מה אתם הייתם עושים

[adif11]

מה אתם הייתם עושים

אם הבן החייל שלכם בן ה 19 היה מתקשר מת"א (אתם ירושלמים) בשבע בערב. מספר שהוא מתפתל מכאבי בטן נוראיים ,קיבל הפניה למיון תל השומר
ועל כן הוא נוסע בדחיפות למיון להבדק .
1. נכנסים לרכב ומגיעים מיד למיון ?
2. ממתינים בבית ונמצאים איתו בקשר טלפוני כדי לראות כיצד המצב מתפתח ?

וכשב 23:30 הוא מודיע לכם שמשאירים אותו בבית חולים כי על הבוקר עליו לעבור בדיקת גסטרו (ההיא עם הצינור שדוחפים לקיבה דרך הפה. לא זוכרת איך קוראים לה)
אם לא הגעתם אתם מגיעים אז ? למחרת בבוקר ?

אסביר מדוע אני שואלת בהמשך.

 

[katam]

טסה לבית חולים! מיד אחרי מסימת לדבר עם הילד

 

[Simply Be]

ברור !

 

[Simply Be]

לבדיקה קוראים גסטרוסקופיה

צריך הכנה לפני הבדיקה הזו.
מה השאלה בכלל ? לא ברורה התשובה ?

 

[יעל י]

נוסעת מיד.

 

[אחותו של שקספיר]

תלוי מי הצאצא, מהי הרגישות שלו

האם הוא מטבעו דרמה קווין?
האם מישהו נמצא איתו או הוא לבדו?
האם הוא מגיע מדי פעם לבית חולים למיון באופן שגרתי או שזה חריג או חריג ביותר?

הרציונל אומר שהייתי צריכה לחכות בבית מול טלפון לראות איך המצב מתפתח
אבל כמו שאני מכירה את עצמי- עם נעלי בית ולמכונית.

סיפור שהיה לנו, הבת לפני כמה שנים התקשרה מתוך רכב הפוך,כשהיא נפגעת תאונת דרכים
המיקום של התאונה בערך 30 דקות מהבית
כמו שאני עם טרנינג ונעלי בית (היה חורף ורטוב, ולכן אני זוכרת את נעלי הבית הרטובות) התנעתי את המכונית ונסעתי אליה.
כמובן שנתקעתי בדרך בפקק תנועה נוראי כי "הייתה תאונה במסלול זה" (שלה!!!)
ועד שהגעתי למקום התאונה כבר מזמן פונתה באמבולנס לבית החולים
כך שלו הייתי נשארת בבית בוודאי שהייתי נוהגת יותר חכם ובשיקול דעת
אבל יש מצבים שאיפה אני ואיפה שיקול דעת?
נוסעת
ומייד.

(הרבה הרבה לפני הבוקר שאחרי)

 

[Simply Be]

מה הקשר לדרמה קווין ?

במשפחה תומכת שמישהו מגיע לבית חולים בצורה לא מתוכננת ,
מישהו מגיע להיות איתו ככה זה לפחות בסולם ערכים שלי,
גם את בעלי לא השארתי לבד במיון ,
למרות שבחושים שלי הייתי בטוחה שזה לא משהו רציני (וצדקתי),
עדיין הייתי שם.

 

[adif11]

הוא ממש לא דראמה קווין. בקושי קיטר

 

[אחותו של שקספיר]

כתבתי כדוגמה

שצריך להתייחס לכל מקרה לגופו

מה הבעיה, התדירות, המיקום , אישיות הנער, וכל היתר.

ובאותה נשימה כתבתי גם שלא הייתי מחכה שנייה וטסה לבית חולים.

אבל כנראה שיש גם הורים אחרים,עם דפוסי חשיבה והורות אחרים משלי--- ואולי אני זו שממהרת להגיע לבית החולים?

(בלי קשר לסיפור של החייל שהוצג כאן )

 

[katam]

יותר מיזה הורי הם אנשים מבוגרים וחולים

אם אחד מהם הולך למיון אני הולכת למרות שההורה השני נמצא שם איתו.

 

[adif11]

ועכשיו ההסבר למה שאלתי....

בן דודי גר בירושליים, בנו בן ה 19 הוצב לפני כחודשיים בתה"ש וגר בת"א ומאז מתארח אצלנו מפעם לפעם או נעזר בנו כשצריך.
ביום א' בא אלינו כדי שאעזור לו מצוא דירה עם שותפים בר"ג. תוך כדי שיטוטים לראות דירות הוא נתקף כאבי בטן נוראיים.
ההמשך של הסיפור, אני מניחה , ברור.
הייתי עם הבחור עד 12 בלילה במיון תה"ש. ההורים שלו לא חשבו לדקה שכדאי להגיע. גם לא כשהשאירו אותו בלילה שם.
הם לא הגיעו גם למחרת.
למחרת ב13:00 , אחרי שהגיעו כל תוצאות הבדיקות, הודיעו לו שמשחררים אותו אבל עליו לחכות שיגיע הרופא התורן לשחרר. הוא המתין והמתין ואף אחד לא בא.
ב 18:30 הגעתי לבית החולים ומצאתי רופא שישחרר אותו. עברתי איתו ברם 2 ,לקחתי אותו אלינו כדי שיתקלח, יאכל וינוח והעלתי אותו על אוטובוס הביתה.
ההורים שלו אפילו לא התקשרו אלי.

פשוט הייתי חייבת לבדוק אם רק לי זה נראה קצת מוזר או שיש עוד מי שחושב ככה.

 

[Simply Be]

התנהגת כמו אמא שלו לגמרי

איך הוא הרגיש עם זה שההורים שלו לא באו ?
בוודאי שבם היו צריכים להיות שם שהבן שלהם עובר גסטרוסקופיה זו לא שאלה בכלל,
נכון שזו בדיקה שעושים אותה המון אבל עדיין יש סיכון מסויים,
חוץ מזה די מטושטשים אחרי שיוצאים מהבדיקה ,
את מי הוא ראה שהוא יצא מהבדיקה ? אותך ?
אחרי כל זה הוא עוד נסע באוטובוס לבד ? הכל בסדר איתם ?
מה מנע מהם להגיע ? אם לא שניהם אז לפחות אחד מהם.

 

[adif11]

לא היתה ברירה. היא לא היתה שם כדי

להתנהג כמו אמא בעצמה

. הוא כל הזמן אמר שזה בסדר שהם לא באים ושהוא יכול להסתדר לבד וגם הציע לי ללכת הביתה מספר פעמים.
לא יודעת מה באמת הוא הרגיש
הם לא הגיעו כי הוא גדול ויכול להסתדר לבד.

 

[Simply Be]

הלב שלי נצבט

שהוא אמר לך את זה.
בקיצור הנוחות שלהם הייתה ערך בעדיפות עליונה,
שהם יהיו זקנים בבית אבות שיגיד להם שאין צורך שהוא יבוא
הרי הבית אבות דואג להם.

 

[Simply Be]

שאלה

יש להם רכב ?

 

[adif11]

כן

 

[katam]

נורא שהם לא באו

 

[יעלעל]

יש עוד מישהו

יש עוד מישהו שחושב שזה מוזר אבל באמת שיש כל מני אנשים.
לפני כמה שנים, חבר של הבן שבר רגל במהלך משחק כדורגל. אני חושבת שהם היו בני 15. כלומר, לא ילד. האבא לקח אותו לבית חולים, צילמו אותו, ואישפזו בשביל שנפיחות תרד או משהו כזה, לפני שיגבסו. האבא בדק שהילד מסודר באשפוז ונסע הביתה "כי הוא צריך לעבוד למחרת". לי ולאיש שלי זה היה נראה מוזר נורא, אין מצב שהבן שלי היה נשאר גם בגיל כזה לבד, בלי יכולת לרדת מהמיטה לבד, סתם כך. אין מצב. נכון, בגיל 15 זה כבר "מותר" אבל ככה אנחנו.
לכן הסיפור שלך נראה לי מאוד מוזר. לא רואה את עצמי משאירה את הילד שלי בתל השומר בלי לקפוץ לראות אותו וגם אם נניח שהייתי מדברת איתך (במקרה הזה, היית לידו) והיית אומרת לי שהוא בסדר וכו', למחרת בבוקר, הייתי מתייצבת עם השמש.

 

[אמא של דפנה]

בגיל 14 הבת שלי חטפה אפנדיציט

באותו בוקר הייתי חייבת לנסוע לעבודה (בסך הכל 3 שעות). בעלי אמר שיקח אותה.
איך ששמעתי את זה וידעתי שהוא ובית חולים זה לא הולך ביחד ביטלתי עבודה. אספתי את שניהם מקופת חולים.
שחררנו אותו לעבודה ואח"כ להיות עם השתיים האחרות.

ואני והיא נסענו לבית חולים.
כעבור 18 שעות מרגע הגעינו לבית החולים הילדה נותחה. לא לפני צרחות וצעקות שלי שעוד רגע אין לי ילדה
ולמה הם לא מבינים שזה שניה לפני התפוצצות. ה ם היו בשלהם.
אם לא הטכנאית שצילמה את מה שראתה וגם כתבה שזה שניה לפני התפוצצות לא היו מנתחים בכלל.

בקיצור בשעה 2 בלילה הילדה היתה אחרי ניתוח ובהתאוששות. משם עלינו למחלקה.
משם הייתי 5 ימים צמודים אליה הכי צמוד שיש. לא ידעתי בכלל שיש לי בית ועוד ילדים וגם בעל.
אמא שלי הגיעה לשהות איתנו אחרי יומיים ורצתה לשחרר אותי ואני שחררתי אותה לבית שלי להיות עם הנכדות
האחרות ונשארתי.

עד היום אנחנו צמודות צמודות אני והחיילת. אני הראשונה ששומעת הכל הכל הכל.
לכן הסיפור הזה גם אם אותו ילד עצמאי ביותר הכי מוזר שיש.

בכלל מוזר לי הורים שמתנערים מאחריות ברגעים כאלה ולא מגיעים.
ולא משנה איזה עיסוק דחוף יש להם.

 

[adif11]