לצערי, זו מסקנה (מסכנה?) בלתי נמנעת.
משום מה זה טבעי לנו, במקום לדבר על הבעיה, לעשות משהו בסתר כדי "לפתור" אותה, למרות שהפצרון הוא בעצם לקיחת אקומול נגד נשירת שערות (אהה, ראיתם? שיניתי את המטבע הלשון השחוקה של "אקמול נגד הריון". אולי זה לא כל כך דרמטי, אך עדיין די טיפשי נגד בעיות הנשירה).
רוב מחשבתינו ודברינו נבדלים ממעשינו. למה? כי אנחנו אנושיים. אבל למה זה נובע, בעצם, מאנושיות?
אהה, זה רק בגלל אי נוחות - אם נדבר עם בת זןגתינו, נרגיש אי נוחות כי בעצם נודה לה ולעצמינו שאנו לא מושלמים, שמשהו לא בסדר איתנו. לא, יותר קל לעשות בסתר משהו מאשר להודות שלא הכל בשליטתינו.
ויש גם עיניין נוסף - מציאות מרה מאוד ש: אנחנו מקבלים סליחה לאחר המעשה בקלות הרבה יותר גדולה מאשר אנו יכולים לקבל רשות לעשות משהו.
האם זה לא מגוכך? אני חושב שכן, אבל זו עובדה.
סתם, בשביל להדגים, לא אלך לזוגתיות, אלא דווקא לנושא שהועלה כאן לא מזמן - איך לטפל בבני טיפש-עשרה.
הצעקות וחוסר כבוד כלפינו - אלו הטענות הקבועות. אבל תשימו לב למשהו - האם זה לא נכון שאתם לא מרשים הרבה מאוד דברים לילדים האלו? האם הם לא למדו שהרבה יותר קל להם לקבל מכם סליחה (או אפילו לוותר על השלב הזה) מאשר לקבל מכם רשות?
תחשבו רגע בשקת בלי לצעוק עליי ועל דברי כפרה שלי - האם הרבה מאוד דברים שאסרתם לילדיכם, אתם בסופו של מעשיהם לא מקבלים? למה לחזור אחרי 10 אסור אם הילדה תבקש מכן, אך תסלחו לה על זה שהיא חזרה ב-2 בלילה אם היא רק תחייך לכם בצורה מתוקה? האם לא ייתכן שלו הייתם מרשים לה לחזור יותר מאוחר, אבל שתשתדל לא יותר מדי כי לא תהיו שקטים עד שהיא לא תחזור, האם במקרה כזה היא לא תחזור מקסימום ב-12?
תשובתי, (לספקנים - התשובה הזו מבוססת על נסיון) הרבה פעמים הילדה תשתדל לחזור לא הכי מאוחר.
אתם יודעים שצריכת מין מזונות בהולנד, ששם זה חוקי, יותר נמוכה מאשר בהרבה מדינות "נאורות" שמין ברחוב אסור בהן? למה? כי מה שאסור, מושכך אותנו יותר.
למה יש הטענים שאם ירשו סמים קלים, זה לא יגדיל את כמות השימוש, אלא יקטין - פשוט כי המותר פחות מושך.
טוב, נדמה לי שהתרחקתי מהנושא מקורי כל כך, שאין אפילו טעם לנסות לחזור, אבל כן יש טעם לסיים את הפוסט הזה (-: