אני אגיד את מחשבתי בגרוש,
למרות שהיא כבר בוטאה. אבל איזה יהודי לא יגיד משהו עם ירשו לו?
אז הנה, תנו לי בבקשה גרוש שלכם ןאתן לכם את מחשבתי:
כולנו שופטים על פוליגמיות ממצב בו אנו נמצאים (ורבים נמצאים במונוגמיות).
מישהו חכם אמר שאי אפשר להבין משהו חדש עם משתמשים רק עם הכלים המוכרים. לחדש צריך גם כלים חדשים.
אותו דבר בקשר לפוליגמיה - אין לנו מוסג איך נרגיש בקשר אליה עד שלא ננסה. לא, איני מציע לעשות זאת. כל מה שאני אומר, שלגנות את התופעה זה לא נכון, כי אנו לא יודעים מה אנו חושבים באמת. כל מה שידוע לנו, מה כרגע, לפני ההתנסות, דעתינו על זה.
זה כמו שאשאל את הצעירים בני 20 האם הם רוצים לחיות 200 שנה. רבים יגידו שכן. אבל תשאלו זקנה בת 90 האם היא רוצה להמשיך לחיות כך עוד 20 שנה, ורובן תשתוקנה, או אף תענינה בשלילה. התנסות משנה את הדעות.
טוב, ובינתיים, בלי התנסות אישית (אם זכרוני לא מטעה אותי - ויש לו תכונה נבזית כזאת להראות לנו רק את מה שאנו רוצים באותו רגע), לי זה נראה לא מתאים עבורי. אני לא קנאי מי יודע מה (אולי ארים קול, אך לא בטוח שאהרוג (לרצות לא נחשב, נכון?) או אפילו ארים יד), אבל בכל זאת נראה לי שארגיש מאוד לא בנוח מידיעה כזו, כמו שאני בעצמי לא שש לעשות זאת. מצד שני, להגיד שלא היו פינטוזים, אפילו קצרים, לא אוכל. אבל פינטזתי גם שאני רוצח נהגים רעים בכביש ומגלה תרופה נגד סרטן. אבל בינתיים אף אחד לא רץ להכניס לכלא או לתת לי פרס נובל. הכל רק פינטוזים. האם זה נחשב?
דרך אגב, (טוב, זה לא קשור כל כך, אבל שוב, יהודי שמתחיל לדבר, תנסו להשתיק אותו) קראתי שבאיטליה אישה ניצחה במשפט נגד בעלה - היא האשימה אותו בבגידה כי הוא גילה לה שפעם חלם להיות עם מישהי אחרת. בית משפט הסכים איתה שזו בגידה, אפילו שהיא רק במחשבות, כלומר וירטואלית. אותי זה קצת מצמרר - מחרתיים יבואו לעצור אותי כי במחשבתי רציתי להרוג את הנהג שכמעט גרם לי לתאונה. אבל במשפט ישחררו, כי עורך דין שלי יגלה שבדיוק באותו רגע שבראשי הרגתי את הנהג, הוא היה עסוק במחשבות על הריגה של כל משתפחתו. כך שעוד יודו לי ויכלאו את הנהג לכל החיים (אבל יכלאו רק במחשבה). בררר. מצמרר, לא?
)
