למה כל כך קשה להפסיק לעשן סיגריות ?

[Berethor]

כן אמהות מעשנות זה דבר נוראי

מקווה בשבילך שבאמת לא תהי כזאת. אמהות מעשנות גם יכולות לגרום למומים מולדים לילדיהן בזמן ההיריון וגם מרעילות את ילדיהן אחרי זה.

 

[Berethor]

בכל הקשור לפגיע בילדים בזמן הריון

אני מאמין שהדבר תקף גם לגבי סמים ואלכוהול כמובן.

 

[Anna begins cc]

תראה, כמו עם כל דבר בחיים-

צריך למצוא איזון.

בתקופת ההריון הדבר הכי מזיק שההריונית יכולה לצרוך זה אלכוהול.
יותר מסמים קשים, יותר מהכל!
האלכוהול עובר ישר לעובר ויכול לגרום למומים ולנכויות רציניות.
שאר החומרים יכולים לגרום לתינוק להתמכרות,
ואמנם כשנולד תינוק מכור לקראק זה לא פשוט ולא קל להעביר אותו תהליך גמילה בגיל יום, אבל זה לא גורם לנזק גופני תמידי.

אז אמנם אני לא מתכננת לעשן במהלך ההריון, אבל אני דווקא דברתי על התקופה שאחרי. על האמהות עצמה.
אני רואה אמהות בגן המשחקים שמול הבית שלי, הילד במגלשה,
והם על ספסל מעשנות כמו קטר,
לפעמים, וזה הכי נורא, תוך כדי שהן מנענעות עגלת תינוק.
כזאת אמא, אני רוצה להאמין שלא אהיה.

(בסוף היום, אחרי מקלחות ואוכל, כשכולם ישנים, אם אעשן לי אחת במרפסת עם כוס קפה- לא סוף העולם. מוצאים איזון.)

 

[יחפהבפארק]

מסכימה איתך לגבי האיזון שבחיים

אין דבר כמעט בחיים שלא מצריך מידה מאוזנת. גם הדברים הבריאים ביותר חייבים להיות במידה מאוזנת.
לגבי הסיגריות שלך בעתיד כאימא, לא נותר לי אלא לאחל לך באמת ובתמים סיגריה אחת ליום אחרי השינה של הילדים

 

[Aronsona]

אנוצ'קה, Whats up?

מזמן לא ראיתי אותך.

 

[Anna begins cc]

הכל טוב, יקירי

למה מזמן?
אני מקפידה לבקר לפחות פעם אחת ביום (למרות שבימים בהם יש לי זמן אני מגיעה יותר..)
הימים האחרונים היו עמוסים לעייפה, אז מיעטתי במילים

מה שלומך? איך עבר השבוע?

 

[Aronsona]

לאט לאט, תודה

למרות יום העצמאות שבו סבאנו כמו בימי הרומאים.
הכל מוזר השבוע החל ממזג האוויר.

אבל מרגישים שבת ומי אני שאקטר.

 

[Berethor]

ההתמכרות הנפשית לזה יותר נוראית אפילו מהפיזית

זה דבר ידוע. מהפיזית אפשר לגמל, מהנפשית הרבה יותר קשה.

 

[נסחפת עם הגלים]

כי ניקוטין הוא הסם הכי ממכר בטבע

והכי קשה להיגמל ממנו. הוא מכה אפילו יותר גדולה מהירואין בגלל שהוא כל כך נגיש. הוא בכל מקום מה שהופך את ההתמכרות סופר קלה לתחזוק וגורם לך להרגשה שאתה יכול לנהל את החיים שלך כרגיל ביחד עם הסיגריה.

אני הפסקתי לאחרונה אחרי התקפי אסטמה קשים וחרחורים. הספקתי בהתחלה עם צ'מפיקס שעזרו אבל גרמו לי לסחרחורות ובחילות נוראיות. אז הפסקתי אחרי שבוע, את השלב הקשה עברתי ועכשיו אני לבד. קניתי סיגריה ללא ניקוטין בסופר פארם שנקראת "סיגריה ירוקה" סתם בשביל הקיבעון האוראלי ואני לועסת מסטיקים או אוכלת תפוח.

לא קל. אני גם עשיתי טעות שירדתי בהדרגה. אלן קאר בספר שלו אומר שכשיורדים בהדרגה הסיגריות הופכות יותר ויותר יקרות ערך בעינינו. צריך לעשן ולהפסיק במכה.

אני מנסה ללכת על פי התפיסה של אלן קאר. אם אני רואה אנשים מעשנים ואוטומטית חושבת "איזה כיף להם אוף" אני חושבת שבעצם לא כל כך כיף להם. בטח לא כיף להם לחרחר באמצע הלילה, ובטח לא כיף להם שעור הפנים שלהם נהיה אפור ובטח לא כיף להם לחיות עם דיסוננס קוגנטיבי ובהכחשה שהם מסרטנים את עצמם ובטח לא כיף להם הליחה ובטח לא כיף להם לצאת בגשם מבול לעשן בחוץ ובטח לא כיף להם להיות בהיסטריה אם נגמרה הקופסא והחנות סגורה ובטח בטח בטח לא יהיה כיף להם אם חלילה יום אחד הם יחלו במחלה קשה.

וגם שאני מנסה לומר לעצמי "רק סיגריה אחת נו" אז להבין שאין. אין סיגריה אחת. אם אני עכשיו מעשנת זה חיים שלמים. האם בשביל הדודא הזאת עכשיו שווה לי חיים שלמים של שיעבוד? ותנסה ממש לדמיין לך בראש איך מסיגריה אחת עכשיו אתה נופל עוד פעם לשנים על גבי שנים של עישון.

ותנסה להבין את "מלכודת הניקוטין" כך הוא קורא לה. זה לא שעישון גורם הנאה או מפיג שיעמום או מרגיע. התחושה של הדודא של הניקוטין דומה ללחץ, ואנחנו חווים אותה כל פעם שרמת הניקוטין בדם יורדת מה שקורה מהר מאוד, תוך שעה רמת הניקוטין כבר יורדת, אחר כך אנחנו מעשנים ורמת הניקוטין בדם שוב עולה ובגלל שאנחנו עושים את זה כל הזמן, בכל סיטואציה, אנחנו לומדים לקשר את הסיגריה כמשהו בעל ערך בכל מצב שבו אנחנו מרגישים "מצוקה". כשמשעמם לנו, כשעצבנים, שמדברים בטלפון, אחרי סקס, עם דרינק, עם קפה, אחרי אוכל, כשאנחנו בחרדה, כשאנחנו שמחים. תחשוב בהיגיון זה לא הגיוני שסיגריה תהיה טובה לכל המצבים האלה, זו סתירה.

אחרי שהוא מקלף את כל הקונספציות לגבי סיגריות הוא בעצם מעמיד אותך מול הדבר עצמו. אתה פשוט מכור לסם. בלי קישוטים. ולמזלך הגמילה מהסם הזה היא יחסית קלה, היא אפילו לא מעירה אותך בלילה בתקופת העישון שלך.

תקרא את הספר שלו. מומלץ.

 

[הדסהש1]

לדעתי מי שלא נגמל לא רוצה. בעלי שיבדל

לחיים ארוכים מעשן עשרות שנים.ניסה ולא הצליח.
ולצערי חלה ב סרטן (לא הריאות) והרופאה שלו
אמרה לנו.תנו לו את מה שמרגיע אותו. ראותיו נקיים.
אז מה אני אומר. לי מפריע מאוד אבל התרגלתי.אני
לא עשנתי מעולם.שנכדי באים הוא מעשן בחוץ.

 

[Berethor]

אם הוא לא מעשן ליד אחרים זה חצי נחמה

מקווה שגם לידך הוא לא מעשן.

 

[יחפהבפארק]

הכל נכון

אבל בסופו של דבר כל אחד בוחר את דרך הגמילה שהכי מתאימה לו. בכל מקרה זה קשה להיגמל וכבר לא משנה אם זה בשיטת אלן קאר או בשיטות אחרות שאני מכירה, כי קראתי המון ספרי פלא שעוזרים להפסיק לעשן.
אבל מניסיון למדתי שהדרך הטובה ביותר והקלה ביותר היא דרך שיתוף. להפסיק לעשן ולהתחיל לדבר על זה עם אנשים בסביבה תומכת. החברים לא תמיד תומכים ואם הם בעצמם מעשנים אז זאת בעיה. המשפחה בדרך כלל תומכת אבל אחרי כמה זמן היא מתרגלת לעניין ומקבלת אותך כמובן מאליו ומתעלמת מכך שאת/ה בגמילה.
לכן, קבוצות תמיכה אינטרנטיות הן מאוד חזקות וחשובות. אני לא עישנתי שנתיים וחצי בזכות קבוצה שכזאת. כל פעם היה מצטרף מישהו ותמיד יהיה מי שיקבל אותו ויעזור לו ויתמוך בו וייתן לו טיפים של מה לעשות ומה לא לעשות.
לי באופן אישי יש תומכת המתקשרת אליי אחת לשבועיים ומדברת איתי, מעודדת ותומכת ואף נותנת לי כל מיני טיפים לגמילה. לפעמים אני מוצאת עצמי מחכה לטלפון שלה

אני לא מעזה אפילו לקחת סיגריה רק מהבושה של איך אני אדבר איתה אחר כך בטלפון בכלל?
השבוע חלמתי שאני מעשנת באיזה מפגש חברים וכולי התמלאתי חרדה

ואכזבה מעצמי עד לרגע שחילחלה בי איזו תודעה שאוליי אני בכלל בחלום וכשהתעוררתי לא הייתה מאושרת ממני. זה סימן טוב. זה סימן שאני מתחילה להיפרד ממנה.

 

[בני הספל]

לי הכי קשה להפסיק עם סיגריות

לא התחלתי לעשן...

 

[יחפהבפארק]

חחחחחחחחחחח

זה מזכיר לי משהו שאמרתי לבן שלי לפני כמה שנים עוד בתקופה שהייתי מעשנת לא קטנה,
"מעולם לא קינאתי באף אדם, לא בעשירים, לא ביפים ומוצלחים, לא באלה המאושרים או מעושרים,
אלא אך ורק באלה שמעולם לא עישנו"
מי שלעולם לא עישן, לא יידע את מה שהמעשן עובר וחווה כל יום, כל שעה, לטוב ולרע.