חיים כמו עכברי מעבדה

[The Blue Fairy]

מוסיפה לסטטיסטיקה שלך

חברה מהנדסת מכונות, חברה מהנדסת מזון, חברה מהנדסת ביו-רפואית, שני ידידים מהנדסי חשמל (כולם מהטכניון) - כולם נתקלו במחסום של הניסיון בראיונות העבודה, חלקם הצליחו למצוא עבודה אחרי המון זמן וחלקם עדיין מחפשים. כולם עבדו בזמן הזה בעבודות מזדמנות..העיקר לעבוד.
אני כבר לא מדברת על החברים עם המקצועות הכלליים יותר כמו עריכת דין, פסיכולוגיה (כמוני) וכו'..

 

[יעלעל]

יש גם וגם

כמו תמיד, גם היום, יש צעירים שהם מפונקים ויש צעירים שלא בדיוק כמו פעם.
יחד עם זאת, בעוד ש"פעם" היה יותר פשוט למצוא עבודות ולהתחיל היום זה יותר מורכב כי יש יותר דרישות לניסיון ובכלל. ונכון, יש גם הרבה מפונקים. אני יודעת שהאיש שלי מחפש מהנדס שיסכים לעבוד במקום רחוק ומאוד קשה לו למצוא כי מהנדסים לא רוצים לעבוד רחוק, מעדיפים במרכז.
ברור שכל אחד יכול לתת דוגמאות אישיות לכאן ולכאן, כי יש מצבים לכאן ולכאן אבל המצב בשוק הוא כזה שהיום יותר ויותר אנשים מתבקשים להיות אקדמאים בשביל עבודות שפעם לא נדרשו תארים בשבילם. נדרשת היום מומחיות שפעם לא נדרשה וגם דברים שפעם עשו אנשים, היום עושות מכונות. יש תהליכים שאי אפשר לעצור, זה המצב.
סדרת הכתבות הזאת מציגה מצב, ברור שהיא מציגה גם דעה, את דעתו של מי שיצר את הכתבה, אבל בכל זאת, כדאי להקשיב ולראות ולא ישר לפסול ולומר 'זה לא ככה וכולם מפונקים'. לא כולם מפונקים. גרים לי כאן בבית שני בוגרים שאינם מפונקים להבנתי. יתכן שבעיני אחרים הם יחשבו כאלה, במיוחד הסטודנט, אבל לדעתי הם ממש בסדר מגור.
ואגב, מסכימה שלהגביל שעות עבודה ולשמור על שעות פנאי זה לא פינוק אלא ערך חשוב ביותר. אני חושבת שהיום כבר רוב האנשים מבינים שבראיה לאחור אין אנשים שאומרים לעצמם - 'אוי חבל שלא עבדתי יותר' אבל יש אנשים שאומרים 'אוי, חבל שלא הייתי יותר עם המשפחה שלי והילדים שלי'.

 

[תוהה באפילה]

יעל

כתבת את זה

אני חושבת שהיום כבר רוב האנשים מבינים שבראיה לאחור אין אנשים שאומרים לעצמם - 'אוי חבל שלא עבדתי יותר' אבל יש אנשים שאומרים 'אוי, חבל שלא הייתי יותר עם המשפחה שלי והילדים שלי'.

מנגד קבלי את מה שאני אומר וזה על עצמי בלבד
אם הייתי עו=בד פחות ורואה את הילדים יותר לא הייתי מגיע למה שיש לי היום זה נרכש ונבנה בעבודה קשה וערוכה על חשבון לראות את הילדים
אבל היום יש לי הכל ואני יכול לפצות ולטט לילדים כמעט הכל ובלי חשבון

כל החלטה בחיים היא דו צדדית אין לה רק צד אחד
אני רק טוען הדגש על אני ועל תפיסת עולמי שאיש צעיר יכול לעבוד יותק לקרוע את התחת יותר כי יש לו יותר כח
שיהיה יותר מבוגר זה יותר קשה לעבוד קשה ועדיף להיות חסר דאגות וחובות כי שאתה מבוגר יותר הבריאות לא כמו בגיל 20

וכן זה שאומר חבל שלא עבדתי יותר חסר לו משהו היום אוליי חובות טוליי דבריםן חומריים
זה שאומר חבל שלא הייתי יותר עםן הילדים מסודר ויש לו הכל

 

[יעלעל]

לא יודעת

לא בטוחה שאם אנשים עובדים עוד 3 שעות ביום הם עשירים יותר ומסוגלים לתת לילדים שלהם הרבה יותר. לא יודעת. רוב האנשים, אלה שעובדים כשכירים, יקבלו את אותה המשכורת פלוס מינוס גם אם יעבדו עוד 3 שעות ביום וגם אם לא.
המקרה שלך הוא מקרה מאוד מאוד, אבל מאוד מיוחד. לא מכירה הרבה אנשים שיורישו את מקום העבודה שלהם, העסק שלהם, לאדם שהם לא מכירים רק כי הוא עבד מאוד קשה. הרוב יורישו לילדים שלהם, לקרובים אחרים. באמת שמאוד קשה להשליך מהסיפור שלך לחיים בכלל. הדיון כאן הוא כללי ולא נוגע לאדם זה או אחר. רוב האנשים שאני מכירה (ואני כותבת רוב כדי שלא יקפצו ויגידו לי אבל משה....) כשהם כבר מבוגרים, מצטערים שלא טיילו יותר, שיחקו יותר, היו יותר עם המשפחה, בילו יותר, קראו יותר. לא מכירה אנשים שאומרים שחבל שהם לא עבדו עוד 3 שעות ביום. מצטערת, לא מכירה.
ואישית, אני חושבת שמאוד חשוב להיות עם הילדים כשהם צעירים, זה זמן שלא חוזר ולא חשוב כמה כסף יש לי היום (או אין לי) לתת להם לפצות על הזמן. אין פיצוי על זמן שהורים לא היו עם ילדיהם כשהם גדלו ועל כך שהם לא מכירים אותם. ושוב - דעתי האישית, נובעת מעצמי ויודעת שזה לא מתאים לכל אחד.

 

[תוהה באפילה]

תראי מה שקיבלתי

ירושה נשאר והושכר בכסף מהשכירות ממנתי חלק ההלוואה הענקית שלקחתי לכמה שניןם שהקמתי את העסק שלי
נכון זה עזר זה היה טיפה בים

כנגד ההלוואה מושכנו שתי הנכסים שירשתי + הבית שגרתי בו את יכולה לדמיין שזו הייתה הלוואה ענקית
אחרי זה עבדתי 18 שעות ביום והיו שבתות בהם רק ישנתי מאפיסת כוחות ולצבורכוחות לשבוע שיבוא אם הייתי נופל 2 נכסים היו הולכים לבנק

היום או בגיל 40 ומעלה זה מטלה קשה ודריישה שהגוף לא עומד בה ולא יעמוד בה
אז הייתי צעיר ופוחז עם בצים ענקיות כמו שאומרים

אגב תרשי לי לחלוק עלייך שעוןד 3 שעות עבודה לא ישנו כלום כי הם כן
אם ניקח אדם שלמד ומקבל 40 שח לשעה אפילו ברוטו זה תוספת של 3 שעות כפול 22 ימים ממוצע כפול 40 זה תוספת של 2640 שח
בשנה זה 31640 זה סכום ממש לא מבוטל שאפשר לעשות בו המון דברים
אני מודע שאני ואת כלכלית לא חושבים אותו דבר אבל נניח רק נניח שאדם כזה היה חוסך את הסכום של השלוש שעות הללו הוא היה מגיע ל 500000 אלף ב 10 שנים עם ריבית כמובן
וזה אומר לעבוד 12 שעות כל יום
כולנו רוצים לחיות כמו באמריקה ובשוויץ אבל לעבוד כמו ביוון שכלכלתה קורסת ושם יש אנשים שנוסעים לעבודה שעה וחצי לכל כיוון
כמו שאמרתי לכל דבר יש מחיר השאלה כמה ואיזה את מוכנה לשלם