כישורית כפר אלים ונורא!!!!!!!!!!!

ai27

Well-known member
אפשר גם לשאול מה קרא חדש בספר שהוא קורא עכשיו, מה קורה במקום בספר שעכשיו הוא קורא בו.
אתה ממשיך עם הרמיזות. לא לכולם יש זמן פנוי כל יום.
אם אתה רומז שאדם אמור לקרוא כל יום - אתה תעצבן אדם שלא יכול לקרוא כל יום.
לפעמים במקרה של עבריין ברור ששתיקה תביא לאלימות, ומוטב לענות בשקר. כשעונים לאדם, הוא מחליט אם להאמין או לא. אם לא יאמין וידרוש לדעת או לראות, אין ברירה אלא לסרב לענות ולהראות. עבריין לא מסוגל להקשיב ולהבין, ועדיף לענות לו בקיצור או לשתוק.
בהחלט.
המשמעות של שקר היא שאם השומע לא רואה את הראיות ולא יודע מה האמת, אפשר להתנהג כאילו האמת אחרת ממה שהיא כדי שיחשוב שזו האמת. היגיון כזה צריך להבין כדי לדעת איך כדאי ונכון לדבר. אם אענה לקטגור בשקר שלא פשעתי, הסנגור עלול להאמין לשקר ולחשוב גם כן שלא פשעתי, ואולי אז פחות ירצה להגן עליי כי יחשוב שלא צריך. אם יתפסו אותי בשקר, עלולים לכעוס עליי עוד יותר ולחשוד בי עוד יותר גם בהמשך.
סנגור הוא אדם שאמור לייצג אותך. אתה יכול לספר לו הכל בפרטיות, והוא יגיד לך מה להגיד לשופט ולקטגור.
אז למה שהוא יחשוב אחרת? הוא הרי אמר לך להגיד X.
 
אתה ממשיך עם הרמיזות. לא לכולם יש זמן פנוי כל יום.
אם אתה רומז שאדם אמור לקרוא כל יום - אתה תעצבן אדם שלא יכול לקרוא כל יום.

בהחלט.

סנגור הוא אדם שאמור לייצג אותך. אתה יכול לספר לו הכל בפרטיות, והוא יגיד לך מה להגיד לשופט ולקטגור.
אז למה שהוא יחשוב אחרת? הוא הרי אמר לך להגיד X.
אני שואל אם מבחינת הדיוק אפשר להגיד דבר נכון ועדיין לעבוד על האדם, ע"י שמדברים לא על העובדות עצמן אלא על מה שיאמין או לא יאמין. אדם יכול להגיד לי שלא שאל במה להאמין אלא מה העובדות. כדאי לשאול אדם אלו דברים שונים הוא עושה בחייו ובערך באיזו תדירות, כדי לדעת מה כדאי לשאול אותו בשיחות הבאות.
 

ai27

Well-known member
אני שואל אם מבחינת הדיוק אפשר להגיד דבר נכון ועדיין לעבוד על האדם, ע"י שמדברים לא על העובדות עצמן אלא על מה שיאמין או לא יאמין. אדם יכול להגיד לי שלא שאל במה להאמין אלא מה העובדות.
אתה מנסה ללמוד עריכת דין, מאדם שלא יודע עריכת-דין???
לך שאל עורך דין איך לשקר הכי טוב.
 

ai27

Well-known member
אני לא מדבר דווקא על משפטים, אלא על היגיון של דיוק בדיבור בכלל. האם צריך להגיד דבר לא נכון כדי להעביר מסר מוטעה.
לא - אתה יכול גם להעביר מסר מוטעה ברמיזה.

למשל - אם אתה מסרב לענות אם טענה מסויימת היא אמת,
אתה בעצם רומז שהיא שקר.

ובפוקר למשל - אנשים כל הזמן משקרים באמצעות שפת הגוף.
למשל אם הם נראים מתרגשים, או שיש להם תנועות חוזרות כשהם מתרגשים
ובסוף אתה מהמר על סמך ההנחה הזו ומגלה שהכל שקר.
 
לא - אתה יכול גם להעביר מסר מוטעה ברמיזה.

למשל - אם אתה מסרב לענות אם טענה מסויימת היא אמת,
אתה בעצם רומז שהיא שקר.

ובפוקר למשל - אנשים כל הזמן משקרים באמצעות שפת הגוף.
למשל אם הם נראים מתרגשים, או שיש להם תנועות חוזרות כשהם מתרגשים
ובסוף אתה מהמר על סמך ההנחה הזו ומגלה שהכל שקר.
גם כשאני עונה בשקר יכולים להבין את זה כרמז שהטענה שקרית. אם לא מאמינים לי, אני לא חייב להראות את האמת אם אני לא רוצה שידעו אותה. כך אם הצעתי להאמין לי, ולא האמינו, אולי מה שנותר לי הוא לא לענות כי אני לא רוצה לגלות את המידע. אולי בשאלות שבהן ברור שיש לי מניע להסתיר ולכן יחקרו יותר, אפשר להגיד שיאמינו לי במקום לענות בשקר ולהגיע לאותה תוצאה.
 

ai27

Well-known member
גם כשאני עונה בשקר יכולים להבין את זה כרמז שהטענה שקרית. אם לא מאמינים לי, אני לא חייב להראות את האמת אם אני לא רוצה שידעו אותה.
כך אם הצעתי להאמין לי, ולא האמינו, אולי מה שנותר לי הוא לא לענות כי אני לא רוצה לגלות את המידע.
אתה יכול לייצר סילוף באמצעות הרמיזה הזאת.
להגיד את האמת ואז כששואלים אם זה באמת נכון להגיד "אתה בוחר אם להאמין" או "אני לא יכול לגלות".
ככה לא יאמינו לך,
ויחשבו שהאמת היא ההפך ממה שאמרת.
 
אתה יכול לייצר סילוף באמצעות הרמיזה הזאת.
להגיד את האמת ואז כששואלים אם זה באמת נכון להגיד "אתה בוחר אם להאמין" או "אני לא יכול לגלות".
ככה לא יאמינו לך,
ויחשבו שהאמת היא ההפך ממה שאמרת.
למה בעצם? הרי בכל מקרה כשאדם אומר משהו, בוחרים אם להאמין לו. אז מה ההבדל בין אם יענה ויחליטו אם להאמין או לא, ובין אם יגיד "תעשה מה שאתה רוצה, תחליט אם אתה מאמין"? אולי מבחינה הגיונית זה אותו דבר. אני מנסה לשנות את העולם, גם בעזרת הדיבור המתעניין על תחביבים וגם בעזרת המשפטים המחאתיים שאני אוהב להגיד כמו "אני יכול להתחיל עם הבחורה הזו והזו". העולם מנסה לשנות אותי לרעה ולכפות עליי כיעור. חצי אמת יכולה למנוע אי הבנות לא כדאיות, כמו שהטוב יאמין לשקר שאמרתי לרע ולכן לא יגן עליי מפני הרע. הרי אם אגיד: "לא אמרתי שלא גנבתי אלא שאתה יכול להאמין שלא גנבתי", מיד ידעו שאני עובד עליהם. אדם יכול לדרוש לדעת עובדות ולא להסתפק באמונה. מצד שני, בכל מקרה אדם בוחר בשאלות כאלה אם להאמין ולכן אולי אין הבדל, ואני לא חייב לענות על השאלה. עיקר המלחמה שלי סביב אותה מטפלת שפעם הייתה לי ואהבתי מאוד, והפסיכולוג הציק לי בדיבור כדי שלא אצור אתה קשר והזיק קשה לשיחותיי עם אנשים. אני מבטא את אהבתי למטפלת ביחסים עם אנשים אחרים, כי היא הכי חשובה לי. אני צריך לא לדבר עם מי שלא יכול להבין את דבריי, לא לעשות מבטים מאיימים וקולות מפחידים, ולא ליצור קשר עם המטפלת כי לא רצתה בי. בכל מקרה, אין הצדקה לאלימות. אם המשטרה לא מתערבת, אצטרך להיעזר בצוות הסוציאלי בכפר ולדרוש שיטפלו ויפחיתו את האלימות ככל שאפשר.
 
נערך לאחרונה ב:

in bal1

Well-known member
אבל זה לא שחור-לבן
היום יש מגוון גדול יותר של פתרונות
בקריית חיים ואתא למשל יש די הרבה דיור מוגן, ולא כזה שצריך לקנות.

ישר למכור זה פזיז
אבל לדעתי כדאי לחפש חלופות.

אתה מספר שיש אצלכם המון פעילות מעניינת, לצד אלימות מטרידה ומתמשכת, שפוגעת בך במיוחד.
צריך לבחון את החלופות
אני מאמנת באחת הדירות בקריית אתא.אני מנסה לעזור לזוג חברים שגם הבן שלהם זקוק לדיור מוגן.זה לא כל כך פשוט כפי שחושבים.
לדעתי אנו צריכים מאד להזהר במה שאנו אומרים לו ומייעצים לו.אנו לא ממש רואים את התמונה המלאה.
 
אני מאמנת באחת הדירות בקריית אתא.אני מנסה לעזור לזוג חברים שגם הבן שלהם זקוק לדיור מוגן.זה לא כל כך פשוט כפי שחושבים.
לדעתי אנו צריכים מאד להזהר במה שאנו אומרים לו ומייעצים לו.אנו לא ממש רואים את התמונה המלאה.
גם אני חושב שזה יהיה קשה, ולא כדאי למהר לעזוב את המקום כי למרות התוקפנות והאלימות יש בו הרבה מעלות.
 
גם אני חושב שזה יהיה קשה, ולא כדאי למהר לעזוב את המקום כי למרות התוקפנות והאלימות יש בו הרבה מעלות.
אגב ענבל, השארתי לך עוד כמה הודעות. אנסה לסכם אותן: חשוב לדבר ברור כדי להשיג מטרות ביעילות. לא צריך להגיד דבר כשרואים שהוא שקר כי צריך לעשות כאילו האמת שונה, אבל השאלה אם אפשר להגיד משפט אמת ולהטעות גם כשהאחר לא רואה את האמת, בכך שמדברים לא על האמת עצמה אלא על מה שאולי יאמין. אני מניח שזה עוזר במשטרה ובבית המשפט אבל לא עם אדם שלא יכול להקשיב ולהבין. חשוב לדעת איך להצפין נכון ולהגיד שני משפטים רצופים מבלי שייוצר ביניהם קשר אסוציאטיבי אף שבהיגיון אינם קשורים, ודאי צריך לדבר על דברים חשובים ולהגיד רק מה שיש לו משמעות בקשר לאיזשהו תהליך הגיוני. מבטים מאיימים אינם מחאה, הם לא מציבים אותי בעמדת כוח אלא צריך לשדר שמחה וחיוביות. אני חושב שרצוי לדבר על דברים משמחים כמו יכולות והצלחות בחברה. חשוב להיזהר מהתנהגויות אובססיביות שעלולות להביא להצפנה לא נכונה וליצור אמירות לא רצויות. הגישה הבוגרת היא לא להגיע להתנהגויות אובססיביות, אלא פשוט לעשות מה שנוח לי. בכלל, אני חושב שאני צריך להפסיק לעסוק כל כך הרבה בשאלות מילוליות. אני מאמין כל כך בדיבור כי אני פילוסוף ואמן.
 
אני בסך הכול אמן ואדם מעניין ומיוחד. אני מתעניין בתחביבים של חברים ואומרים שאני חוקר, אני אוהב רעיונות מעניינים בקשר לדיבור כמו לדבר מאוד ברור בלי מטפורות ולהגיד תאמין לי במקום לשקר כדי למנוע אי הבנות לא כדאיות, ואני אוהב לחשוב על דברים מעניינים שמשמחים אותי כמו יכולות והצלחות שלי ביחסי אנוש. הרבה אנשים לא יודעים לקבל אדם מיוחד. אומרים לי שהסיבה שתוקפניים אליי בכפר היא שאני עושה מבטים מאיימים וקולות או נשיפות מפחידים. אני נלחם בעולם כי העולם מנסה לכפות עליי כיעור, למשל אני אוהב מאוד כבר הרבה שנים מטפלת שהייתה לי ועצוב שהיא לא רוצה אתי קשר, והפסיכולוג שטיפל בי ביחד אתה הציק לי בגלל רצוני בה והזיק קשה לשיחותיי עם אנשים.
 

knagent

Member
לאורך השנים הסביבה שלך שכנעה אותך שלא תוכל להיות עצמאי.
זה לא נכון, אל תאמין לזה.
הרבה יותר פשוט למטפל, לחונך, ולפעמים גם להורה לא לטפל בבעיה אלא פשוט להגיד שאתה לא יכול להיות עצמאי.

תאמין לי, הרבה אנשים נורמטיביים הם מפוזרים ושכחנים. הרבה אנשים כמעט שרפו את הבית כשניסו לבשל.
הרבה גברים נורמליים שמתגרשים/מתאלמנים חלילה ונשארים פתאום לבד, לא מבשלים לעצמם כי לא יודעים איך ומסתמכים על מזון קנוי או על ארוחות מבושלות שמביאים להם הביתה. ולמרות זאת הם אנשים עצמאיים שגרים לבד והם אפילו לא סובלים מליקוי כלשהו.
אני מכיר הרבה אנשים כאלה.

בארון חשמל כולם פוחדים לגעת. ומי שלא פוחד זה לא בגלל שהוא יותר נורמלי. אלא בגלל שיש לו בטחון עצמי. או שהוא פשוט למד חשמל.

כנ"ל לשלם על תיקונים וכל תחום אחר. אף אחד לא נולד עם זה. לומדים. יש אנשים שזה בא להם בקלות ויש אנשים שזה בא להם בקושי רב.
אבל זה לא הופך את זה לבלתי אפשרי. לומדים, לפעמים מצליחים ולפעמים לא מצליחים ומנסים שוב ושוב, זה תמיד ניסוי ותעייה אבל לבסוף אפשר ללמוד להסתדר לבד בכל תחום.

ברור שאנחנו לא כל יכולים, אנחנו רק בשר ודם וכולנו צריכים להיעזר אחד בשני. אפילו בן אדם שחי מרצונו על אי נטוש צריך מדי פעם להיעזר בסביבה הרחוקה שלו.
אבל מכאן ועד כפר טיפולי הדרך רחוקה.
אני לא איש מקצוע, אבל איך שאתה מתאר את זה, כישורית זה מקום שלוקח אותך אחורה ולא קדימה. מקום שמשכנע אותך שלא תצליח ללמוד להסתדר בחוץ. מקום ששומר עליך "מוקפא" שלא תזיק לעצמך או לאחרים אבל במחיר של חיים ללא משמעות וללא איכות חיים. חיים שכל כולם מתרכזים במי הציק לך או איך אתה הסתכלת על מישהו וללא תכנים משמעותיים מעבר לזה.

אני שמעתי כמה פעמים על מוסדות של "בית אקשטיין" מכון פוירשטיין. לפי מה ששמעתי הם כן הולכים בשיטה קצת שונה וכן מקדמים עצמאות. אמנם לא יצא לי להכיר מקרוב אבל אולי כדאי שתנסה לבדוק את זה.

בקשר למטפלת שהייתה לך. באופן כללי קשר בין מטפלת למטופל חוץ לטיפול הוא מאוד מאוד בעייתי. לא שמעתי מעולם שקשר כזה הצליח להחזיק מעמד ובמידה וכן נוצר קשר, בדרך כלל זה מתפוצץ די מהר וגורם סבל רב לשני הצדדים. בנוסף לזה יש בקשר כזה בעיות חוקיות ואתיות. מטפלת שנכנסת לקשר עם מטופל יכולה לאבד את העבודה שלה ובמקרים מסויימים אפילו להיכנס לכלא. וחבל שהפסיכולוג הציק לך במקום להסביר לך את זה.

ולבסוף, אפשר לשאול אותך שאלה אישית? תענה לי רק אם תרצה.
מה האבחנה שיש לך?
אני לא שואל סתם. פשוט איך שאתה מתאר את עצמך אולי יש לך אותה אבחנה כמו שלי.
 
נערך לאחרונה ב:
קודם כל תודה על התשובה. כמו שניסיתי להסביר, אני מאמין שאוכל להיות עצמאי אבל כרגע עדיין אינני מספיק עצמאי ואצטרך ללמוד. בקשר למטפלת: אני אוהב אותה לא כמטפלת אלא כאדם. היא חשובה לי. האדם יותר חשוב מהמקצוע, ואם אוהבים ורוצים אפשר למצוא דרך חוקית להתגבר על מכשול העבודה ולמשל להפסיק לעבוד ביחד ואחרי כמה זמן להיות בקשר. היא לא אהבה אותי ולא רצתה בי, וזה עצוב. אני מרגיש כבר הרבה שנים שהיא האישה הכי חשובה לי בחיים. היא סירבה לי ולא רוצה עוד לשמוע ממני. יש לי סינדרום אספרגר, שזה אוטיזם מיוחד שמקשה לתקשר ולהבין מצבים חברתיים. יחד עם זה, אני מאוד אינטליגנטי במלים ולכן התגברתי על קשיי הלמידה שלי ואני לומד בהצלחה באוניברסיטה. האוטיזם הקל גרם לי צרות נוראות בחיים, כמו שאהבתי את המטפלת ולא אהבה אותי והפסיכולוג הציק לי בגלל זה, כי היה מאוד קשה להבין ממני אז מה הרגשתי. לכן אני נלחם בעולם, כי אני שונה ומיוחד והעולם לא יודע לקבל את זה. כשאני פוחד להגיד מה אני מרגיש, אני נוטה להתפלסף. אגב, האם יש רע בכך שאני אוהב לדמיין שאני אומר לנשים שאני יכול להתחיל אתן? האם יש רע בלחשוב על נשים? זה שאני עושה בטעות קולות מפחידים זאת לא סיבה להרביץ. בכל פעם שאני חושב מלה עם האות ך כמו "אתך", יוצא לי הצליל כף מהפה. למרות התוקפנות והאלימות יש הרבה מעלות בכישורית, יש הרבה פעילויות יפות וענפי עבודה טובים וגם חדר אוכל טוב. זה כמובן לא מספיק אם יש תוקפנות ואלימות.
 
נערך לאחרונה ב:
אני בן אדם בסדר גמור. אני פשוט אוהב להתפלסף ולהשתעשע במלים אז אנשים חושבים שיש לי כוונות רעות, כי אנשים טיפשים.
 

knagent

Member
כן, תסמונת אספרגר זה מה שחשבתי שיש לך.
וגם לי יש תסמונת אספרגר. ובנוסף הפרעות חרדה ו-OCD קשה.

גם אצלי האוטיזם "הקל" הזה בתוספת חרדה מתמשכת גורם לי דברים קשים מאוד בחיים.
קשה לי לתקשר עם בני אדם והקושי הזה משתנה לפי תנאי המקום והזמן וגם לפי האדם שאיתו אני צריך לתקשר.
גם למדתי הרבה דברים בתקשורת עם אנשים למרות שלקח לי שנים ארוכות ללמוד את זה.
כמו למשל ליצור קשר עין עם מי שאני מדבר איתו. בתור ילד אף פעם לא יכולתי לעשות את זה. אחרי עשרות שנים כן למדתי ליצור קשר עין.
או למשל הביטוי "מה נשמע". לקח לי כמעט 30 שנה להבין שכשמישהו אומר לי מה נשמע או מה שלומך, הוא לא רוצה שאני אספר לו מה שלומי באמת, אלא זה רק ביטוי של שאילת שלום ונימוס וצריך לענות חזרה במילת נימוס ולא לספר לו על כל הבעיות שיש לי בחיים.
וגם אחרי שלמדתי את זה ועוד כמה דברים, עדיין קשה לי לתקשר עם אנשים. אבל אין לי ברירה כי אף אחד לא יעשה את זה במקומי.
אז אני מנסה להכריח את עצמי לתקשר עם אנשים כשיש בזה צורך חשוב, תוך כדי שזה גורם לי חרדה רבה.
ובגלל שתמיד קשה לי להסביר את עצמי אז להרבה אנשים קשה להבין אותי. וזה רק מגביר את החרדה.

הרבה שנים לא היה לי עבודה מסודרת אם בכלל.
אבל בשנים האחרונות אחרי דרך קשה מאוד הצלחתי לקבל ליווי תעסוקתי של עובדות סוציאליות, שהצליחו לעזור לי ברוך ה' למצוא מקום עבודה קבוע.
זה אפילו לא מפעל מוגן או תעסוקה נתמכת אלא מקום עבודה נורמלי במשרה חלקית שעו"ס מגיעה אליו פעם בכמה שבועות לראות שאני מסתדר שם.
זה לא היה קל אבל זה עוזר לי מאוד בחיים.
דרך אגב, תעיתי בשם כשכתבתי לך על בית אקשטיין. בית אקשטיין זה הארגון שנתן לי ליווי תעסוקתי. יש להם גם דיור מוגן אבל אני לא יודע אם יש בזה משהו טוב.
מה שאני שמעתי שיש להם גישה שונה לגבי מסגרות מוגנות ועצמאות זה מכון פוירשטיין. לא נעזרתי בהם בעצמי אבל שמעתי עליהם דברים טובים. זה האתר שלהם https://www.icelp.info/he .

לאורך השנים הרבה פעמים ניסו הציעו לי מסגרות מוגנות שונות כמו הוסטל ומעולם לא הסכמתי. תמיד הרגשתי משהו רע מאוד בלגור ביחד עם אנשים זרים ועוד בפיקוח הדוק של עו"סים שנוטלים ממני את החירות שלי בחיים. ובאותו הזמן לא באמת אכפת להם ממני. רק אכפת להם שהמוסד שלהם יתפקד כמו שצריך ויהיה שקט תעשייתי. גם במחיר של דיכוי האישיות של הנתמכים.
בפועל אני גר עם בני משפחה. גם זה לא הכי פשוט במיוחד שבני משפחתי הם אנשים מבוגרים שמכל מיני סיבות הם בתוך מן הכחשה כזאת שגורמת להם לחשוב שאולי לא באמת יש לי אספרגר וחרדה. ושאני סתם עושה להם חיים קשים. ובגלל שהם מבוגרים הם מצפים לעזרה ותמיכה ממני כל הזמן, למרות שאני עצמי במצב שצריך תמיכה. אבל מצד שני עם כל זאת אני כן מצליח לתמוך בהם הרבה ולעזור להם בדברים שאילו חלילה הייתי בהוסטל אף אחד לא היה עוזר להם.

אגב גם לי יש בעיה שאני עושה קולות שונים שיכולים להלחיץ את מי שלא מכיר.
אבל אצלי זה קורה בעיקר כשאני לבד או ליד קרובי משפחה ולא ליד אנשים זרים.
אבל זה קולות ממש לא נעימים לצופה מהצד וביחד עם הקולות אני גם מתחיל לקפוץ ולנשוך את הידיים שלי.
חוץ מזה הרבה פעמים אני מתחיל לדבר ולדקלם מילים מוזרות.
למשל לדלקם שמות נדירים של בני אדם.
או להגיד לעצמי רשימות של אנשים שאני מכיר שנפטרו מסרטן וכל אחד מאיזה סרטן הוא נפטר. או רשימות של סוגי סרטן.
אני חושב שלא קל לאנשים מהצד לראות דברים כאלה אבל גם לי קשה לשלוט בזה במיוחד שלפעמים זה מרגיע אותי.

לאחרונה עברתי דירה וזה סיפור לא פשוט בכלל איך עוברים דירה עם אספרגר וחרדה, כאשר בני המשפחה שלי רוצים שאני אטפל בכל התהליך ולא הם.
אוכל לספר על זה בהזדמנות כי עכשיו צריך ללכת.
רק אני יכול להגיד שכמה שזה קשה, מצד שני זה לימד אותי הרבה דברים שלא יכולתי ללמוד עם שום מטפל או איש מקצוע אחר.
כי הלימוד האמיתי איך להיות עצמאי הוא רק מתוך נסיון מעשי אמיתי בחיים!
וזה משהו שאי אפשר לקבל ברוב המסגרות הטיפוליות.
 

in bal1

Well-known member
כן, תסמונת אספרגר זה מה שחשבתי שיש לך.
וגם לי יש תסמונת אספרגר. ובנוסף הפרעות חרדה ו-OCD קשה.

גם אצלי האוטיזם "הקל" הזה בתוספת חרדה מתמשכת גורם לי דברים קשים מאוד בחיים.
קשה לי לתקשר עם בני אדם והקושי הזה משתנה לפי תנאי המקום והזמן וגם לפי האדם שאיתו אני צריך לתקשר.
גם למדתי הרבה דברים בתקשורת עם אנשים למרות שלקח לי שנים ארוכות ללמוד את זה.
כמו למשל ליצור קשר עין עם מי שאני מדבר איתו. בתור ילד אף פעם לא יכולתי לעשות את זה. אחרי עשרות שנים כן למדתי ליצור קשר עין.
או למשל הביטוי "מה נשמע". לקח לי כמעט 30 שנה להבין שכשמישהו אומר לי מה נשמע או מה שלומך, הוא לא רוצה שאני אספר לו מה שלומי באמת, אלא זה רק ביטוי של שאילת שלום ונימוס וצריך לענות חזרה במילת נימוס ולא לספר לו על כל הבעיות שיש לי בחיים.
וגם אחרי שלמדתי את זה ועוד כמה דברים, עדיין קשה לי לתקשר עם אנשים. אבל אין לי ברירה כי אף אחד לא יעשה את זה במקומי.
אז אני מנסה להכריח את עצמי לתקשר עם אנשים כשיש בזה צורך חשוב, תוך כדי שזה גורם לי חרדה רבה.
ובגלל שתמיד קשה לי להסביר את עצמי אז להרבה אנשים קשה להבין אותי. וזה רק מגביר את החרדה.

הרבה שנים לא היה לי עבודה מסודרת אם בכלל.
אבל בשנים האחרונות אחרי דרך קשה מאוד הצלחתי לקבל ליווי תעסוקתי של עובדות סוציאליות, שהצליחו לעזור לי ברוך ה' למצוא מקום עבודה קבוע.
זה אפילו לא מפעל מוגן או תעסוקה נתמכת אלא מקום עבודה נורמלי במשרה חלקית שעו"ס מגיעה אליו פעם בכמה שבועות לראות שאני מסתדר שם.
זה לא היה קל אבל זה עוזר לי מאוד בחיים.
דרך אגב, תעיתי בשם כשכתבתי לך על בית אקשטיין. בית אקשטיין זה הארגון שנתן לי ליווי תעסוקתי. יש להם גם דיור מוגן אבל אני לא יודע אם יש בזה משהו טוב.
מה שאני שמעתי שיש להם גישה שונה לגבי מסגרות מוגנות ועצמאות זה מכון פוירשטיין. לא נעזרתי בהם בעצמי אבל שמעתי עליהם דברים טובים. זה האתר שלהם https://www.icelp.info/he .

לאורך השנים הרבה פעמים ניסו הציעו לי מסגרות מוגנות שונות כמו הוסטל ומעולם לא הסכמתי. תמיד הרגשתי משהו רע מאוד בלגור ביחד עם אנשים זרים ועוד בפיקוח הדוק של עו"סים שנוטלים ממני את החירות שלי בחיים. ובאותו הזמן לא באמת אכפת להם ממני. רק אכפת להם שהמוסד שלהם יתפקד כמו שצריך ויהיה שקט תעשייתי. גם במחיר של דיכוי האישיות של הנתמכים.
בפועל אני גר עם בני משפחה. גם זה לא הכי פשוט במיוחד שבני משפחתי הם אנשים מבוגרים שמכל מיני סיבות הם בתוך מן הכחשה כזאת שגורמת להם לחשוב שאולי לא באמת יש לי אספרגר וחרדה. ושאני סתם עושה להם חיים קשים. ובגלל שהם מבוגרים הם מצפים לעזרה ותמיכה ממני כל הזמן, למרות שאני עצמי במצב שצריך תמיכה. אבל מצד שני עם כל זאת אני כן מצליח לתמוך בהם הרבה ולעזור להם בדברים שאילו חלילה הייתי בהוסטל אף אחד לא היה עוזר להם.

אגב גם לי יש בעיה שאני עושה קולות שונים שיכולים להלחיץ את מי שלא מכיר.
אבל אצלי זה קורה בעיקר כשאני לבד או ליד קרובי משפחה ולא ליד אנשים זרים.
אבל זה קולות ממש לא נעימים לצופה מהצד וביחד עם הקולות אני גם מתחיל לקפוץ ולנשוך את הידיים שלי.
חוץ מזה הרבה פעמים אני מתחיל לדבר ולדקלם מילים מוזרות.
למשל לדלקם שמות נדירים של בני אדם.
או להגיד לעצמי רשימות של אנשים שאני מכיר שנפטרו מסרטן וכל אחד מאיזה סרטן הוא נפטר. או רשימות של סוגי סרטן.
אני חושב שלא קל לאנשים מהצד לראות דברים כאלה אבל גם לי קשה לשלוט בזה במיוחד שלפעמים זה מרגיע אותי.

לאחרונה עברתי דירה וזה סיפור לא פשוט בכלל איך עוברים דירה עם אספרגר וחרדה, כאשר בני המשפחה שלי רוצים שאני אטפל בכל התהליך ולא הם.
אוכל לספר על זה בהזדמנות כי עכשיו צריך ללכת.
רק אני יכול להגיד שכמה שזה קשה, מצד שני זה לימד אותי הרבה דברים שלא יכולתי ללמוד עם שום מטפל או איש מקצוע אחר.
כי הלימוד האמיתי איך להיות עצמאי הוא רק מתוך נסיון מעשי אמיתי בחיים!
וזה משהו שאי אפשר לקבל ברוב המסגרות הטיפוליות.
"להגיד לעצמי רשימת אנשים שאני מכיר שנפטרו מסרטן" למה אתה דווקא בוחר להשתמש בדבר שלילי? האם זה לא מכניס אותך למתחים וחרדות שגם ככה אתה סובל מהם.למה לא להגיד לעצמך רשימה של דברים חיוביים? לדוגמא:זמרים שאתה אוהב,סופרים,ממציאים ועוד.
 
"להגיד לעצמי רשימת אנשים שאני מכיר שנפטרו מסרטן" למה אתה דווקא בוחר להשתמש בדבר שלילי? האם זה לא מכניס אותך למתחים וחרדות שגם ככה אתה סובל מהם.למה לא להגיד לעצמך רשימה של דברים חיוביים? לדוגמא:זמרים שאתה אוהב,סופרים,ממציאים ועוד.
היא צודקת. אסור לשמוח על אנשים שסובלים ושמתים ממחלות. יש בעולם הרבה סבל, אבל יש גם טוב ואותו צריך לנצל ולעסוק בדברים משמחים. כוון את חייך לטוב ולא לרע.
 
אני לא חושבת שזה משמח.משום מה זה אולי מרגיע.
עדיף לא להתנחם בכך שגם אחרים סובלים, כי העובדה הזאת רק יותר עצובה. צריך לשאוף לטוב. אני מקווה ומניח שלך קנאגט אין סרטן. על השפעות מהנזק המוחי אפשר להתגבר עם הרבה רצון, כך אני מאמין. לי יש נזק מוחי וקשיי למידה ובכל זאת הצלחתי ללמוד בהצלחה באוניברסיטה. כדאי לעבוד בנושאים שמעניינים את האדם, וגם ללמוד אותם וליהנות מהעיסוק בהם. המשפחה כמעט תמיד אוהבת גם אם קשה לה לבטא את זה, וחשוב להשתדל לשמור על יחסים טובים עם המשפחה ויחד עם זה לתת מרחב וזמן פנוי לכל צד כדי להקל על היחסים. מסגרת עלולה לפעמים להיות קשה, אבל חשוב להשקיע בכל מסגרת שנמצאים בה כדי להתקדם בחיים ממסגרת למסגרת אחרת. צריך גם להתאמן לבצע מחויבויות, בהתחלה אפשר לבקש עזרה. לא קשה לשמור על יחסים טובים עם אנשים, רק צריך לעשות מעשים טובים באופן אמתי. אדם צריך ונועד לעזור לעצמו ולהיטיב עם עצמו, ולפני הכול לאהוב את עצמו. היזהר לא לנשוך את הידיים שלך, כי זה עלול להזיק לך. אני מקווה שהצלחתי לעזור.
 
נערך לאחרונה ב:
למעלה