כישורית כפר אלים ונורא!!!!!!!!!!!

knagent

Member
עדיף לא להתנחם בכך שגם אחרים סובלים, כי העובדה הזאת רק יותר עצובה. צריך לשאוף לטוב. אני מקווה ומניח שלך קנאגט אין סרטן. על השפעות מהנזק המוחי אפשר להתגבר עם הרבה רצון, כך אני מאמין. לי יש נזק מוחי וקשיי למידה ובכל זאת הצלחתי ללמוד בהצלחה באוניברסיטה. כדאי לעבוד בנושאים שמעניינים את האדם, וגם ללמוד אותם וליהנות מהעיסוק בהם. המשפחה כמעט תמיד אוהבת גם אם קשה לה לבטא את זה, וחשוב להשתדל לשמור על יחסים טובים עם המשפחה ויחד עם זה לתת מרחב וזמן פנוי לכל צד כדי להקל על היחסים. מסגרת עלולה לפעמים להיות קשה, אבל חשוב להשקיע בכל מסגרת שנמצאים בה כדי להתקדם בחיים ממסגרת למסגרת אחרת. צריך גם להתאמן לבצע מחויבויות, בהתחלה אפשר לבקש עזרה. לא קשה לשמור על יחסים טובים עם אנשים, רק צריך לעשות מעשים טובים באופן אמתי. אדם צריך ונועד לעזור לעצמו ולהיטיב עם עצמו, ולפני הכול לאהוב את עצמו. היזהר לא לנשוך את הידיים שלך, כי זה עלול להזיק לך. אני מקווה שהצלחתי לעזור.
תראה את התגובה שכתבתי לענבל.
אני ממש לא שמח בזה ואפילו להיפך.
פשוט האוטיזם שלי גורם לי לדלקם רשימות שונות של אנשים עם מחלות וכדומה.

זה שאני נושך את הידיים שלי זה לא שנאה עצמית או פגיעה עצמית חס וחלילה.
פשוט אצלי יש התקפים של קולות שאני עושה שמתלווה לזה נשיכת ידיים.
אף רופא לא הצליח להבין מה זה בדיוק אצלי.
אני מניח שזה נוירולוגי וזה חלק מהאוטיזם.
 
תראה את התגובה שכתבתי לענבל.
אני ממש לא שמח בזה ואפילו להיפך.
פשוט האוטיזם שלי גורם לי לדלקם רשימות שונות של אנשים עם מחלות וכדומה.

זה שאני נושך את הידיים שלי זה לא שנאה עצמית או פגיעה עצמית חס וחלילה.
פשוט אצלי יש התקפים של קולות שאני עושה שמתלווה לזה נשיכת ידיים.
אף רופא לא הצליח להבין מה זה בדיוק אצלי.
אני מניח שזה נוירולוגי וזה חלק מהאוטיזם.
כמו שכתבתי לך עכשיו בתגובה אחרת, אני מאמין לך שאתה אדם טוב ואכפת לך מחולי הסרטן, ואולי דווקא בגלל זה אתה חושב עליהם. תוכל לשמוח שאתה אדם טוב שדואג לאנשים. אני מקווה שנשיכת הידיים לא תזיק לך. גם לי יש אובססיות עצביות כחלק מהאוטיזם, כמו הקולות שאני משמיע. אצלי זה לא בא בהתקפים, אלא הרגל שאני לא מבחין בו או לא לגמרי מבחין בו. לידידתי הטובה שהייתה עד עכשיו חברתי, יש מחלת פרנויה קשה כבר הרבה שנים ודואגים לה וגם אני דואג לה. מה שטענתי שחשוב להיות שמח ולחשוב על דברים טובים, כמו דברים שאתה אוהב לעשות ושמעניינים אותך, ודברים שהצלחת בהם ומשמחים אותך.
 

knagent

Member
"להגיד לעצמי רשימת אנשים שאני מכיר שנפטרו מסרטן" למה אתה דווקא בוחר להשתמש בדבר שלילי? האם זה לא מכניס אותך למתחים וחרדות שגם ככה אתה סובל מהם.למה לא להגיד לעצמך רשימה של דברים חיוביים? לדוגמא:זמרים שאתה אוהב,סופרים,ממציאים ועוד.
אני לא חושב שאני בוחר להשתמש דווקא בדבר הזה שהוא דבר שלילי.
לא בחרתי בזה, נולדתי עם ההתנהגות של התעסקות חריגה בדברים שליליים בכלל ובמחלות בפרט.
מאז שאני זוכר את עצמי, ואני זוכר את עצמי מגיל קטן מאוד, התעניינתי לפרטי פרטים במחלות ובאנשים שיש להם כל מיני מחלות.
אני לא חושב שאני יכול להפסיק בכוח לעסוק בזה. וגם אם כן זה יפריע לי מאוד, כמה שקשה להבין את זה.

זה לא שאני חס וחלילה שמח שיש לאנשים את המחלות האלה. כל האנשים שאני נוהג לדלקם את השמות שלהם, הייתי מעדיף שלא יהיה להם סרטן וכמובן שלא ייפטרו מסרטן. במיוחד שחלק מהאנשים זה ידידים שלי או קרובי משפחה של ידידים שלי. הייתי שמח הרבה יותר אם היו ממשיכים לחיות ואם המשפחות שלהם לא היו חוות את הכאב הגדול של לטפל באדם סופני ואז גם להתאבל על מותו. זה דבר פשוט נורא ואין בזה שום ספק.

אבל זה לא קשור בכלל לעניין שאני נוהג לדלקם רשימות של אנשים. זה פשוט חלק מהאוטיזם שלי.
 
אני לא חושב שאני בוחר להשתמש דווקא בדבר הזה שהוא דבר שלילי.
לא בחרתי בזה, נולדתי עם ההתנהגות של התעסקות חריגה בדברים שליליים בכלל ובמחלות בפרט.
מאז שאני זוכר את עצמי, ואני זוכר את עצמי מגיל קטן מאוד, התעניינתי לפרטי פרטים במחלות ובאנשים שיש להם כל מיני מחלות.
אני לא חושב שאני יכול להפסיק בכוח לעסוק בזה. וגם אם כן זה יפריע לי מאוד, כמה שקשה להבין את זה.

זה לא שאני חס וחלילה שמח שיש לאנשים את המחלות האלה. כל האנשים שאני נוהג לדלקם את השמות שלהם, הייתי מעדיף שלא יהיה להם סרטן וכמובן שלא ייפטרו מסרטן. במיוחד שחלק מהאנשים זה ידידים שלי או קרובי משפחה של ידידים שלי. הייתי שמח הרבה יותר אם היו ממשיכים לחיות ואם המשפחות שלהם לא היו חוות את הכאב הגדול של לטפל באדם סופני ואז גם להתאבל על מותו. זה דבר פשוט נורא ואין בזה שום ספק.

אבל זה לא קשור בכלל לעניין שאני נוהג לדלקם רשימות של אנשים. זה פשוט חלק מהאוטיזם שלי.
אני מאמין לך שאתה מזדהה עם עצב החולים והסובלים, ויפה שאדם יעסוק במה שמעניין אותו כדי לתת תוכן לחייו ולהרגיש טוב. תוכל אף לשמוח על כך שאתה אדם טוב שדואג למצבם של חולי סרטן ואולי בגלל זה אתה חושב עליהם הרבה. מקווה מאוד שכל ידידיך ומכריך שחולים בסרטן, יבריאו וירגישו טוב, אף שקשה מאוד להבריא מהמחלה הזאת והיא יכולה לעשות כאבים איומים.
 

knagent

Member
אני מאמין לך שאתה מזדהה עם עצב החולים והסובלים, ויפה שאדם יעסוק במה שמעניין אותו כדי לתת תוכן לחייו ולהרגיש טוב. תוכל אף לשמוח על כך שאתה אדם טוב שדואג למצבם של חולי סרטן ואולי בגלל זה אתה חושב עליהם הרבה. מקווה מאוד שכל ידידיך ומכריך שחולים בסרטן, יבריאו וירגישו טוב, אף שקשה מאוד להבריא מהמחלה הזאת והיא יכולה לעשות כאבים איומים.
אני בכלל הבאתי את הנושא הזה בתור דוגמא לדברים מוזרים שאני עושה.
בנוסף לקולות מוזרים ונשיכות ידיים ועוד הרבה דברים אחרים.

אני מביא את זה רק בתור דוגמא שדברים כאלה הם לא סיבה ללכת לדיור מוגן או לכפר טיפולי!
גם לא קושי בלבשל/לכבס/לנקות או לעשות תיקונים בבית.

אפילו לא קושי תקשורתי שאופייני לתסמונת אספרגר.
כל אלה הם לא סיבה ללכת לגור במקום שמדרדר אותך וגורם לך רגרסיה בתחומים שונים.

בוודאי שהסביבה מעדיפה אחרת. גם אם הסביבה מורכבת מאנשים טובים ואוהבים כמו הורים ומטפלים שרוצים בטובת המטופל.
כי בסופו של דבר רוב האנשים הנורמטיביים רוצים שקט, גם אם זה שקט תעשייתי שלא באמת פותר שום בעיה.
הורים זקנים רוצים חיים שקטים.
מטפלים רוצים עבודה נינוחה ולא רוצים שיטרידו אותם יותר מדי.
ברגע שמסדרים אדם במסגרת טיפולית כולם מרגישים שעשו את מה שצריך ואותו אדם כבר יקבל את מה שזקוק לו.

אבל כמו שהם דואגים לעצמם שיהיה להם טוב,
ככה גם אתה צריך לדאוג לעצמך שיהיה לך טוב.
 

in bal1

Well-known member
אני לא חושב שאני בוחר להשתמש דווקא בדבר הזה שהוא דבר שלילי.
לא בחרתי בזה, נולדתי עם ההתנהגות של התעסקות חריגה בדברים שליליים בכלל ובמחלות בפרט.
מאז שאני זוכר את עצמי, ואני זוכר את עצמי מגיל קטן מאוד, התעניינתי לפרטי פרטים במחלות ובאנשים שיש להם כל מיני מחלות.
אני לא חושב שאני יכול להפסיק בכוח לעסוק בזה. וגם אם כן זה יפריע לי מאוד, כמה שקשה להבין את זה.

זה לא שאני חס וחלילה שמח שיש לאנשים את המחלות האלה. כל האנשים שאני נוהג לדלקם את השמות שלהם, הייתי מעדיף שלא יהיה להם סרטן וכמובן שלא ייפטרו מסרטן. במיוחד שחלק מהאנשים זה ידידים שלי או קרובי משפחה של ידידים שלי. הייתי שמח הרבה יותר אם היו ממשיכים לחיות ואם המשפחות שלהם לא היו חוות את הכאב הגדול של לטפל באדם סופני ואז גם להתאבל על מותו. זה דבר פשוט נורא ואין בזה שום ספק.

אבל זה לא קשור בכלל לעניין שאני נוהג לדלקם רשימות של אנשים. זה פשוט חלק מהאוטיזם שלי.
ושוב מציעה שתנסה לדקלם רשימה של אנשים בנושאים חיוביים.בטוחה שאם תנסה תצליח.אתה לא עומד בשום מבחן.קח את זה לאט,לאט.
 

knagent

Member
ושוב מציעה שתנסה לדקלם רשימה של אנשים בנושאים חיוביים.בטוחה שאם תנסה תצליח.אתה לא עומד בשום מבחן.קח את זה לאט,לאט.
מי שלא נמצא במקום הזה לא מבין על מה אני מדבר.

אני מקווה שאני לא נשמע כרגע יותר מדי תוקפני,
אבל אני מדקלם כי מיני דברים, חלקם בנושאים יותר נעימים לאוזן וחלקם פחות.
זה לא לגמרי נשלט אבל מה שבטוח שאני לא קובע את הנושאים לפי עצות/הצעות/בקשות של אנשים.
יש לי מספיק בעיות אמיתיות שצריך לפתור.
אני לא רואה דבר שלילי בדקלום רשימות אנשים שנפטרו מסרטן.
להיות חולה בסרטן חס וחלילה זה שלילי. לעבור טיפולים עם תופעות לוואי קשות ומייסרות זה שלילי.
לדקלם רשימות זה לא שלילי מבחינתי לפחות.

כאמור יש לי צורך לספר לעצמי רשימות של כל מיני דברים.
יש משמעות לתכנים ולא רק לעצם ה-"דקלום".
לכן אם יש לי צורך לעסוק בנושא של מחלות, שום נושא אחר לא יכול להחליף את הצורך הזה.
אני יכול לדקלם סתם ככה רשימה של אנשים בריאים במצב טוב והכל אצלם חיובי.
אבל אין לי שום סיבה לעשות את זה כי זה לא עונה לי על שום צורך.

אני לא יודע עד כמה אני ברור. אבל קשה מאוד להסביר את זה למי שלא מבין את הראש שלי.
 

in bal1

Well-known member
מי שלא נמצא במקום הזה לא מבין על מה אני מדבר.

אני מקווה שאני לא נשמע כרגע יותר מדי תוקפני,
אבל אני מדקלם כי מיני דברים, חלקם בנושאים יותר נעימים לאוזן וחלקם פחות.
זה לא לגמרי נשלט אבל מה שבטוח שאני לא קובע את הנושאים לפי עצות/הצעות/בקשות של אנשים.
יש לי מספיק בעיות אמיתיות שצריך לפתור.
אני לא רואה דבר שלילי בדקלום רשימות אנשים שנפטרו מסרטן.
להיות חולה בסרטן חס וחלילה זה שלילי. לעבור טיפולים עם תופעות לוואי קשות ומייסרות זה שלילי.
לדקלם רשימות זה לא שלילי מבחינתי לפחות.

כאמור יש לי צורך לספר לעצמי רשימות של כל מיני דברים.
יש משמעות לתכנים ולא רק לעצם ה-"דקלום".
לכן אם יש לי צורך לעסוק בנושא של מחלות, שום נושא אחר לא יכול להחליף את הצורך הזה.
אני יכול לדקלם סתם ככה רשימה של אנשים בריאים במצב טוב והכל אצלם חיובי.
אבל אין לי שום סיבה לעשות את זה כי זה לא עונה לי על שום צורך.

אני לא יודע עד כמה אני ברור. אבל קשה מאוד להסביר את זה למי שלא מבין את הראש שלי.
אתה מאד ברור.ואם יש לך את הצורך לדקלם רשימת אנשים שנפטרו מסרטן אז המשך כך.
אספר לך משהו ברשותך.במקצועי אני מאמנת כושר.אחד המתאמנים שלי יש תסמונת אספרגר.
ואחת התכונות אצלו.ואני מניחה שזה לא רק אצלו זה לזכור דברים לפירטי פרטים טובים ורעים גם אם הם היו לפני 20 שנה ויותר.
עם הדברים הטובים אין כלל בעיה.עם הרעים זה מין מעגל כזה.הוא מדבר על הדברים הרעים וזה מכניס אותו לעוד יותר מתחים וחרדות וכך חוזר חלילה.
אם זה לא מכניס אותך לעצב כלשהו לדקלם על אנשים שנפטרו מסרטן אז אני אחרונה שאומר לך להפסיק.
 

knagent

Member
אתה מאד ברור.ואם יש לך את הצורך לדקלם רשימת אנשים שנפטרו מסרטן אז המשך כך.
אספר לך משהו ברשותך.במקצועי אני מאמנת כושר.אחד המתאמנים שלי יש תסמונת אספרגר.
ואחת התכונות אצלו.ואני מניחה שזה לא רק אצלו זה לזכור דברים לפירטי פרטים טובים ורעים גם אם הם היו לפני 20 שנה ויותר.
עם הדברים הטובים אין כלל בעיה.עם הרעים זה מין מעגל כזה.הוא מדבר על הדברים הרעים וזה מכניס אותו לעוד יותר מתחים וחרדות וכך חוזר חלילה.
אם זה לא מכניס אותך לעצב כלשהו לדקלם על אנשים שנפטרו מסרטן אז אני אחרונה שאומר לך להפסיק.
את צודקת, גם אצלי יש בעיה שאני זוכר דברים שקרו לפני 20-30 שנה לפעמים לפרטי פרטים.
וכשאר נזכר בדברים לא טובים, זה אכן לא עושה לי טוב.
אבל למיטב הבנתי זה לא קשור לרשימות שאני מדקלם.
חוץ מזה, כשמדובר בדברים לא טובים שאני זוכר מלפני עשרות שונים, זה לא משנה אם אני מדבר על זה או לא. מספיק לי שהזכרונות באים מאליהם כדי שזה יכניס אותי למתח. אולי אפילו הפוך, אם אני אדבר על זה עם מישהו, אני אשחרר ואז ארגיש יותר טוב.
בכל זאת אם הייתי יכול להחליף את ההרגל של להקריא לעצמי רשימת נפטרים במשהו יותר חיובי הייתי אולי עושה זאת. אבל כאמור לא בטוח שזה אפשרי ובכל מקרה יש לי דברים יותר דחופים במלחמת ההישרדות היום יומית שלי.
אני כן סובל ממתח וחרדה, אבל זה בעיקר בגלל חששות מהעתיד הקרוב והרחוק ולא בגלל העבר.
 

in bal1

Well-known member
את צודקת, גם אצלי יש בעיה שאני זוכר דברים שקרו לפני 20-30 שנה לפעמים לפרטי פרטים.
וכשאר נזכר בדברים לא טובים, זה אכן לא עושה לי טוב.
אבל למיטב הבנתי זה לא קשור לרשימות שאני מדקלם.
חוץ מזה, כשמדובר בדברים לא טובים שאני זוכר מלפני עשרות שונים, זה לא משנה אם אני מדבר על זה או לא. מספיק לי שהזכרונות באים מאליהם כדי שזה יכניס אותי למתח. אולי אפילו הפוך, אם אני אדבר על זה עם מישהו, אני אשחרר ואז ארגיש יותר טוב.
בכל זאת אם הייתי יכול להחליף את ההרגל של להקריא לעצמי רשימת נפטרים במשהו יותר חיובי הייתי אולי עושה זאת. אבל כאמור לא בטוח שזה אפשרי ובכל מקרה יש לי דברים יותר דחופים במלחמת ההישרדות היום יומית שלי.
אני כן סובל ממתח וחרדה, אבל זה בעיקר בגלל חששות מהעתיד הקרוב והרחוק ולא בגלל העבר.
אפשר לתת לךטיפ קטן לגבי מתח וחרדה לגבי העתיד הקרוב או הרחוק?
 

ai27

Well-known member
מי שלא נמצא במקום הזה לא מבין על מה אני מדבר.

אני מקווה שאני לא נשמע כרגע יותר מדי תוקפני,
אבל אני מדקלם כי מיני דברים, חלקם בנושאים יותר נעימים לאוזן וחלקם פחות.
זה לא לגמרי נשלט אבל מה שבטוח שאני לא קובע את הנושאים לפי עצות/הצעות/בקשות של אנשים.
יש לי מספיק בעיות אמיתיות שצריך לפתור.
אני לא רואה דבר שלילי בדקלום רשימות אנשים שנפטרו מסרטן.
להיות חולה בסרטן חס וחלילה זה שלילי. לעבור טיפולים עם תופעות לוואי קשות ומייסרות זה שלילי.
לדקלם רשימות זה לא שלילי מבחינתי לפחות.

כאמור יש לי צורך לספר לעצמי רשימות של כל מיני דברים.
יש משמעות לתכנים ולא רק לעצם ה-"דקלום".
לכן אם יש לי צורך לעסוק בנושא של מחלות, שום נושא אחר לא יכול להחליף את הצורך הזה.
אני יכול לדקלם סתם ככה רשימה של אנשים בריאים במצב טוב והכל אצלם חיובי.
אבל אין לי שום סיבה לעשות את זה כי זה לא עונה לי על שום צורך.

אני לא יודע עד כמה אני ברור. אבל קשה מאוד להסביר את זה למי שלא מבין את הראש שלי.
עכשיו זה מאוד ברור,תודה לך.
יתכן שיעזור להוסיף הבהרה שתספק קונטקסט עבור אחרים. יש כאלו שמבקשים למשל לצרף רשימה זו לתפילות על בריאותם (או עילוי נשמתם).
 
אני משמיע עיצורים מסוימים שנוחים לי במצבים מסוימים, וזה מפחיד את חברי הכפר אז הם רבים אתי. זאת התנהגות אובססיבית שקשורה להפרעות עצביות מלידה. זאת בוודאי לא הצדקה לאלימות.
 
עברתי דברים נוראים בשנים האחרונות, אבל שרדתי וזה חישל אותי ונתן לי תובנות. אני דווקא נמנע מדיבורים פשטניים כמו "מה נשמע" שהתשובה עליהם מנומסת בלבד, ומעדיף לחפש את הדיבור המורכב והמתעניין כמו לשאול על תחביבים ועל מסגרות ונושאים משותפים. אני עושה קולות בטעות באופן אובססיבי, אבל פעם שלא הייתי מודע לזה שהם מרתיעים אנשים חשבתי שהם דרך להילחם בעולם כדי לשפר אותו. אני נאלץ להילחם בעולם כי העולם כופה עליי כיעור. אם אעבור, אצטרך להיות בטוח שלמדתי ואני כבר מספיק עצמאי כדי שאוכל להישאר במקום החדש.
 

knagent

Member
עברתי דברים נוראים בשנים האחרונות, אבל שרדתי וזה חישל אותי ונתן לי תובנות. אני דווקא נמנע מדיבורים פשטניים כמו "מה נשמע" שהתשובה עליהם מנומסת בלבד, ומעדיף לחפש את הדיבור המורכב והמתעניין כמו לשאול על תחביבים ועל מסגרות ונושאים משותפים. אני עושה קולות בטעות באופן אובססיבי, אבל פעם שלא הייתי מודע לזה שהם מרתיעים אנשים חשבתי שהם דרך להילחם בעולם כדי לשפר אותו. אני נאלץ להילחם בעולם כי העולם כופה עליי כיעור. אם אעבור, אצטרך להיות בטוח שלמדתי ואני כבר מספיק עצמאי כדי שאוכל להישאר במקום החדש.
1) אני גם משתדל להימנע מדיבורים סתמיים כמו "מה נשמע". אבל אין מה לעשות כי הסביבה הנורמטיבית כן רוצה דיבורים כאלה. ואני לא רוצה ניתוק מהסביבה כי מהנסיון האישי שלי ניתוק מהסביבה ובדידות עשו לי מאוד לא טוב.
2) לדעתי האישית לשאול על תחביבים אפשר רק מישהו שאני כבר בקשר כלשהו איתו. אבל לא סתם ככה כדבר הראשון שאני שואל אותו.
3) למה אתה חושב שהקולות הם דרך להילחם בעולם ?
4) להילחם בעולם זה מושג מאוד כוללני. גם אני מרגיש לעיתים קרובות שאני נלחם בעולם. אבל כל מלחמה, גדולה או קטנה צריכה אסטרטגיה טובה כדי להצליח.
אחד הדברים באסטרטגיה נכונה זה להגדיר מטרות מדוייקות למלחמה. אי אפשר לעשות מלחמה רק כי צריך להילחם. צריך להגדיר בצורה ברורה איזה מטרות רוצים להשיג במלחמה. האם המלחמה באמת תשיג את המטרות ? אולי יש פתרון לא מלחמתי שיכול להשיג את אותן המטרות אבל עם פחות נזק וכאב ?
אם אכן חייבים להילחם צריך להגדיר מי האויב ומי לא. אי אפשר להילחם בכל מה שזז. צריך שלא ייפגעו חפים מפשע.
וכמובן צריך לפתח אסטרטגיה איך משיגים את המטרות. מתי עושים זאת בכוח ומתי במוח. כי המטרה היא בדרך כלל לא להילחם אלא לנצח. ואין עניין להילחם אם בסוף מפסידים.
וגם כשמתחילים לנצח והאויב מבקש הפסקת אש או הסכם שלום. לדעת מתי אי אפשר להאמין למילה אחת של האויב.
ומתי אפשר להאמין אבל לבדוק ולא לסמוך על המילה.
וגם לדעת מתי האויב מפסיק להיות אויב.
 
1) אני גם משתדל להימנע מדיבורים סתמיים כמו "מה נשמע". אבל אין מה לעשות כי הסביבה הנורמטיבית כן רוצה דיבורים כאלה. ואני לא רוצה ניתוק מהסביבה כי מהנסיון האישי שלי ניתוק מהסביבה ובדידות עשו לי מאוד לא טוב.
2) לדעתי האישית לשאול על תחביבים אפשר רק מישהו שאני כבר בקשר כלשהו איתו. אבל לא סתם ככה כדבר הראשון שאני שואל אותו.
3) למה אתה חושב שהקולות הם דרך להילחם בעולם ?
4) להילחם בעולם זה מושג מאוד כוללני. גם אני מרגיש לעיתים קרובות שאני נלחם בעולם. אבל כל מלחמה, גדולה או קטנה צריכה אסטרטגיה טובה כדי להצליח.
אחד הדברים באסטרטגיה נכונה זה להגדיר מטרות מדוייקות למלחמה. אי אפשר לעשות מלחמה רק כי צריך להילחם. צריך להגדיר בצורה ברורה איזה מטרות רוצים להשיג במלחמה. האם המלחמה באמת תשיג את המטרות ? אולי יש פתרון לא מלחמתי שיכול להשיג את אותן המטרות אבל עם פחות נזק וכאב ?
אם אכן חייבים להילחם צריך להגדיר מי האויב ומי לא. אי אפשר להילחם בכל מה שזז. צריך שלא ייפגעו חפים מפשע.
וכמובן צריך לפתח אסטרטגיה איך משיגים את המטרות. מתי עושים זאת בכוח ומתי במוח. כי המטרה היא בדרך כלל לא להילחם אלא לנצח. ואין עניין להילחם אם בסוף מפסידים.
וגם כשמתחילים לנצח והאויב מבקש הפסקת אש או הסכם שלום. לדעת מתי אי אפשר להאמין למילה אחת של האויב.
ומתי אפשר להאמין אבל לבדוק ולא לסמוך על המילה.
וגם לדעת מתי האויב מפסיק להיות אויב.
מטרתי שהעולם יהפוך ליותר רוחני ולא יכפה עליי חומרנות, ולכן אני עושה מחאה אמנותית. חשבתי שהקולות מחאה. העולם מנסה לכפות עליי חומרנות כי אני מדבר שונה, למשל בזה שהסתבכתי עם אנשים מסוכנים, בזה שהפסיכולוג הציק לי כי אהבתי את עובדת ההשמה, בזה שמדריך שטף לי את המוח, ובזה שחברים הפסיקו לדבר אתי בתקופה ששכחתי איך משוחחים עם אנשים. אני יותר רוחני ולכן נלחם כדי שגם העולם יהיה רוחני ולא חומרני. אוכל להיות עם קבוצה מסוימת של חברים שאוהבים את דרך הדיבור הרוחנית שלי. אולי אנשים מתרחקים ממני בכפר ופחות רוצים לדבר אתי כי אני עושה מבטים מאיימים וקולות מפחידים ולא נעימים.
 
נערך לאחרונה ב:
גם לי יש אובססיה חזקה למלים. בזמן האחרון כשמשעמם לי אני מדבר שטויות אפילו בלי להבחין, וזה עוזר לי להעביר את הזמן ואת השעמום.
 
מעסיק אחד אמר לי שיש לי היכולת להסתדר עם זרים, והחונך שהיה לי אמר לי שאם הפונה אליי אינו פושע אגיד לו מה שאני חושב. למה התכוונו לדעתכם?
 
אולי אם אומרים לשופט או לשוטר למה אני מצפה שיבחר להאמין לי, והוא לא מאמין, אפשר להגיד שאני לא יכול לענות על השאלה ויחליט בעצמו. פושע לא יקשיב לי ולא יבין את דבריי. זה שאני יכול ליצור קשר מסוים זה חיובי ומשמח, אין סיבה לא לדבר על זה. העיקר לא לעשות קולות ומבטים מפחידים.
 
צריך להיות שמח על הצלחות ועל מה שיש. צריך לעשות כאילו אומרים כי יודעים שהאמת אחרת, ולא כאילו רק מצפים שיאמינו. אם השומע יחשוד שאני עושה כאילו, יחליט אם להאמין לי. אם אסרב לענות, ידעו שאני מסתיר.
 
למעלה