היום, אחרי שהחבר'ה גדולים

[נומלה]

אני אסביר למה

כי לא עם כל דבר ההורים מסוגלים להתמודד. נראה שהנושא הכי מדובר הוא על הורים שלא מסוגלים לעכל ילד להט"ב. אבל יש הרבה דברים שאני יכולה לחשוב עליהם. למשל כל נושא הבגרות המינית הוא נושא שיש להרבה הורים בעיה להתמודד עימו. וודאי יש עוד הרבה. וילדים מרגישים מתי להורים אין יכולת להתמודד עם נושאים ולא מביאים את הנושאים האלה הביתה.

 

[נומלה]

ועוד דבר

מהיותנו הורים, יש לנו נטיה לרצות ליעץ, להתערב לטובת, להשפיע לכיוון. לפעמים מי שמספר כל מה שהוא צריך זו אוזן בלי שמיד יקפצו ויחושו לעזרתו (אם בעצה ואם בפועל). במצב כזה, אולי ההורים הם לא הקהל הכי טוב.

 

[mykal]

עם חלק זה של התשובה

אני בהחלט מסכימה.
ולא תמיד צריך ליעץ, אבל כן להיות איתם.

לגבי חלק התשובה הראשון, אומר, שאני מצפה שנושא שקשה לי להתמודד איתו,
אלך להתיעץ, ללמוד, ואוכל להיות המבוגר האחראי, ולהתמודד.
שוב לא בהכרח ליעץ אלא להיות תמך.

 

[נומלה]

ציפיות יש לי רק מעצמי

תצפיות יש לי על אחרים. והתצפיות שלי אומרות שיש הורים שלא מסוגלים להתמודד עם כל מיני נושאים. ולכן גם אם לדעתי את בהחלט צודקת שצריך להתמודד גם עם נושאים לא נעימים, קטונתי.

 

[שרהלה107]

אלא שרצוי גם ליעץ

לא קורה שום דבר רע כשמיעצים . הנושא של הבגרות המינית טומן בחובו מפתח להתפתחות זוגית תקינה. לדעתי,זוהי חובתו של כל הורה.

 

[mykal]

נכון, אבל כל הורה

יודע איפה נקודת התורפה שלו,
אם בתחום הזה איננו מרגיש בטוח בעצמו ונוח לעשות זאת,
או שיקבל הוא עצמו עזרה והכונה,ויתגבר.
או שישלח את ילדיו 'למומחה' בענין.-שזה גם סוג של יעוץ ובכל מקרה תמך.

 

[שרהלה107]

נכון

 

[אחותו של שקספיר]

לא בהכרח הידיעה- מאפשרת פעולה

למשל (אירועים מהחיים לא מאד מזמן )

הבן מספר על חבר שלו (17) שמגדל חשיש במרפסת.
מבקש כמובן שלא לספר לאף אחד, ובמיוחד לא להורים(עולים חדשים) של אותו חבר.
מעמיד אותי בדילמה לא נעימה (מוסרית, חוקית,)

דוגמה אחרת,

הבת מספרת לי שחברתה תבוא להתארח אצלנו שני לילות במהלך השבוע בתקופת הלימודים
נראה לי חריג, גרה באותה עיר, אמצע שבוע- אמצע כיתה י
אני שואלת שאלות
ואז היא מספרת לי שהחברה עברה הפסקת הריון ולא רוצה לחזור הבייתה
ולכן "נחה" אצלנו.
כמובן שאסור לי לספר להורים או למישהו
ומי יעקוב אחרי הנערה? מי ידאג לה?

להמשיך?

 

[mykal]

מבינה,

אבל ממילא אינך יכולה לחמוק מהידיעה הזו,
לכן, אני הייתי בהחלט מכונת את הילדים שיאמרו לחברים שלהם,
לשתף את ההורים שלהם.
זה לא הסוד שלך, זה שלהם.
ואם אני הייתי ההורה של החברים של ילדיך הייתי בהחלט כועסת כשהיה נודע לי שידעת ולא סיפרת.

 

[אחותו של שקספיר]

אנחנו חלוקות בדעותינו כאן

בבחירה שלי- מי יכעס עליי
הילד שלי שגיליתי סוד "שלו" להורים של חבר/ה או ההורים של החבר
אני מעדיפה שההורים של החבר יכעסו.

לא פעם אני מוצאת את עצמי בהתלבטות בנושא (וכל פעם יש התלבטות)
אבל הבחירה שלי-ברורה לי.


המחירים של שיתוף פתיחות וגילוי לב- זה לדעת לפעמים דברים שלא היינו רוצים לדעת.
אבל מול ה"מחיר" יש את ה"יתרונות"
וכל אחד עושה את החשבון האישי שלו בנושא, ובלבד שיסתכל בעיניים פקוחות לרווחה
ולא דרך אידאליזציה של "לו הייתי יודע אז...." כי גם לידיעה וגילוי הלב- יש לפעמים מחירים.

 

[mykal]

לגבי המשפט האחרון

אין מציאות שאין לה מחיר,
אם איננו יודעים יש מחיר , ואם יודעים יש מחיר.
וקשה לכמת אותו מה עדיף.
אישית אני מעדיפה לדעת ולהתמודד,
מאשר להתמודד בלי הידיעה, (כי ישנן התנהגויות הנובעות מהסתרה, ויש תופעות לא נכונות בדרך)

ובלבד שנסתכל ונבחן בעינים פקוחות--(בכונה לא המשכתי אתחלק המשפט השני שלך)
זה נכון מאוד כהורה,
זה נכון מאוד כאדם באשר הוא.

 

[אחותו של שקספיר]

בגלל שאני יודעת "הרבה"

משדרת כנראה פתיחות גדולה לילדיי,

הם חלקו וחולקים איתי מידע , שלעיתים מעמיד אותי במבוכה, התלבטות, דילמה.

ועדיין הבחירה שלי- להיות שותפה לכל מה שרוצים לחלוק, במינימום שיפוטיות ומקסימום הכלה (לפחות משתדלת ,לא תמיד מצליח)

אבל אני לא חושבת שזה "גן של ורדים" אלא שיש גם הרבה קוצים בגן הידע הזה

וצריך להיות מודעים לו.

 

[mykal]

מכבדת ומעריכה.

ואני לא פחות שם, לפחות חשבתי,
והנה 'נתקלתי' במהמורה, ש'נפלתי' בה.

 

[BrightEye]

לדעתי את צודקת,

זו שאלה של נאמנות, והילד צריך להרגיש שהוא במקום הראשון אצלנו ולא אחרים (שאינם מהמשפחה הגרעינית ולא דודה או חברה קרובה).

 

[mykal]

נכון, אבל שתי הארות (הא' בכונה)

1)אינני חושבת אחרת ממה שכתבת,
אני התיחסתי למה אני הייתי מרגישה אילו הייתי ההורה של הילד שאמא אחרת
היתה 'שותפה' להסתרה.
זה עדין לא סותר את הנאמנות שלי לילד שלי.
2)השאלה אם אין צורך לעודד את הילד (שלי לצורך הענין) שלא יהיה התומך הבלעדי 'בזכותי'
בענינים אישיים מול משפחות אחרות.

אנחנו בגישה שלנו, בשדר שלנו לילדים מאפשרים 'לבנות' את ההסתרה.

 

[BrightEye]

אני אומרת את זה בגלל תחושה וזכרון מאוד ברור

זה היה ארוע מכונן ביחסים שלי עם הורי. תחושה שהייתי פחות חשובה מאשר הדודה או האמא של החברה שהיא הרגישה צורך "להגן" על העובדה שהיא שיתפה אותן במה שלא היתה צריכה.
זה היה משמעותי מאוד והשאיר אצלי דעה מאוד ברורה בנושא.
הילדים שלי ראשונים תמיד.

 

[mykal]

אני בהחלט איתך, גם אלולא הזכרון הזה.

נאמנות ואכפתיות ומסירות לילדים שלנו קודמת לכל.
אין בכלל ויכוח.

 

[קליספרה]

ואני יכולה להגיד לך שכל ההלקאה העצמית הזאת

היא בדיעבד.. והיא מיותרת לחלוטין
אני מכירה כל כך הרבה בנות שנישאו עם הגבר שההורים שלהם לא אישרו אותם, לא רצו אותם, הביאו הוכחות מבלשים שמדובר בזבל ועדיין ההורמונים ואהבה טשטשו את השכל הישר.

אז הקטע שנדמה לך שהיית מצילה אותה אם היית יודעת - תשכחי מזה!!!
ילדים עושים את הטעויות שלהם, אלה החיים שלהם

את יכולה לעזור או לא זאת כבר הבחירה שלך

 

[mykal]

לא מדובר בכלל

לא בהלקאה עצמית, ולא במשהו נורא,
רק בענין ה'צער' שאלו היתה משתפת היתה נמנעת תקופה קשה שגם לא ממש הולכת להגמר.
והכי עקרוני בלמידה לעתיד.

אם היתה שומעת בקולינו--לעניות דעתי כן. (ויש לי על מה לסמוך)

ועזור אני מוכנה והרבה בכל התחומים. ואינני מרגישה אומללה או קרבן,
הכל בסדר.

 

[קליספרה]

זה בדיוק השאלה

ראשית, אני מוצאת שה"טון שלי" לא תמיד ברור בכתיבה, אז שלא יהיו אי-הבנות, אני לא נגדך - ההפך, אני איתך ומבינה את הרגשתך. סה"כ רציתי לתת לך זווית ראייה קצת שונה על נקודה אחת בלבד - המחשבה שאם היית יודעת, היית מונעת משהו.

מתי אנחנו מסתירים ?
כאשר אנחנו יודעים שאנחנו עושים משהו אסור, כשאנחנו יודעים שלא יהיה לזה אישור או קבלה של הסביבה וכאשר אנחנו פוחדים מתוצאות הגילוי.

עצם העובדה שהיא הסתירה את הדברים מכם, מעידה מעל הכל כי היא ידעה בדיוק מה תחשבו על זה, ויותר מכך שתנסו להניע אותה מהבחירה הספציפית הזאת, לכן לא באה וסיפרה לכם.

ילדה מוחצנת ומתריסה יותר היתה עומדת מולכם ההורים ואומרת להם "לא ממש מעניין אותי מה אתם חושבים" זה מה שאני רוצה -
"הילדים הטובים" (רציינים), עושים את אותו הדבר בדיוק - מה שהם רוציים - רק ללא עימות הישיר. זה לא סוד זה פשוט דרך התמודדות אחרת.

לכן אמרתי שזה בכל מקרה לא היה עוזר. אם היא היתה מהילדים שאומרים זה היה שוב לדפוק את הראש בקיר

אני מקווה שאתם כבר אחרי כל זה.