהיו בקשיים גדולים ולא סיפרו, כי לא רצו לפגוע בהורים שלהם.

אני אל הייתי אומרת "גיבוב של שטויות". הייתי אומרת גישה שמרנית ומעורבת מידי, שפגעה ביותר מידי ילדים.

מצד שני, אפשר להגיד כמעט אותו הדבר - גישה ליברלית מידי ולא מספיק מעורבת, שפגעה ביותר מידי ילדים.

ובכל זאת, עצם הרעיון שההורים יקבעו לילדיהם עם מי להתחתן ועם לא, "כי ידעה שאם נדע לא נאפשר לה להתחתן איתו" - לדעתי הוא מורשת מימים חשוכים.
 
הבנים שלי כנראה שרתו בשב"כ או במוסד

או במקום אחר, בו הצטרכו לשמור על סודות.
הם לא נוהגים לשתף אותנו בכלום...
לא שאני חושבת שהיו דברים נוראיים כמו התעללויות, או החרמות
אבל גם דברים קטנים נודעו לנו לעתים רק בדיעבד (או לא נודעו עד היום)
כולל חברות ("ראיתי את הבן שלך מתנשק עם מישהי, מי זו"? -ולי אין מושג) ,
או להבדיל, ארועים מסוכנים שהיו להם בעת השרות הצבאי ("כן הייתי בקבר יוסף, וירו עלינו, אבל לא קרה כלום, אז לא פירסמו את זה")

אבל גם אני לא סיפרתי כלום להורים שלי, אז אני לא כל כך מתפלאה.
 

נומלה

New member
לא תמיד ההורים רוצים לדעת

אני לא שיתפתי כנערה בהרבה דברים, אבל נתתי רמזים ומהתגובות הבנתי שיש דברים שלא יעברו. עם הילדים אנחנו הרבה יותר פתוחים, אבל גם הרבה יותר מוכנים לקבל. שיתוף בין הורים וילדים זה לא רק פונקציה של ילד לא משתף. כהורים אנחנו מוכנים לשיתוף עד רמה מסויימת. כשזה מתחיל להיות נוגד לחוקי המוסר שלנו אנחנו מתחילים להטיף. ההבדל בינינו ובין הורינו (לפחות אצלי) שישנו מגוון של נושאים שבהם אנחנו יותר פתוחים ממה שהם היו.
 

mykal

New member
סתם מהרהרת בכתובים

לגבי המשפט האחרון שלך,
את בטוחה/חושבת שההבדל הוא בפתיחות?
לי נראה שבכל דור 'הנושאים' ואולי הגישה 'לנושאים' הוא שונה.
אני גדלתי בבית שדברנו על הכל בפתיחות רבה.
(אני בטוח גדולה ממך) וגם בבית שלי העכשוי, מדברים על הכל בפתיחות גדולה.
אבל אני 'שומעת' קצת שינוי בנושאים,
ובהחלט גישה אחרת לחיים, אולי השקפות, אולי זמינות 'נתונים'.

סתם מענין.
 
לא תמיד ההורים רוצים/צריכים לדעת

מאד מסכימה.

יש לא מעט מידע שנחשפתי אליו ביוזמתם של צאצאיי

והייתי מעדיפה שלא לדעת.
 

mykal

New member
למה?

נראה לי שכשיודעים עוד אנשים שאכפת להם,
כמו הורים, יכולים להביא להחלטות נבונות/נכונות/שקולות ביחד.
יש גם צד שמעורב רגשית פחות.
אני כואבת ומשלמת מחיר כבד 'על סוד אחד'
והיא היום זו שמודה שטעתה יכלה לחסוך הרבה עגמת נפש, לעצמה.
(וכמובן לכולנו) (כל ההפרש מידע אחד קטן והכל היה אחרת, והכי מרגיז, שמכל החיים הוא היחיד שנשמר).
 
למעלה