משתנה
זה משתנה ממשפחה למשפחה. יש הורים שמבינים שגם אם הילד כבר לא בן 18 הוא עדין עולה כסף, יש הורים שלא. יש הורים שיש להם ויש הורים שלא. יתכן שלאמא יש יותר כסף מאשר לאבא ואז סביר שהיא נושאת יותר בנטל אחרי שנפסקת חובת המזונות ויש מצבים שהאבא מרוויח יותר ואז הוא יכול לתת גם בהמשך. אבל מאחר ומדובר בילדים בוגרים, הילד עצמו יכול לשוחח עם ההורים, ביחד או כל אחד בנפרד, אפשר לבדוק ציפיות הדדיות ולפי זה להחליט מי נותן מה. נער בן 21 יכול לגשת לשיחה גם עם ההורה עמו הוא גר וגם עם ההורה השני. כמובן שיש מצבים בהם גם ההורים מסוכסכים כל כך והמלחמה על ליבו של הילד עוברת בכיס שלו. "אמא נותנת לך 2000 ש"ח לחודש? אז אני אתן 2005 ש"ח". בקיצור, אין תשובה חד משמעית להתנהלות כגרושים פרט לענין שאחרי גיל 18 החוק לא מחייב מזונות והילד עצמו יכול לדבר עם ההורה. כאן גם באה לידי ביטוי גדלות האב במקרה שנמנעו ממנו ביקורים כשהילד היה צעיר, אם בגלל האמא ואם בגלל הילד עצמו, האם הוא ייתן לילד בלי קשר לכמה שמרו איתו על קשר או שהוא ינער חוצנו מילד שלא היה בקשר עמו בילדות. בקיצור - אין תשובות נכונות או לא נכונות.