לא אמא של מוצרט (כנראה) אז מה עושים?

[קליספרה]

תכל'ס על כל אחד כזה שמצליח

יש מליונים שמנסים
חלקם ביינונים
רובם אפילו לא בינוניים.

אין לי שום בעיה עם אדם שרץ אחרי חלומו
כל עוד הוא לא חושב שכולם צריכים לממן לו את החלום הזה.
אם אתה בוחר להשקיע כל אגורה במוזיקה כי אתה חושב שאתה מוזיקאי גדול, כל הכבוד לך. מה שתעשה בכסף שלך הוא עניינך מה שתעשה בכסף שלי זה כבר ענייני..

 

[נומלה]

בכל הדברים האלה צריך לתמוך כשהילד

הוא ילד. זה הזמן ללמוד כינור, פסנתר חליל גם לפשוטי עם עם מוזיקליות ממוצעת (ומטה). זה הזמן לכל רפוסי הגו לעסוק במחול, בלט, התעמלות מכשירים וכו. זה הזמן למאותגרי הגובה לשחק כדורסל בחוגים ולמגמגמים לשחק בהצגות בחוגים. כאשר עושים את זה בגיל המתאים אז הם כבר יקבלו את הפידבק המתאים מהסביבה, מהמורים שלהם, מחבריהם לחיבת הפעילות, ויתכן שיחליטו לעסוק בכל הדברים הטובים האלה כתחביב. ואז אם יש לך את האמצעים לתמוך בתחביבים של צאצעייך עד גיל שיבה, למה לא לתמוך?

ואם הוא / היא חושב שיש לו ביד את הדבר הבא אבל את בטוחה שזה יהיה כשלון, זכותך להגיד: בבקשה חקור את הנושא לפני שאתה ממשיך על חשבוני. רוצה להיות משורר? תשב בכיתת יצירה ותשמע ביקורת. רוצה להיות פסנתרן - קח מבקר רציני שיעריך את נגינתך. במילים אחרות: תתחיל צנוע וקטן תוך כדי שאתה מפרנס את עצמך ואני אעזור גם (אבל לא רק). התנסות זה גם חשוב, ועזרה בקטן זה לא בהכרח המון כסף.

 

[BrightEye]

וכתבה רלוונטית לגבי המקצועות הלא כלכליים

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4433789,00.html

בימים האחרונים הזדמן לי לקרוא מאמרים שנכתבו על-ידי "בני הדור האבוד", צעירים שבחרו ללמוד תארים לא פרקטיים וכעת מקוננים על חיים של רדיפה אחר עבודות זמניות עם שכר נמוך וללא כל ביטחון תעסוקתי. רבים מהם יעידו על עצמם שבחרו ללכת עם הלב וללמוד "משהו לנשמה". קשה לי להבין מדוע הצעירים הללו מוצאים לנכון להאשים מישהו מלבד עצמם על המצב העגום שאליו נקלעו. מדוע לא הלכו ללמוד מקצוע שיש פרנסה בצדו?

 

[BrightEye]

(האמירה היא של כותב הכתבה)

 

[נועה לביא]

הם אומרים שני דברים נפרדים

אחד מהם באמת מראה על "מגיע לי", ובאחר הם צודקים. משהו בסגנון של - זה שקשה למצוא עבודה לא אומר שלמי שלוקח אותך לעבודה מותר להלין את השכר שלך ו/או לדרוש שבזמנך החופשי גם תקחי את הילדים שלו מהגן.

 

[נועה לביא]

איך את יודעת שלא?

אם הוא לא יהיה המחליף של פגניני כי הוא מסוגל להוציא רק צליל אחד וגם זה בקושי זה עניין אחד, אבל אם הוא כבר התחיל כילד ללכת לחוג נגינה בכינור (או כלי אחר) ומקבל פידבקים חיוביים מהגורמים המקצועיים, איך את יודעת מה הגבול?

לגבי ספרי שירה וספרים בכלל, למיטב הבנתי, כל עוד לא הוצאת רב מכר זה באמת גרושים (סופר שהוציא רב מכר, סיפר לי לגבי הספרים שקדמו לכך שהוא מרוויח משהו כמו 3 שקלים מכל מכירה...), אבל איך את יודעת שהוא לא יוציא? וחוצמזה, מי אמר שמי שמתעסק בכתיבה מתעסק רק בכתיבה? (ההוא מהסוגריים כותב אבל גם מלמד מתמטיקה ופיזיקה באקדמיה)

 

[אחותו של שקספיר]

ומה עם אבא אימא של פגניני הנסתר?

אלא על פגניני נסתר
שחושב שיוכל להתפרנס מכך
ובפועל- איש לא מכיר את כשרונו הנסתר
ואינו עובד למחייתו
או בצורה מינימליסטית
ונזקק לעזרת הסיוע של אבא ואימא של פגניני.

בכלל לא מדובר על המשורר במגירה שמתפרנס כמורה לפיזיקה
אלא על המשורר שחושב שהוא צריך להגות ולשורר כל ימיו
ולא לומד מקצוע ולא עובד אלא באופן מזדמן ואקראי
ובצורה זו או אחרת נסמך על תקציב הוריו וסבלנותם.

 

[BrightEye]

בעיני זה משהו לא נכון ולא תקין

אז במקרה הזה זו התשובה לתמיכה או עידוד.
עידוד כן, תמיכה רק באופן מאוד מוגבל, בכל זאת ה"ילד" רצוי שיעמוד על הרגליים שלו.

 

[נועה לביא]

אני לא רואה איך זה בכלל אפשרי

שמישהו רק "ישורר" כל חייו. גם שפר מזלו להיוולד למשפחת אריסון. גם אם הוא לא חייב לעשות דברים אחרים בשביל מחייתו, זה לא ריאלי פשוט לכתוב שירים כל היום. אולי "פזמונים", או, לחילופין, "זבל" (ע"ע "רוצה בנות... ולא אכפת לי גם מאיך שהן נראות... כי כל מה שמעניין זה רק בנות").

 

[נומלה]

למשורר הזה הייתי אומרת (אילו הייתי אמא שלו)

שמה שנתן זך, שאול טשרניחובסקי, לאה גולדברג ויהודה עמיחי עשו טוב מספיק גם בשבילו ושילך לעבוד וישורר בשעות שהוא לא עובד.

 

[אמא של דפנה]

אבי הנחית אותי בגיל 22 נחיתה מאוד כואבת

עד היום לא אשכח לו את זה והוא כבר מת.

רק לפני 6 שנים הגעתי למה שאני אוהבת מאוד עד היום.
לצערי בגלל והפעם באמת בגלל הורי זה יהיה תחביב לכל חיי ולא מקצוע כמו שחשבתי.

תיזהרו עם מה שאתם מנחיתים על הילדים שלכם.
תזהרו כשאתם הורגים להם חלומות.

מה יקרה אם בגיל 40 הילד יתפכח ויגלה שזה לא מה שהוא חשב ורק אז יחליף מקצוע ויבנה את עצמו.
האם יקרה אסון - לדעתי לא? ממש לא.

 

[BrightEye]

השאלה מי יפרנס אותו עד גיל 40...

בזמן שהוא חולם חלומות.

 

[אמא של דפנה]

הוא את עצמו בזמן שהוא גר אצל ההורים

אחי בן 40 עדיין חי עם אמא ומפרנס את עצמו.

הדבר היחיד שהיא עוזרת לו זה בדלק למכונית וגג על הראש.

 

[iris mom of two]

אני חושבת שזה לא שאלה לבוגרים אלא להורים

ליסודי.

אני מקווה שהנחלתי לילדים הגיון בריא. כשהם בוגרים לא לחלום חלומות באספניה, אלא לעשות דברים שהם טובים בהם ויכולים להיות עצמאיים. האם אתמוך בהם אם מה שהם אוהבים לא לגמרי מתאים לצורת החיים שלי? כן! האם אממן אותם? לא! האם אתן להם מתנות, לפעמים יקרות? כן!

אני חושבת שצריך להפריד בין תמיכה כלכלית שיכולה לסרס את הילד ובין תמיכה הורית שמחזקת. וזה מתחיל לא בגיל 30 או 20 אלא בגיל יומיים.

 

[adif11]

אני מיחסת את השאלה למצב בו הילד שהשתחרר

מהצבא מעונין להרשם ללימודים מסוימים, מצפה או מקווה שההורים יעזרו במימון שכ"ל וההורים חושבים שהלימודים לא תואמים את כישוריו.
מה עושים ?
בעיני באמת דילמה . יכולה רק לאמר לך שההורים שלי במצב כזה "זרמו" איתי לפני שנים רבות ולא הצטערו על כך.
התעקשתי להרשם לאוניברסיטה לתחום שעל פניו לא היה לי שום סיכוי להתקבל ו/או להצליח בלימודים.
הם לא אמרו מילה ושילמו בשמחה את דמי ההרשמה ולאחר שהתקבלתי, גם את שכ"ל.
במפתיע הצלחתי . לדעתי חלק גדול בהצלחה הזו שייך לפירגון ולתמיכה שלהם.

 

[אמא של דפנה]

אותי לימדה פסיכולוגית לפני כמה שנים טובות

שזה החלטה של הבת שלי ואני צריכה לכבד אותה.

אז רצתה ללמוד אומנות ולמדה שנה וחצי עד שפרשה וחזרה ללימודים רגילים (תיכון).

נכון לכרגע השאיפות שלה לעבוד שנה במקצוע שלי ולחסוך כסף ואם לא יספיק אנחנו נשלים לה
ואחרי שנה לעבור לעבוד במקצוע במשרת סטודנטית כדי לשמור את המקום וללמוד במקביל פסיכולוגיה.

אמרתי לה בהצלחה ! לא עומדת בדרכה ומאחלת לה את כל הטוב שבעולם וכמובן אם תצטרך נעזור כספית
ככל האפשר.

 

[mykal]

המתבגרים הפכו בוגרים,

זו הזדמנות גם לי להיות כאן עם בוגרת.

ולשאלה בדיון הזה--המבוגר גם אם הוא יחסית צעיר,
מרגיש שהוא 'המשהו הבא הכי הכי...' ולא משנה באיזה תחום,
חשוב לא 'לשבור אותו, לאפשר, לעודד ואולי אפילו לתמוך מעט.
אבל אם הוא בא אלינו בענין, צריך וחשוב לומר לו--בא תתכנן את עתידך נכון,
בוא נעזור לך--אבל גם בארגון הזמן,
מתי אתה עובד לפרנסתך, ואיך אתה מבקש לממש את חלומך.
בנותי--כל אחת בזמנה עשתה 'הסבה מקצועית'
שזה לימודים ולא קרוב הביתה, עודדנו--אבל בהחלט המשיבו לעבוד,
(אמנם בהקטנת משרה, וזה בסדר)
בתחום האומנותי--הפרנסה יותר קשה, אבל בלימודים ובאימונים--לוקחים מאמן אישי,
ובינתיים עובדים.
איש המקצוע המלוה יאמר להם בעצמו--אם הוא רקדן מקצועי, או כנר מחונן,
או שזה רק בבחינת תחביב.
כדי להגיע למסקנה המבוגר הצעיר צריך להתנסות בעצמו ולהשתכנע בעצמו.
אמירות 'הוריות' לא משכנעות אלא מרגיזות.
לכן בעיני לא ההורה אמור לתווך לו את מגבלותיו, מספיק בוגר להתמודד מול המציאות.

 

[shavririt]

רוב המשוררים והסופרים עובדים לפרנסתם..

והכתיבה היא סוג של בונוס שאם מצליח ומאפשר פרנסה במשך הזמן, מה טוב.
גם מקצועות אחרים כמו נגינה, משחק, אמנות ושירה, אפשר לרוב לראות כבר מילדות מה יכולותיו, ועדיין-
רוב האמנים עובדים בתחומים דומים ונוספים כמו עיתונאות, תקשורת וכו'.

מבחינת מימון של לימודים בתחום, גם לדעתי אפשר ורצוי לעזור קצת אך לא לממן לגמרי,
במיוחד באותם מקצועות שאינם מאפשרים פרנסה סבירה.

ד.א. אך דומה- קורה שילד מתחיל ללמוד וכבר מימן בעזרתנו, אבל אחרי שהתחיל התברר לו שטעה.
לי זה קרה פעמיים. זה לא נעים וגם הבעתי דעתי מראש שהבחירה לא מתאימה, אבל זרמנו.
ואפילו על שהבעתי דעה נגד, כעסו עלי שאני לא מאמינה ביכולות ובנטייה האישית. ובסוף צדקתי,
אבל עדיין לא הטפתי מוסר אח"כ ("אמרתי לך..") אבל כן הזכרתי כדי שיקשיבו להורים.
בסוף אכן השינוי התברר כנכון ומוצלח, למרות שזה עלה בניסיון כושל וכמובן בכסף שהלך לטמיון.

 

[אחותו של שקספיר]

במקרה דנן אין עבודה באמנות הנ"ל

גם אצלי היה ילד שהלך ללמוד (מתמטיקה ) בטכניון
וחשבנו שזה אולי מתאים לו מבחינת תחומי עיניין
אבל---מה יעשה עם זה?
ואחרי שנה הוא החליט לשנות כוון ובחר מנהל עסקים וכלכלה
ושנת לימודים "הלכה" לטימיון, על כל משמעות הזמן והתקציב שלה.

אבל ה"משוררים" וה"ציירים" זה לא אותו נושא
כי ברור על הסף (להורים במקרה זה) שההתכנות שלהם לפרנס את עצמם מתחום העיסוק- קלושה.
יתרה מזאת- אחד מהצעירים גם אומר בריש גלי- שכנראה יחיה כדלפון כל חייו, שכן בכוונתו לא לעבוד מעבר לעבודה מזדמנת כי ברצונו לעסוק באומנותו.

 

[נועה לביא]

מה יעשה עם זה?

כנראה ירוויח יותר טוב מכמה שירוויח עם מנהל עסקים וכלכלה. בזבוז זה בטח לא, אפילו בכלכלה יש חובות של קורסים במתמטיקה שהוא אמור להיות פטור מהן אחרי שעשה מתמטיקה שנה א'.