היום, אחרי שהחבר'ה גדולים

[mykal]

מסכימה איתך לחלוטין.

את גרמת לי בדבריך 'להוציא' מן הכח אל הענין שהיה לי חשוב לומר 'והתפספס'
ביכולת לנסח. וזה הענין הבא,

הם (ואנחנו ביחס לאחרים) כאילו ואני מדגישה כאילו,
יודעים מה אנחנו נגיב, ולכן נמנעים מלשתף,
ואני חושבת שכמבוגרת אחראית הייתי שומעת, ומנסה למצוא פתרון,
לא להמנע למשל מלהתחתן איתו, (כמו שהיא אולי חשבה) אלא לעשות רשת בטחון, כדי לא ליפול,
או לבחון עוד אופציות לגביו וכד'.(בכונה לא מוסיפה פרטים--כדי לא לעשות אאוטינג)
ואולי זה מה שנכון לומר להם כדרך חינוך, ושיקבלו מאיתנו את המקום המאפשר,
אולי זה לא היה מספיק מודגש.
נראה לי שזה הדבר החשוב בשאלה המקורית.

אגב זה יגמר רק בעוד 16 שנה עד ימלאו לילד שלהם 18.
אבל נתמודד --כבר עכשיו יותר קל. לפחות 'זכתה' בגט.(חשב לעגן אותה).

 

[יעלעל]

סיבות נוספות להסתרה

מנית שלוש סיבות להסתרה אבל אני חושבת שיכולות להיות נוספות. למשל, אם אני לא רוצה שלצד השני יהיה לא נעים. זה לא בדיוק "פוחדים מתוצאות הגילוי" אלא משהו אחר. בצבא למשל, הרבה נערים לא מספרים להורים מה הם בדיוק עושים או איפה. למה? כי הם יודעים שאם יספרו להורים הם ידאיגו אותם. זה מיותר לדעתם אז הם מונעים את האמת. מצב נוסף לדעתי שלא מספרים את הכל הוא כשלא רוצים לעמוד בסדרת שאלות בנושא. אם אגיד שאני נוסעת ל.... ישר יבוא מבול שאלות: עם מי, מתי חוזרת, למה נוסעת ועוד. לפעמים עדיף פשוט לא לספר וזהו.

 

[mykal]

נכון , כל אלה הם בעצם

פירוט של 'מה יקרה' אצלם--מה יגיבו, איך יגיבו, מה נעשה עם התגובה.

ובמיוחד--נדמה להם שהם יודעים שכך וכך נגיב,
(מנסיונות קודמים,)
אבל לי היה נוח מאוד שידעתי איפה הוא נמצא בזמן אמת בצבא,
הרבה יותר, מה'הכל בסדר' שהבנתי ששום דבר לא בסדר.
גם אנחנו 'יודעים' מהם תגובותיהם.

'הידע' הזה בעיני הוא מקלקל הרבה.

 

[katam]

אני מכירה הורים שלא רצו לדעת איפה הבן החייל

נמצא בדיוק.

 

[mykal]

מסכימה שיש כל מיני גישות.

אישית, מעדיפה ידע, שקיפות, להיות איתם,
הרי ממילא אני דואגת, אי הידיעה מדאיג אותי יותר.
אבל מכבדת מי שמתאים לו אחרת.
כל אחד מתמודד אחרת.

 

[אחותו של שקספיר]

ולא תמיד זו הסתרה

לעיתים מה שלנו נראה משמעותי וחשוב

נראה בעיניי הצאצא כחסר כל משמעות.

דוגמה- הבן יצא עם מישהי, דיברנו על גלולות וזהירות מתבקשת, הוא אמר שהיא לא לוקחת גלולות כי יש לה מלא תרופות ממילא.
שאלתי-איזה ומה? נראתה לי אז נערה בריאה
הוא אמר שהיא מקבלת תרופות נוגדות דיכאון.
וואלה?
לא חשבת לספר את זה?
אז לא--הוא לא ייחס לזה שום חשיבות.
הוא לא הסתיר
אבל לא טרח אפילו לספר,כי בעיניו זה היה שולי.

 

[katam]

לא תמיד מדובר בחוקי מוסר. לגבי חיילים במיוחד

שהשרות קשה לא תמיד ההורים רוצים/צריכים לדעת.

תראי שהבת חזרה מצבא עם סמנים כחולים היא ספרה שהיא נפלה על יד המגורים למרות שידעתי שזה היה תוך כדי עבודה. המון הורים לא רוצים לדעת מה הבן החייל הקרבי עושה.

במקום אחר לגמרה סיפרה לי אחת החברות שלי שהבת שלה מספרת לה יותר מידי מה היא והחבר שלה עושים. מה שמביך את החברה שלי

 

[iris mom of two]

בהחלט נכון

יש דברים שאני לא רוצה לדעת.

ובכלל אני לא צריכה לדעת את הפרטים של החיים של הילדים. כל מה שחשוב לי לדעת זה שיש להם ראש על הכתפיים ויכולת החלטה טובה (ויש להם) ושהם לא נמצאים במקום שפוגע בהם (מורה, חבר, ידיד, בן משפחה). ועל אלו אני מקווה שאני יודעת לוודא.

 

[קליספרה]

מעצם היותם סודות

אני משערת שאם היו לו כאלה, הם גם ישארו כאלה

אני גם מאמינה שלילדים צריכה להיות פינה פרטית משלהם - ומותר להם לשמור את השטויות שלהם לעצמם.

מסר הועבר אליו מגיל אפס - יש לך בעיה - אנחנו כאן, ספר - ננסה לחשוב יחד איך פותרים אותה. לא משנה כמה זה גרוע, הכנסת העניין ל"מוד" של סודיות רק מחריפה את הבעיה ועוד שני אנשים זה עוד שתי פרספקטיבות.

אני חושבת שבגדול המסר הופנם והצלחנו לייצור בבית מערכת יחסים מאוד פתוחה וזורמת .
לרוב אני יודעת על פי דפוסי התנהגות שלו מתי הוא במצוקה או בהתלבטות, ולרוב אחרי תקופת דגירה הוא משתף או בא להתייעץ.

 

[בלה שור]

התנסויות מסוימות בחומרים משני תודעה ו"קלים"

זה משהו שהם סיפרו לי רק עכשיו, בבגרותם, ולא בזמן אמת, לצערי.

 

[שרהלה107]

אני ממליצה על הסרט הישראלי החדש

"שש פעמים " סרט מטלטל בעוצמתו הנוגע בצורך ובמחיר של להיות מקובל