כמי שגרה בחו"ל
זה לא שהכל זהב ונוצץ. להיות מהגר זה לא פשוט. עובדה שאני עדיין מבקרת בתפוז, ומתגעגעת לעברית ושיחה עם ישראלים. אני דוגמא להגירה מוצלחת, נשואה לאמריקאי, מבוססת כלכלית.
אבל... הילדים גדלו ללא סבא וסבתא. כן עם בני דודים, כי כל בני הדודים שלהם בארה"ב. הילדים אמריקאיים, הם ממש לא ישראלים, וצוחקים עלי על המבטא.
לא עזבתי כבחירה כלכלית, עזבתי מסבות שונות, אישיות, שלא קשורות כלל למצב בישראל. בין היתר, יש לי אזרחות אמריקאית מלידה, ורציתי להכיר את המשפחה האמריקאית.
יש סיבה למגורים בחו"ל, אבל צריך להגיע לזה עם עיניים פקוחות. קודם, החוקיות, לדעתי אין טעם להגר ללא מעמד חוקי, אחרת סתם נהיים שב"כים. אח"כ, להיות נטע זר זה לא לכולם. הרחוק מהמשפחה, זה גם גורם.
אחד הדברים שהכי קשים לי היום זה שיש לי אמא בת 80, והיא לבד בארץ. להביא אותה לפה זה לא אופציה. לבקר זה יקר, וקשה. היא באה לחגוג את ה80 אצלנו, ואנחנו נהיה שם בדצמבר, והבת שלי בארץ כרגע אז זה עוזר. אבל מה יהיה שנה הבאה? כשאבא גסס זה לא היה קל.
אז מה אומרים לזוג הצעיר? שואלים אותם את השאלות הקשות. סכ"ה זו החלטה שלהם.