הרהורים

[אורora]

הרהורים

אני קוראת כבר כמה שבועות באחד הפורומים פה בפרדס סיפור של בחורה שיש לה הכל, חיים טובים, אהבה , בית , בעל וילדים. ויום אחד הבעל שלה מחפש משהו אחר, אולי בגד, לא רוצה אותה ועוזב את הבית (אני לא אכנס לפרטים ולא אביא לינק כי זה לא ניראה לי לעניין , כולנו מכירות סיפורים כאלה אין צורך להתמקד בסיפור האישי שלה). הכאב והשבר בהודעות שלה איומים. וזאת לצד הפחד הנורא מעתיד בלעדיו. אני ניזכרת בקרובת משפחה אהובה שנניטשה ע"י בעלה בגיל 30 עם ילדה בת שנה. עד היום (עברו כמעט 10 שנים) הלב שלי מתכווץ שאני ניזכרת בבכי הבלתי נישלט שלה, ברסיסים שלהם הפכו חייה, בשנים הארוכות של מרירות וכעס שמהם לא החלימה לחלוטין עד היום. ואני באמת ובתמים שמחה שאני לא חשופה לשבר מעין זה, והוא קורה לכל כך הרבה נשים באיזור הגיל 40+ והשבר כל כך גדול, אני מכירה כמה וכמה נשים שלעולם לא התאוששו. גם אם יום אחד אמצא בן זוג זה כבר לא יהיה אותו הדבר, אני לא אהיה תלויה בו כלכלית, אדע שיש לי יכולת לחיות חיים עצמאיים ולהיות מאושרת. התלות לא תהיה לעולם כל כך גבוהה כמו אשה שהתחתנה בשנות ה 20. מפחיד אותי התלות (בעקר הנפשית) הזו, למרות שכל חיי מאוד רציתי זוגיות אני ממש שמחה שאני לא חשופה למשבר גיל ה 40 של הבעל. אני מוזרה או שאתן מבינות אותי..

 

[דש1דש]

כל כך מבינה, סיפור מכיוון אחר קצת..

לפני כחודש (לפני פרוץ הפורום - אז סיפרתי במקום אחר שאני פעילה בו) נודע לי שאח של חברה טובה מקולורדו נפטר מסרטן תוך כמה שבועות מיום הגילוי עד המוות.... הסיפור קשה מצד החברה שלי - אבל לענין שלך - הוא הותיר אחריו אשה ושתי בנות - האשה עבדה איתו בעסק קטן - כמזכירה - וכשהוא לא שם - אין עסק. פתאום היא נשארה בלי שותף לחיים ואב בנותיה - בלי עבודה, בלי שום ביטוח (בארה"ב יש הרבה אנשים ללא כל ביטוח

), בלי כסף - אפילו את הוצאות הלוויה היה לה קשה לגרד, בלי כלום. האשה שבורה. אין לה מושג איך היא מתרוממת מהבור שנפלה אליו, אין לה גם כוח להרים עצמה..... לא יכולה לראות עצמי במקום הזה - זה כל כך קשה - ויש כל כך הרבה שמפתחות תלות חמורה בבן זוג.... אני אף פעם לא הרשתי לעצמי ליהיות תלויה לחלוטין - תמיד השארתי לעצמי רשת הצלה במקום זה או אחר. (אולי בגלל הידיעה שיש רשת שאפשר לקפוץ אליה נשארתי לבד?) אבל הרבה פעמים נישואין וזוגיות טובה גורמת לך לוותר על הכל. כל כך קשה. באמת צריכה להתקשר אליה לראות איך הם מתגברים

 

[אורora]

ועדיין יש משהו

בבגידה שאין במוות. העלבון, העובדה שהוא לא רוצה אותי ומצליח להתעלם מהסבל הנוראי שניגרם לי. וזה אותו אחד שאתמול היה המשענת של חיי. זה סוג של שבר אחר, נוראי בעני. אני רואה את רשימת התגובות שמקבלת אותה כותבת באותו פורום, ויש שם הרבה הרבה נשים אוהדות ומנחמות ובין השורות את רואה את הפחד שלהן. אם אצלה זה קרה זה יכול לקרות גם לי.

 

[דש1דש]

בהחלט המוות קשה יותר

גם אין מצב שהוא יחזור משם, גם זה לא היה אישי נגדי - אולי לאלוהים היה משהו נגדה - לא לגבר שלה - השבר הוא קל מהבחינה הזו - אבל סופני (

) הרבה יותר. גם לא תלוי בה - אין משהו שיכלה לעשות שהיה משנה את זה.... (חוץ מרנטגן בלוטות לפני הרבה זמן) בהחלט הרבה נשים חוששות מהצעד הזה - נורא מפחיד. עד לא מזמן הכל נראה היה שליו במשפחה הזו - משפחה מהסרטים ופתאום - שבר.... אני בטוחה שכל אשה הסתכלה טוב טוב על בעלה וניסתה לנחם עצמה שלה זה לא היה קורה.

 

[אורora]

העניין שזה קורה להמון

 

[תומילי]

אני שמחה שאני לא שם

את לא מוזרה, את מובנת מאד

ברור לי שאם היום אמצא לי זוגיות היא כבר לא תהיה בסכנה של התפרקות. את כל ניסיוני בחיים ממרומי גילי אביא למערכת היחסים. העצמאות שלי היום נותנת בטחון רב כך שלא מרגישה תלות במישהו אחר - רק במוחי, כישוריי והיכולות שלי. היכולת שלי להגיע היום למה שאני איננה תלוייה באחר כך שנראה לי שהעדר גורם התלות מספר אחד אצל נשים (הכלכלי) בגברים ישחרר מרווח לחיים משותפים בריאים יותר. עכשיו רק צריך למצוא אותו ....

 

[דש1דש]

ובקשר למשבר ה-40, עוד כיוון אחר ../images/Emo3.gif

יש לי חברה שמשבר גיל ה-40 עבר אותה קשה. היא נשואה - עם בעל מדהים וילדים והכל - אבל המשבר שלה היה בדיוק כמו שמשבר של הבעל עליו את מדברת (גם אני עוקבת אחרי הסיפור הנ"ל). הגברת (בידיעת בעלה פחות או יותר - לדבריה) התחילה מסע השתרללות חופשית. כאילו שאין מחר! (כולל הריון לא מתוכן שהועף, כמובן). ככה שזה עובר על שני הצדדים - אבל כשאנחנו חופשיות - לא משנה מי עובר את זה - אנחנו אדון לעצמנו ויכולות להשתרלל (אם מוצאים עם מי) ולא תלויות בגבר שרוצה לברוח להודו או לזרועותיה של מישהי אחרת (צעירה יותר, כמובן) באמת מבחינה זו לדעתי אני במקום שהכי מתאים לי.

 

[אורora]

את יודעת

גם לי יש חברה במצב דומה. חיים טובים בעל ( נו טוב אני לא יכולה להגיד נהדר כי הוא לא , אבל הוא מאוד מאוד תמך בהחלטתי להביא ילדים לעולם וזה בהחלט לזכותו

) , ילדים מקסימים, בית יפה , כסף חיים טובים. וגם היא במשבר , לא יודעת מה היא רוצה משועממת כבר שנים. אני חושבת שלנו יש דחיה רצינית במשפבר גיל ה 40 כי שהגענו לשם קיבלנו פתאום במתנה תינוקות/ילדים קטנים ולמי יש זמן למשברים שאת יחידנית עם ילד קטן או שניים ומפרנסת יחידה

 

[דש1דש]

../images/Emo6.gif ומשעמם לנו? ממש לא!

בכל אופן - במי נתמרד?

בהורים - כבר התמרדנו,

בילדים - אי אפשר

בבעל? קודם שיבוא

בבוס? צריך את המשכורת מה נשאר? מחכים עם המרד - כשהילדים יסעו להודו כחלק מהמרד - נצטרף אליהם

 

[gezers]

שיחקת אותה דש ../images/Emo45.gif

 

[מינה סתם]

לא יודעת.

אם את שואלת אם הייתי מוותרת על זוגיות לו ידעתי שבגיל 40 הלב שלי ישבר ואכנס למשבר עמוק, עדיין הייתי נכנסת לכל עניין הזוגיות, אז התשובה היא בטח. ברור. כן.

 

[אורora]

אבל זה נאמר ממקום אחר

ממקום של עכשיו , בגיל 40 , שאני רואה מה קורה ללא מעט נשים מסביב אני שמחה שלפחות לזה אני לא חשופה. במילים אחרות מצאתי יתרון ליחידנות

אבל בהתיחס למה שכתבת: באיזה גיל לא היית מוותרת: - אם היית שואלת את אורורה בת 20 אם היא ניכנסת לזוגיות כם X שתיתן לה הרבה שנים יפות ותרסק אותה לרסיסים בגיל 40 התשובה היתה בפרוש לא ( שלי כמובן) - אם היית שואלת את אורורה בת ה 40 שזה עתה התרסקה האם 15 שנה נהדרות היו שוות את ההתרסקות והבגידה אזי אין לי תשובה למה שהייתי אומרת, האינטואיציה שלי אומרת שזה לא שווה אבל אולי אני טועה כי לא באמת הייתי שם. אבל כמובן אין מצב של לדעת מראש ולכן בזוגיות לוקחים סיכון. אני בהחלט בעד לקחת את הסיכון, אבל יש גם הרבה יתרונות בלא להיות במצב החשוף הזה בגיל 40.

 

[תומילי]

אני וויתרתי

רק כשהבנתי שאני כבר בגיל שאני עלולה להפסיד את האמהוּת. אם האסימון לא היה נופל עוד הייתן מוצאות אותי היום משוטטת בבארים כל לילה....

(ממש..

.)

 

[מינה סתם]

לי יש תשובות ../images/Emo8.gif

אם היית שואלת אותי בת 20 ואני אתחכם ואומר גם 30, אם הייתי נכנסת לזוגיות שתיתן לי X שנים יפות ותרסק אותי בגיל 40 אז התשובה היא : כן. ברור. בטח. אם הייתי שואלת אותי בגיל 40 אם עכשיו, כשאני שבורת לב, האם אני מתחרטת והאם זה שווה את ההתרסקות אז אענה לך שלא. לא מתחרטת. ומי אמר שעכשיו, כשאני בסוג של דייט, אני לא לוקחת סיכון שיחשוף את הלב שלי למשבר?

 

[אורora]

איך את יכולה להיות בטוחה

שהיית בגיל 40 אומרת שזה שווה. לא היית במצב של בית משפחה, בטחון , ילדים וחיים שמתרסקים. להיפרד מבן זוג בלבד זה לא אותו הדבר בעני. מהמקרים שראיתי מקרוב, ועוצמות המשבר שראיתי שחוות אותן הנשים אני יכולה להגיד בוודאות ששום דבר לא שווה התרסקות כזאת, שום דבר. זה לא דומה לפרידה אחרי זוגיות טובה (גם לי היו ארועים כאלה ) זה משהו אחר. סיכון זה משהו אחר. סיכון אני מוכנה לקחת. אבל אני די בטוחה ( למרות שאין 100% בחיים) שגם אם אמצא בעתיד זוגיות טובה , סיומה אם יקרה יהיה דומה לסיום זוגיות שהיתה לי בשנות ה 20 סיום זוגיות טובה , אבל זהו. זה שונה משברון של חיים שלמים (משפחה ילדים בסיס כלכלי ) שסובב סביב בעל.

 

[מינה סתם]

נכון. לא היו ילדים

אבל היה 8 שנים של זוגיות ובטחון כך שאני חושבת שאני יכולה לנחש איזה משבר. אני לא משווה משברים אני רק אומרת שהמשבר לא חסין יחידניות. הוא יכול לקרות לי שוב והפעם כשאני עם ילדה. אם עכשיו נכנסתי לזוגיות והיא תמשך נגיד...10 שנים ואז תגמר בקול צעקה, גם אז יהיה משבר, הוא אותו משבר בגיל 30, 40 או 50. ומילה בקשר ללב שבור. הלב השבור נשבר נורא גם אחרי מערכת יחסים מוזרה של שנה אחת והרסיסים היו אפילו יותר קטנים משברון לב אחרי 8 שנים או במילים אחרות, האיכות ולא הכמות

בתקווה שהלב לא ישבר אלא יתמלא עוד ועוד

 

[אורora]

אבל זה בדיוק

את מדברת על שברון לב. ואני מדברת על התרסקות של חיים. זה לא אותו הדבר. אני אשלח לך לינק לאותם הודעות בפורום שקראתי. שבי וקראי אותם ותביני שעם כל הכאב של לב שבור (ואני לא מזלזלת בכלל זה משבר קשה מאוד) זה לא אותו הדבר. לפחות זו ההשוואה שלי. מכירה לא מעט נשים שחוו פרידה מזוגיות טובה, והתאבלו קשות. ומכירה כמה מקרים של נטישה של אשה עם ילדים. זו לא סטטיסטיקה אבל אי אפשר להשוות את רמת הנפילה.

 

[NיקהNוני]

לא חושבת שזה "יתרון ליחידנות"...

חושבת שזה תירוץ להמנעות מתוך פחד מכישלון . (ולא אומרת את זה, חלילה, כביקורת. ואם כבר ביקורת- אז רק על עצמי). אני חושבת שלכל דבר יש יתרונות ויש חסרונות אבל המנעות מדבר רק מתוך החשש שמשהו 'יתפקשש' בדרך לא משאירה צ'אנס לאפשרות שאולי זה בכל זאת יצליח... זה נכון שמערכות זוגיות רבות מסתיימות לא טוב ועדיין- אי אפשר למחוק ולבטל את הרגעים היפים שהיו ולעומת זאת- אפשר כן למזער נזקים. אם נכנסים למערכת יחסים בעיניים פקוחות ומתוך ידיעה שהיום הכל ורוד אבל בעוד 10/20/30 שנים דברים יכולים להשתנות (יש גם נשים שמפרקות חבילות מיוזמתן וחלקן גם בוגדות) אפשר, למשל, להכין הסכם ממון ושיתוף כשהיחסים טובים ואף אחד לא מחפש "לדפוק את השני". בהסכם כזה אפשר לכלול כל תסריט שניתן להעלות על הדעת: מה דינו של רכוש מלפני הנישואים, רכוש משותף, רכוש/הון שנצבר במהלך השנים, הגרלות, ירושות, אופציות, פנסיות/ב. מנהלים וכו' וכו'. חשוב גם להמשיך ולטפח את ה"אני הנפרד" שלנו גם בתוך מערכת זוגית, לשמור על חברויות שאינן דווקא משותפות (גם אם בווליום נמוך) ואפשר עוד. הכי חשוב, לדעתי, זה לא לפחד מהתמודדויות עתידיות שממילא לא ניתנות לצפיה מראש ולא וודאי שיגיעו. בקיצור- עם השכל של היום לא הייתי מהססת "לקפוץ לבריכה" ולא הייתי נותנת לפחדים להנחות את ההחלטות שלי אלא עושה כל שניתן כדי להיות מוכנה להם- וכשנגיע לגשר.......

 

[אורora]

אבל אני מסכימה איתך ב 100%

לא ניסיתי לאמר שאני מעדיפה לא לקחת סיכון. זו לא המסקנה שלי. מה שכתבתי בא ממקום אחר. האו בא ממקום של לפחות לשבר הזה אני לא חשופה עכשיו . שאני רואה את החששות הברורים של כל אותן נשים נשואות באושר (יותר או פחות) למישמע הסיפור הלא פשוט ההוא פשוט עלתה לי ההרגשה של "איזה כיף שזה לא נוגע לי עכשיו". בנוגע ל"בטחונות" שבחיי נישואים (כלכליים ונפשיים) כל זה טוב ויפה זוגיות שמתחילה מהמצב שבו אנחנו נימצאות. כמה נשים צעירות את מכירה שמתחתנות ושומרות על עצמאות כלכלית ועל האני ועל חברויות שאינן במסגרת הזוגיות (מהניסיון שלי כל חברה שהתחתנה ובעלה ואני לא נהיינו חברים נעלמה מחיי. אני מסתדרת מאוד טוב עם הבעלים של כל חברותי הנשואות , כי אלה שלא הסתדרתי הכי טוב עם הבעל שלהן פשוט התאדו ).

 

[NיקהNוני]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif