לא אמא של מוצרט (כנראה) אז מה עושים?

[רזאי]

אין עבודה בזה?

בכל חברות ההיטק שאני מכירה יחסית מקרוב, המתמטיקאים מרוויחים את המשכורות הגבוהות ביותר.
הבן שלי לומד (גם) מתמטיקה, אבל הכיוון שלו מחקרי. אני מתנחמת בזה, שאם יהיה לו קשה, תמיד מחכה לו משרה מכניסה מאוד...

 

[נועה לביא]

גם בארה"ב מתמטיקה זה המקצוע הכי רווחי

לפי איזה סקר שהם עשו לפני כמה שנים. אחותו היא לא הראשונה שאומרת את זה, ממש מתמיהה מאיפה צצה הסטיגמה הכ"כ לא קשורה למציאות הזאת. אולי זה קשור לזה שעבור חלק ניכר מהעולם מתמטיקה=לפתור תרגילים מעצבנים...

 

[רזאי]

 

[iris mom of two]

אחת הסיבות שאני לא אעצור את הילדים

שלי מלבחור איזה נושא למידה שהם רק ירצו, כולל למוד הסטוריה שזה מה שהבת רוצה, זה שממני מנעו ללמוד מתמטיקה. אמרו לי מה יש לעשות עם זה. אז למדתי כלכלה ומנהל עסקים. הייתי רו"ח עד ששנאתי את זה כל כך שיכולתי להתפוצץ, והיום כבר שנים אני אמא בבית.

ב1987 למודי המתמטיקה היו עם פוטנציאל לקרירה הרבה יותר מוצלחת. אז כשהבת אמרה שהיא רוצה ללמוד הסטוריה, אמרתי בסדר. ואני חותמת על הצ'ק. אם היא תלמד מה שהיא תאהב ותקבל ציונים טובים היא תמצא מה לעשות עם זה.

 

[נועה לביא]

אני חושבת שזה בסדר גמור ואף חשוב

שהורים יתרמו מידע ונסיון ויסבירו לילד דבר או שניים שמצפים לו אם יבחר במסלול מקצועי X. העניין הוא שכדאי שההסבר שלהם יהיה... נכון. יכול להיות שההורים שלך צדקו בשנת 1987 במצב התעשיה של אז (למרות שקשה לי להאמין שלבוגר מתמטיקה היה קשה להשתלב במסלול פיננסי), היום זה פשוט לא נכון. גם לפני עשור לא. בכלל, כדאי שההורה ישים לב שהוא מדבר מהראש ולא מהבטן, לא נראה לי כמו משימה קלה.

 

[iris mom of two]

אני חושבת שאת טועה

אני חושבת שכן, צריך לעשות מחקר ולבדוק מה יצפה. אני כמעט בטוחה שהבת תצטרך לעשות תואר שני במקצוע מסוים בשביל קרירה, אבל זה בסדר.היא תמצא את מקומה, אפילו עם תואר בהסטוריה.

ההורים שלי פסלו בלי בכלל לבדוק. בני דורי שלמדו מתמטיקה מצאו קריירות בהיי טק, באקטואריה, ושאר תחומים מובילים ורווחיים.

זה בדיוק העניין, מי שאוהב את מה שהוא עושה, בלי פשרות, אבל עם כשרונות, ימצא איך להצליח בחיים. ההגדרה להצלחה לא צריכה להיות מה גודל חשבון הבנק, אלא האם אותו אדם נהנה ללכת לעבודה, האם אותו אדם נהנה בזמן שהוא לא בעבודה. זו הצלחה אמיתית.

 

[נועה לביא]

טועה במה? לא הבנתי

כי אני די מסכימה עם מה שאמרת. בכלל, פסילה כ"כ נחרצת מעידה לדעתי על כך שלא נעשה שום מחקר, בד"כ. בכלל, הבת שלך מתכוונת ללמוד בישראל (חשבתי שהילדים שלך לא יודעים עברית) או בארה"ב? כי בארה"ב ממילא התואר הראשון הוא יותר כללי וממילא מקצועות זה יותר תואר שני או דוקטורט או בתי ספר למיניהם שצריך תואר ראשון בשביל להתקבל אליהם מלכתחילה, לא?

 

[iris mom of two]

בארה"ב

היא כבר התקבלה לתואר ראשון. כשתחזור משנת השרות בישראל תתחיל את הלימודים.

אני מגד פסילה, נקודה.

 

[נומלה]

אנחנו הלכנו בהפוכה

כשעלה תחום לימודים נחשק שחשבנו שמאוד לא מתאים, עודדנו אותה לקחת קורס מבוא באוניברסיטה הפתוחה כדי לטעום את התחום. שלושה שבועות לתוך הקורס כבר היה ברור גם לה שהיא לא מתחברת. שלושה שבועות אחר כך היא החליטה ללמוד מה שחשבתי כבר בגיל 10 שיתאים לה. עכשיו נראה האם היא אכן תדבוק בדעתה (יש עוד טיול גדול לפני). אז נכון שהיתה הוצאה של כסף אבל מבחינתי זה כסף שהוצא בתבונה.

 

[תוהה באפילה]

דבר אחד אני יכול להגיד

ואני כותב את זה היום ממרומי 52 שנותיי

כילד דיסלקט בזמני לא ידעו לאבחן את הבעיה
תמיד היו אומרים להורים הילד עם פוטנציאל אבל
תמיד מאחורי הגב העו אומרים המורים הסתום שלא מצליח לחתוב בלי שגיאות קתיב

ההורים אז האמינו במורים ובידע למורה היה כבוד
ואז בבית היו מגיעים העונשים הדבילים
אבא היה כותב משפט ארוך ואני צריך להעתיק 100 פעם
ואם זה לא קרה הייתי חוטף לא היה זכויות הילד וכל החרטא של היום

מבחינת המערכת אני מקסימום הייתי יכול להיות פועל יצור
ושאבה אקדמאי ועוד מנכל בכיר בבנק זה לא היה אפשרי

גדלתי התפתחתי אני בעל 3 תארים אקדמאים באחד לפני סיום התואר השני
מנהל שני חברות מעסיק 70 עובדים +-
אבא לשני ילדים שניהם עם תואר ראשון ושניהם סימו לפני תום הצבא את התואר

אז בואי נסכם שאין לך את היכולת להחליט איפה היא תרקוד ובאיזה רמה
אין לך את הכלי להחליט איזה אומנית היא תהיה

אבל יש לך את היכולת כבוגרת להכניס בה לוזריות שהיא לא ולא ולא
ואת היכולת הכלקלית לדכות לה את הדרישות והשאיפות
החיים גדולים מימך והילדה לא מתומתמת היא תראה לבד שהיא לא טובה אם וכאשר
יהיו לה מורים שיסבירו לה אם וכן ואם לא ולמה לא

אגב היא גם לא תהיה אניישטיין לפי דברייך והבנתך
תשלחי אותה לעבודה בשביל מה לבזבז שנים בתיכון
השמים הם הגבול ואת לעולם לא תדעי מה יצה ממנה

חוץ מזה למה לדכא יצירתיות של ילד גם לחלום לנסות ולהכשל זה חוויה מתקנת בחיים
למה לתת לילדה להסתובב שנים עם בטן מלאה שדיכית לה את היצירתיות ודפקת אותה

אין לך כסף שבי דברי איתה תסבירי זה המצב אני ואבה לא יכולים לממן ילדים מבינים ורואים בכיתה
עשירים וכאלה אם קשיים כלכליים היא לא מתומתמת

היא אוליי תהיה עצובה אבל תדע להתמודד

 

[dify]

בתור "בת של.."

כי אני לא הורה ובטח לא לילד מבוגר...

אני לא חושבת שהורים צריכים לממן הגשמת חלום/יעוד.
זה נחמד מאד אם הורים יכולים לעזור כלכלית, אם הם רוצים בזה (ממש ממש לא חובתם, לתפיסתי, לעזור לילד בוגר).

מבחינתי עזרה של הורים לילד בוגר היא ביומיום- עזרה ראשונית בקניית דירה, עזרה בגידול הנכדים (בייביסיטר וכד'), אבל ממש להחזיק את הילד הבוגר עד שהוא יגשים חלום- לא! גם עזרה ביומיום מקלה על הילד הבוגר כדי שיוכל להקדיש זמן וכסף לדברים שחשובים לו.

למה לא?
כי אני חושבת שכל אדם צריך להיות עצמאי, עצמאות זה ערך בפני עצמו, אולי אפילו לפני הגשמה עצמית- הגשמה עצמית אפשר לעשות רק כשעצמאיים באמת ולא תלויים בהסכמת בעל הממון..
כי ההורים לא יהיו שם לעולם, ואין עצוב בעיני מאדם בן 40 שמצד אחד לא הגשים את החלום ומצד שני לא יודע להחזיק את עצמו ואז כשההורים הולכים לעולמם הוא פשוט נותר כמו ילד קטן שאין מי שמחזיק אותו.

ועוד סיבה,
אני חושבת שדווקא קושי דוחף לעשיה! כשיודעים שיש זמן מוגבל או שיש דד ליין או שצריך להתאמץ כדי להרוויח את הזמן הפנוי, אז מעריכים כל רגע וממצים ממנו את המקסימום.
בעוד שאם המצב הוא מובן מאליו, ואם לא נעשה מחר אז נעשה מחרתיים, מה זה משנה, הרי אמא ואבא ימשיכו לממן אותנו לעד, אז הרבה דברים פשוט מתמסמסים ונדחים ונדחים..

חלק מהחיים זה להתמודד גם עם מה שלא אוהבים, גם כשמדובר בהגשמת חלום.. ולעבוד למען הגשמת חלום זה לא פחות חשוב.




נ.ב. מכר שלי הפיק, הקליט והוציא דיסק. הגשים חלום. ממש על כל ההיבטים שכרורכים בזה, בהפקה מקצועית עם טובי הנגנים בארץ. ללא שקל תמיכה מההורים (אין להם), בעבודות סטודנטים שהוא עבד בהם כל השנים בחריצות רבה כדי להגשים את החלום שלו. תכלס, אני יכולה להגיד שאני מכירה הרבה אנשים שמדברים על חלומות ולא מגשימים אותם. הוא, למרות התנאים הכלכליים הלא נוחים, לא ויתר על פיפס אחד מהחלום והוציא אותו באופן מושלם כמו שחלם אותו, מה שמוכיח שמי שרוצה מוצא את הדרך, גם ללא הורים שירפדו אותו.

הצצה:
http://www.youtube.com/watch?v=Noyi--YO-QQ

http://www.youtube.com/watch?v=P-LEA9UkHrw

 

[תוהה באפילה]

עכשיו שאני קורא אצ תגובתך

אני מוצא ויתכן ולא הובנתי נכון

שאנ מדבר על הגשמת חלום לילד מתבגר אני מתכוון לילד שלומד בתיכון ועד סוף התיכון
אחרי זה יש צבא ואחרי הצבא עזרתי לילדים שלי בעזרה קלכלית בדברים חומריים בקניית אייפד סמרטפון
עוזר באחזקת הרכב דלק וביטוחים עליי כל השאר עליהם

לא התכוונתי שהורים יגשימו חלום לילד בן 25 וצפונה שיעבוד ירוויח בזיעת אפו ויגשים מה שהוא רוצה
אם הוא רוצה וההורים יכולים ורוצים זה אחלה

 

[dify]

התייחסתי לשם הפורום

ילדים בוגרים מבחינתי זה בני 20+ בניגוד למתבגרים שבה גילאי העשרה.

אני חושבת שבגיל ההתבגרות זה יותר מורכב וגם מאד משנה מהו החלום, האם ניתן להגשים אותו רק בגיל ההתבגרות.
למשל אם הילד חולם להיות ספורטאי אולימפי, אז אני באמת לא חושבת שאפשר לצפות מילד בן עשר לממן לבד שיעורים ברמה מקצועית, ולכן אם להורים יש את היכולת והרצון אז כן, לעזור במה שאפשר.

אבל אם החלום של הילד הוא להוציא דיסק או ללמוד ריקוד ברמה חובבנית (לא כזו שבסיום המסלול יש סיכוי ממשי לעבוד בתחום), אז אפשר להסתפק בלממן חוג יום בשבוע ולא יותר, ודיסק יכול לחכות שהילד יהיה בוגר ויממן את עצמו.. אגב בדיוק כמו שלא הייתי קונה לבן 17 רכב רק כי זה החלום שלו..
יש הרבה כאלו שבגיל ההתבגרות חולמים להיות רקדנים-דוגמנים-זמרים ושאר התחביבים שתכלס יש איפה לשלם עליהם אבל צריך המון התמדה-כישרון-יכולת-עבודה קשה כדי להצליח בהם, ורוב הילדים לא באמת נמצאים שם כדי להשקיע ברמה המקצועית אלא פשוט בקטע של הפנטזיה, שאם הם ילמדו שם ולא פה אז זה יתן להם סיכוי אמיתי |עלאק| ואז הם מסיימים את הצבא והולכים לחפש עבודה ומגלים שבדיוק כמו כולם אין שום ערך ל5 שנות פיתוח קול-ריקוד-בניית טיסנים שהם למדו.. זה לא באמת תחום שאפשר לעבוד בו על סמך לימודי תחביב בתיכון.. אשליה, זה הכל.

 

[תוהה באפילה]

אני רואה את הדברים אחרת

כל דבר שרוצים ולומדים אותו חייב להיות לו בסיס גם מגדל של 60 קומות בונים על יסודות ראשוניים
רק בצורה כזו אשר לדעת אם הילד אוהב ועו משקיע

כל הרקדנים הטובים והמקצוענים התחילו בגיל תיכון חטיבה ואפילו מתחת לכך והום הם מי שהם
אני יכול להגיד לך שיש היום אלפי בעלי מקצוע אקדמאים ובעלי מקצוע מומחים בתחומם שבתור ילדים איך אמרה המורה חסיה שעולמה צר כעולם נמלה

שיראשם לתיכון מקצועי לפחות יהיה לו מקצוע

מי שהתחביב בוער בדמו וההורים תמכו בהקמת תשתית טובה יתכן וימשיך יתכן ולא אבל זה חייב להתכיל מתי שהוא
הבעיה היום זה לא הילד אני ראיתי את החברים של בני ושל חברים אחרים
היום חשוב לקנות אייפון ואייפד ולהחליף מכונית כל שלוש שנים כי זה החליף וההוא החליף ולנסוע לחו"ל בתשלומים והמינוס מכביד
ואז העוד 350 שח לחוג של הילד זה עבר מעמסה

אתן לך דוגמה אחותי תמיד במינוס תמיד מבקשת ממני עזרה אני תמיד נותן ויאמר לזכותם הם מחזירים
יום אחד אני מתקשר והיא בוכה וצעקות עד לב שמים בבית חשבתי שהבית נחרב
גרים לא רחוק נסעתי לראות מה קרה
ובת אחוטי בוכה בדמעות גרון ניחר אבא עצבני אש ואחותי מכונסת בספה
ובכן מה קרה התגלע ויכוח על מחשב שהיא צריכה כילדה מתבגרת וגם להכין איתו עבודות לבית הספר

ואני שואל נו ומה הבעיה בשביל זה מלחמת עולם הילדה התבישה עלתה לחדר ואחותי אומרת לי אין לנו
אני במינוס נמאס לי מהלוואות והחזרים לכל העולם זה מלחמת קיום

אני כמו שאני אומר לה אם את ובעלך תפסיקטו לבזבז כסף על סיגריות זה יחסוך כ 75 שקל ליום ובחישוב חודשי
2250 אמרתי לה אם לא היית מזבזת כזו כמות של כסף שאת מרוויחה בזעת אפייך על סיחגריות ועל להרוס לך ולבעלך את הבריאות
היית יכולה כל חושיים להעמיד מחשב תותח ולמנואה יחסיםפ עכורים בבית

בחישוב שנתי זה רכב 27000 שח
האסימון ירד מהר הם החליטו להפסיק היא הצליחה הוא לא אחרי מאמצים גם הוא הפסיק

מה שאני רוצה לומר לפעמים לתת לילד חוג גם אם הוא לא יתמיד ולא יאייה רקדן בבולשויי הרוסי
עדיין הניסיון ההשלמה שלא הם חלק ניכר מעיצוב אופיו של הילד שיסיק מסכנות לחיים האמיתיים

 

[dify]

בעיני יש הבדל

בין משהו שהילד מאד מאד מאד רוצה ומשקיע בו באמת, אני מכירה ילדה שהתחילה לנגן על כלי בגיל צעיר והיום היא מופיעה עם התזמורות בכל העולם, אבל, היא לא הסתפקה בחוג במתנס השכונתי, היא התמקצעה בגיל מאד צעיר, היא השקיעה בזה המון שעות על בסיס יומיומי. לילדה כזו הייתי משקיעה, כן.

לעומת זאת, כדי להיות מורה לג'ז או טכנאי מחשבים, לא ממש צריך את החוגים במתנ"ס בגיל 10, זה מסוג הפינות שאפשר לסגור בקורס מקצועי של כמה חודשים בגיל 20+.
על כל ילד שכזה שהחוג באמת באמת קידם אותו בחיים למשהו ממשי, יש אלפי ילדים שהחוג שלהם שיטחי, לא רציני, לא יקדם אותם לשום כלום ותכלס אין גם להם שמץ של עניין ללכת אליו מלבד נטו כי כייף-כי לכולם יש חוג-כימחפשים איך להעביר את הזמן.

אני לא נגד חוגים,
אני גם לא נגד כייף.
אני בהחלט בעד לחיות לפי סדר עדיפויות וגם בעיני, אם לבחור בין לעשן לבין להשקיע במחשב לילדה, אז ברור מה הייתי בוחרת.

ועם זאת, אני ממש לא חושבת שצריך לרוץ להגשים לילד כל גחמה, אני מכירה אינספור ילדות שהפיקו "בוק" דוגמנות, שהיחיד שראה אותו אי פעם היה הצלם שצחק כל הדרך אל הבנק, אני מכירה ילדות וילדים שחושבים שברור שהיעוד שלהם זה להיות זמרים, מבלי שיהיה להם מושג שלהצליח בתחום זה לא שאבא-אמא יממנו לך תקליט אלא שתהיה מספיק כישרוני כדי שמישהו ירצה לקנות את התקליט שלך..
לכן אני חושבת שחלומות מהסוג הזה אדם צריך להגשים לעצמו, בכוחותיו הוא. אלא אם מדובר באמת במקרה יוצא דופן עם סיכוי ממשי, אני לא אחסום מילד להתקדם אם הוא ידחוף את עצמו או אם הוא יוכיח יכולות והשקעה ברמה רצינית באמת.

 

[יואלהב]

אני חושבת שהכל עניין של חינוך ומינון מתאים כי

מגיע רגע שבו ה"בוגר" שלנו צריך לקחת אחריות על החיים שלו ועל ההתנהלות שלו. השאלה היא עד כמה אנחנו כהורים, מוכנים ל"הקריב" את הנוחיות שלנו על מנת להגשים "פנטזיות" של הילדים. ואם איננו עשירים במיוחד, אז בפרוש הגשמת הפנטזיות של הילדים כרוכה בהקרבה אישית וכלכלית. אני חושבת שבגיל 25 אפשר בהחלט להגיד לילדים, תממנו עכשיו את עצמכם. אנחנו את שלנו עשינו. ד"ר פיל אומר אם אתה לא מציב גבולות לילד, ואתה מפנק אותו אז בעצם אתה לא עושה לו טובה אלא "משחית" אותו. ואני אכן מאמינה בזה....