אקס אדיש וקטנוני
אני לא יודעת איפה טעיתי. אני רואה אבות גרושים שמשקיעים בילדים שלהם.אני לא מבינה למה זכיתי לאקס מתנקם, קטנוני, קמצן ואדיש שכזה.בהחלט מבינה מה כוונתך שאין עם מי לדבר. הוא מתעלם ממני כאילו אינני קיימת. אפילו לא עונה לי אם הילדה אכלה או לא. גם כשהיתה בתמונה עו"ס היא אמרה שאם הוא בוחר שלא לשתף פעולה - היא לא יכולה לגרום לו. והרי זו בעצם אשמתי, שלא ויתרתי על הכל ועכשיו הוא כועס ולתמיד. אני לא בטוחה שהוא כועס - הוא פשוט אדיש. ברור שהוא היה מעדיף שהייתי מתה ואולי אם גם הילדה היתה נעלמת - לא היה לו רע - פחות מזונות לשלם. לפעמים, הוא מתנהג אליה כאילו היא עול על צווארו. והרי כסף הוא הדבר הכי חשוב לו עכשיו. מכתבים ששלחתי לו לגבי החשיבות של ההתמדה או שיעמוד בהבטחתיו לה - לא נענו ואף ההיפך. אני יודעת שזה נשמע נורא. הבעיה שאני באמת מאמינה שזה נכון. אני לא חושבת שיש לו אהבה או דאגה של הורה. אני חושבת שהוא רדוד ושטחי ויכול להעלם מחר אם תהיה לו סיבה, מבלי להביט לאחור. שנים אני סובלת את היחס, מגיע מתי שהוא רוצה, מחזיר מתי שהוא רוצה, מעלים חפצים, לא לוקח לחוגים, לא נותן תרופות, לא מטפל בה כשהיא חולה, עוזב אותה לבד בחוגים או בחדר הכושר, דוחף אותה כשהיא מציקה לו ורוצה תשומת לב, משקר לה ובנוכחותה, שוכח להאכיל אותה, לא עונה לשיחותיה, נעלם לה, מכריח אותה לשתוק, אין לה חפצים אצלו (פרט לאלה שהעלים), אין לה מקום משלה או אפילו חלק ממגירה, אין צעצועים או ספרים, הוא לא יקח אותה לבילויים ובטח שלא למספר ימי חופשה בחג והרשימה עוד ארוכה ארוכה. אני יכולה להציע לך מה שההגיון כבר הציע לך - לא לקחת ללב, לא להתרגש, להתרגל. אבל, אני לא חושבת שאפשר להתרגל ליחס הפוגעני והדחייה שילדתי חווה בכל פעם מחדש. כואב לי לראות אותה דחויה על ידו וכמה מעט היא חשובה לו, בעוד שהיא אוהבת אותה אהבה ללא תנאים וכמה שהוא מגיע פחות - היא מתגעגעת יותר. שנים, אני שומעת מאנשים שכבר הייתי אמורה להתרגל ליחס הזה. שצריך ללכת לקראתו ולשלוח אותה עם מזון, בגדים, כסף ומתנות לימי ההולדת. שאני צריכה לצייד את דירתו בכל מה שחסר לה. לתזכר אותו לא בא בחשבון - הוא לא עונה. כך, שאין לי דרך להבטיח שהוא שולח אותה לגן בבגדים נקיים או דאג שתתרחץ או תצחצח שיניים או שהיא הלכה לישון שבעה. ומה יהיה בביה"ס - הוא יעשה איתה שיעורים, הוא יזכור להחזיר את המחברות והספרים, היא תלך לשיון מוקדם, אולי אפילו ידאג שתתרחץ? האם הוא ישיב אותה בזמן שיאפשר לי להכין איתה שיעורים ולסדר תיק למחרת, לרחוץ ולהאכיל... מתי אני אספיק את כל זה במקומו ובגללו כשהיתה עייפה ורוצה רק לישון? כמה זה יפגע בה? כמה זה יעשה אותה שונה מהשאר? פעמים רבות חשבתי שיהיה לי שקט נפשי רב יותר אם הוא יעלם ולא יגיע לקחת אותה כלל. נכון, היא תבכה ותתגעגע, אבל בסוף יהיה שקט נפשי - בעיקר לי. פעמים רבות חשבתי לא להיות בבית אם הוא מאחר מעל שעה להחזיר אותה או לא לתת לו אותה לסוף השבוע באם לא הגיע בזמן - אבל, היא כבר מבינה ושואלת מתי אבא בא ולמה עדיין לא הגיע ואיך היא תגיע הביתה ואמא לא תהיה - האם יתכן שגם אמה תדחה אותה על מנת לחנך את אביה?. אבל, בסוף השבוע העוקב כשהוא שוב מבריז - אני כבר לא יכולה לראות אותה כואבת ומתגעגעת ושולחת לו הודעות תחינה שיועיל בטובו ויבוא לקחת אותה ולא משנה מתי. אני בהחלט לא מבינה כיצד ניתן לוותר עליה בשביל עוד פגישה מזדמנת? חשיבותה כל כך קטנה בעיניו? החופש שלו והאנוכיות שלו כל כך גדולים? כיצד בחרתי לבתי אב כה דפוק לבתי. ולכל חייה. אני נפטרתי ממנו והיא משלמת את המחיר כל החיים. האם היא תדבק לגברים כאלה בשביל לקבל את שחסר לה ממנו. האם לעולם נשלם, אני והיא, על הבחירה המוטעית ההיא? איך עשיתי אותו לאבא - הכיצד? כמה עיוורת הייתי? הלוואי והיו לי תשובות עבורך. קחי נשימה ארוכה - זה לא עומד להסתיים כל כך מהר. כל מה שניתן לעשות הוא להבין שזהו אופיו המוגבל והוא לא יכול אחרת או יותר מזה (לפחות, לא כעת) וזו הסיבה שאתם לא יחד ולפחות את לא צריכה לעשות עבורו הכל ולטפל גם בו. להבין שהילדים יגדלו ויבינו... וחבל. שניתן לשקר לילדים בניסיונות לחפות על אביהם רק עד רמה מסויימת ואולי עדיף שלא יחטפו שוק גדול מדי לכשיגדלו. מאחלת לך שהוא יתעשת מתישהו... או שהעו"ס תכריח אותו ללכת לייעוץ הורי. בהצלחה.