לפרנס ילד שני:כמה/איזו עבודה הוספתן?? מתיש?..

[gezers]

לשמחתי

אמנם יש "מחיר" של לקום מוקדם, אבל עובדת רק 3 ימים בשבוע, ומאידך עד 13 אני בבית, אז גם מספיקה לנוח והבנות מקבלות ב- 15:30 אמא רעננה ופעילה ושמסוגלת גם לתת זמן איכות ולעשות דברים ביחד. לגבי מישהי שצריכה חדר.. אהממ נראה לי לא ממש קיים. אלא אם את במקרה שכנה של איזו מכללה או אוניברסיטה ובפוקס עלית על סטודנט/ית סמפטיים, אחרת זה צריך להיות אופר בתשלום, וכאלה קשה מאד למצוא ישראליות שאינן תובעניות ומפונקות, ועובדת זרה זה לא חוקי..

ומעל לכל, לי אישית זה לא התאים בגלל עניין הפרטיות, כי אין לי חדר נפרד נוסף..

 

[פרח333]

הרעיון היה למצוא מישהי

שלמשל גרה רחוק (אבל לא מספיק כדי לשכור דירה במרכז) ויש לה לימודים/עבודה שהיא צריכה לסיים מאוחר ולהתחיל מוקדם יחסית (נגיד 9) במרכז, ולא משתלם לה כל יום לסוע הביתה באוטובוסים. יש לי חדר נוסף, עם מקלחת ושירותים (ופרטיות) שאינם בשימוש. אני לא גרה בסמוך לאוניברסיטה/מכללה, אבל מרכז גבעתיים - הכל די במרחק אוטובוס אחד. חשבתי אז גם על חיילות, שמשרתות בבסיס פתוח, למשל, בקריה, וגרות נגיד בחדרה וצפונה, אולי שווה להן פעם-פעמיים בשבוע להישאר במרכז ולא לשרוף את כל היום בנסיעות. (וגם לקבל חדר קבוע, שאפשר להשאיר בו קצת דברים, ו"לשלם" בלהעיר ילד בבוקר להלביש ולקחת לגן...). בזמנו היתה בת של חברה שלי, שגרה באיזור יהוד, ואמנם היה לה רכב אבל עבדה בר"ג ופעמייים בשבוע סיימה אחרי 21 ולמחרת התחילה ב- 9. היה לה חבל על הדלק של הנסיעה הלוך חזור, שלא לדבר על הפקקים בבוקר, והיא היתה ישנה אצלי בימים האלו. זה היה יותר בקטע של "לארח בת של חברה", אבל היה לה מפתח, והייתי נעזרת בה בזה שהייתי ישנה מחוץ לבית (אבל מגיעה בשש וחצי להקים את הילד, אז לא חשבתי שזה נכון שמישהי אחרת תעיר אותו).

 

[Koru]

זה סידור מקובל אצל בני זוג

שהאישה קמה מוקדם לעבודה בזמן שהבעל אחראי על הפיזור לגנים.

 

[אופירה10]

תודה

ומאד מבינה את עניין ההנקה. מי כמוני, כל כולי פריקית-הנקה, להבין את השלמות והתשוקה להנקה ארוכת-טווח. עד היום אני מתגעגעת לזה.

 

[3מרגו]

גם אני,כייף לא נורמלי../images/Emo9.gif

 

[debka1]

מסר מעודד אני גם בהתלבטויות תודה

 

[יובלית37]

אופירה, את פשוט מרשימה!

 

[שלגיה73]

אני בדילמה דומה

למרות שביני לביני כבר החלטתי, עוד לפני ההריון הראשון, שיהיו שניים. השאלה היא רק שאלה של תזמון ולשאלתך- אין לי מושג אני במצב דומה, לפני כשנה פוטרתי, ועובדת עכשיו כפרילנס. אז מצד אחד זה מאוד נוח לעבוד מהבית, בלי הלחץ של פקקים ושעון, מצד שני גם המשכורת פחות טובה, וכמובן שאין לי התחייבות למה יהיה בעוד חודשיים-שלושה, כשהפרויקט הנוכחי יסתיים. קשה לוותר על הנוחות, אבל במאזן הכולל נראה לי קשה יותר לוותר על החלום לילד נוסף. אני רק מקווה שלא יהיו קטסטרופות, ושנצליח לחיות ברמה סבירה (אין לי בעיה לוותר על חו"ל או על רכב חדש, אבל גם ברמה הבסיסית החיים עם 2 ילדים עולים לא מעט)

 

[niritne]

../images/Emo13.gif) אכן דומה..

 

[אמאנחל]

קשה לי עם ההודעה שלך

חלק ממה שאת עושה מנוגד לערכיי, כמו לעבוד כלכך מעט כשההורים שלך מפרנסים אותך. אני מקווה שאת בודקת היטב שמצבם הכלכלי מעתה ועד סוף חייהם לא נפגע בצורה קשה מזה, שיש להם פנסיה מצוינת, ביטוחים מצוינים, וגם מספיק כסף כדי גם לצאת ולבלות, לנסוע לחו"ל וכל הפעילויות של פנסיונרים.

 

[niritne]

אז תתעודדי:

אכן יש להוריי את כל שציינת ! (כי אבא טייס ואמא...רומניה מחושבת). טבע עבודתי הוא מעט שעות, בהן מאמץ רב (וגמול בהתאם). כאמור שנה זו אינה מייצגת את רוב שנות עבודתי.

 

[אמאנחל]

או קיי, התעודדתי ../images/Emo13.gif

 

[niritne]

תודה

וכמובן לא התכוונתי להשוויץ שעד כה "לי יש", אלא לשתף במצב על פרטיו.

 

[nina L]

על מאין לאמהות לשנים. מצטרפת למנומסת

(למרות ההבדלים). השנים הראשונות היו הלם, קריסה מכל בחינה - פיסית, נפשית, כלכלית. גם מצד זה שלא יכולתי לעבוד כפי שעבדתי בעבר (חוסר שינה, מחלות ילדים, בוסית שנתנה לי מהלומה כי מצאה פתח לשחרר אותי מהעבודה בעת ההריון מאחר שלא רצתה עובדת אמא יחידנית, ובאופן כללי לא סברה שעלי להביא ילד/ים לעולם ללא אב-ככה! כשהגעתי לעו"ד היה מאוחר מדי. יש טווח זמן של שנה להגשת תביעה על אפלייה). אני לא נכנסת לרמת הכמה הפסדתי כלכלית- משמעותית מאד. חיינו גם בבית זעיר, ולא הצלחתי לזוז משם מכל הטעמים שציינתי. רק לאחרונה הצלחתי להתרומם, ואני עדיין בחרדה נוראית להתגלגל שוב אחורה (יש לי ביטוחי בריאות/ אבדן כושר וכו' ובכל זאת). ברגע שיכולתי לשוב לעבודה עבדתי ככל שיכולתי. לקח הרבה מאד זמן זמן עד שמצאתי שוב את מקומי, כמו פעם מזמן. הוספתי הרבה מאד שעות עבודה. למזלי עבודתי נעשית עד הצהריים/ אחרה"צ בעבודה - השאר הרבה עבודה בבית. ערב ערב, סופי שבוע שלמים, היום החופשי מיועד בחלקו הגדול לעבודה מהבית (היום

). לעתים, כמו אתמול, ערבים בעבודה - אז מגיעות בייבי סיטריות. אחרה"צ - בערב אני מודה שאני קורסת מעייפות. לא יודעת איך אחרות עושות את זה, אני מ מ ש עייפה מאחר הצהריים. בחג/ בשבת אני רק שואפת להתחפר לנוח, להרגיע את קצב החיים. רק עכשיו שיפרנו את איכות החיים

בבית. גם אני לא יוצאת לחופשות.

 

[nina L]

נ.ב. ואין לי

לא רכב, ובודאי שלא כל עזרה (למעט תקופות ייחודיות, אז העזרה עם הילדים. אפס עזרה כלכלית).

 

[niritne]

נינה

נשמע קשה ביותר. אני מאחלת המשך פורח והרבה הנאה מהילדים.

 

[s p r i n g1]

המצב שלך נשמע לא רע בכלל

כייף שיש לך עזרה, וכתבת בהמשך שמצבם של הורייך מבוסס והם עוזרים, זה מעולה, אד זה לא על חשבונם הם.ם יש הורים שיכולים לעזור אז למה לא, באמת כל עוד הם לא מוותרים על הצרכים שלהם. נראה לי שההוצאות בחישוב עתידי בהחלט עולות, אבל שנמע שאת בסדר מבחינה כלכלית, אישית אם הייתי במצב שלך ללא ספק הייתי הולכת על ילד שני, אישית אם הייתי יכולה מבחינת גיל וכסף היה למתוקית אח/אחות. ואם הייתי קופצת למים בגיל 35 אני כמעט מאה אחוז שהייתי רוצה שני ילדים. לא שרע לי עכשיו, אני מאושרת שיש לי את המתוקית. שיהיה

 

[niritne]

ספרינג, תודה על העידוד.

 

[tutik1]

לא אוהבת את הטרמינולוגיה 'פינוק'...

אלה החיים שלך ומה שיש בהם מבחינה כלכלית ומבחינת עזרה וכל זמן שנעשה ברצון על ידי כל הצדדים המעורבים - סבבה. אל תשווי את עצמך לאחרות... אני נמצאת במצב קצת דומה לשלך - למרות שאני (עדיין) לא מצליחה לפרנס את משפחתי באופן מלא - החלטתי ללדת עוד ילד, בידיעה שהורי יתמכו בי. להורי יש מספיק כסף לאיכות חיים טובה (מאד). אבל - אני לא אוהבת את המצב הזה והייתי מאד מעדיפה שלא היה כך מהרבה סיבות. ובכל זאת - ילד שני היה כה חשוב לי שזה עמד בראש סדר העדיפויות באופן מוצהר, וההורים, אחרי שהבינו שזה כך - תמכו ותומכים (וכבר סיפרתי כאן שזה כלל שלבים מאד קשים בדרך). אז אני מקבלת עזרה כספית, אבל דווקא מבחינת עזרה ביום יום לא הרבה בכלל, בעיקר בגלל שמצבם הבריאותי של הורי כבר לא מאפשר הרבה. עם זאת, כשילדתי את בלולה אימי עזרה המון אחרי הלידה ורחר כך כשהיו לי בעיות הגב הקשות. גם בעוד 3 שבועות כשיהיה לי (סוף סוף) אירוע קייטרינג שאני עושה - הם יקחו את הילדים אליהם, ועוד עזרות קטנות פה ושם. אבל היום יום עם השניים הוא בעיקרו עלי.. אבל - חשוב להדגיש ששני ילדים זה עולם לגמרי אחר מבחינת כל ההתנהלות. מעבר לכל עזרה זה הרבה יותר אינטנסיבי מהמון בחינות (ולו רק מהטעם שכשיש לך זמן פנוי את חושבת על ילד אחד שראוי ורצוי להיות איתו 'לבד' ולא רק עם שניהם ביחד.). הגמישות הרבה פחות קיימת, הניידות וההתארגנות, וכמות המטלות הופכת להיות הרבה יותר משמעותית. וזה רק הולך ומתגבר ככל שהילד השני גדל והופך לילד/ה 'מטעם עצמו' ולא 'רק' תינוק שיש לספק לו את צרכיו הראשוניים. ובנוסף, אצלינו לפחות אחרי שקוקי היה התינוק הכי נוח שאפשר לחשוב עליו, בלולה התגלתה מגיל צעיר מאד כבעלת דרישות גדולה והטיפול בה הרבה יותר אינטנסיבי מאשר בקוקי בגילאים האלה. בקיצור - למרות שקשה להפנים זאת לפני - השינוי הוא מ א ד גדול והחיים מאד משתנים. כמו תמיד אני מאמינה שזה תלוי אצל כל אחת בכמה זה 'בוער' לה בבטן...

 

[niritne]

תותיק

שמחה בשבילך על שזכית לעזרה רבה. זה משאב רציני בחיים כשלנו. גם אני לא אוהבת את המצב הנעזר. (מאידך נוח גם). אפילו פדיחות מרגישה לפעמים- לצאת מבית אימי עם שקיות (מזון תינוקות, מים מינרלים, מלפפונים ועוד)- זה כמו להישאר ילדה קטנה שלה, מה גם שיחסינו לא כאלה טובים-באמת. אך כמובן שנוח מאד ומוקירה את כל סוגי העזרה מצידה. (אבא שלי חי בנפרד, עם איזו מרשעת, עזרתו מעט שונה). לא משמח אותי לשמוע כמה שזה יהיה דורשני. אבל זו המציאות. בלולה נשמעת דעתנית כ"אחותה"