../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo41.gif../images/Emo207.gif על קריאה בהמשכים
גם אנחנו קוראים בהמשכים. החומד בן רבע לשבע, קורא מצטיין בעצמו. הולך בד"כ לישון עם ספר (או עיתון מסע צעיר), ואנחנו מחלצים את הספר מתחתיו ומכבים את נורת הקריאה
אבל כמובן, נהנה מאוד מסיפור לפני השינה. הגומד בן העשרה לשלוש, מצטרף אף הוא. קנינו עשרה ספרים ב-100 ש"ח במצבע בצומת ספרים, ואנחנו קוראים מתוכם מה שנראה לנו מתאים. קראנו את נרניה - והיה נהדר, ומתח והרפתקני. עברנו ל"לובנגולו". החומד מאוד אוהב, ומזכיר לי מדי ערב. הוא נהנה מהשפה העשירה והמוזרה לאוזנו ומפענח מילים ודורש להבין, ואין לי ספק שזו חוויה נעימה ואוריינית עבורו. אבל אני... אני לא אוהבת את הספר הזה
והבנתי את זה רק כשהיה מאוחר מדי. ראשית, יש בו תיאורים אלימים, וכיוון שהחומד קורא שוטף אני לא יכולה לצנזר, כי אני תחת עינו הפקוחה. שנית, הוא ארכאי מאוד בתפיסות העולם שלו. וזה לא רק שהוא לא פוליטיקלי קורקט. זה ממש קשה לי לקרוא את המילה "כושים" (אף כי אני מטעימה אותה במלרע, כי זה נשמע לי יותר טוב ויותר דומה לתיאור של אנשים שהם "מארץ כוש"). אני לא יכולה לסבול את תיאורי העבדות. קשה לי עם זווית הראייה האתנוצנטרית. אני מתעצבת על הציד ועל המנהג הרומס בערכי טבע. בהתחלה, ניסיתי להתעכב על מה שמפריע לי, ולמנף את זה לשיחה. אבל החומד, רק מתעצבן. הוא רוצה שאקרא לו את הסיפור בשטף (ולכל היותר רוצה ביאורים למילים הקשות, ולא פרשנות בת זמננו). בקיצור - מבחינתי זה פחות מוצלח. עכשיו אני קוראת רק כדי לסיים, והשיעור מבחינתי - הוא לקראו לפני הקריאה המשותפת ולראות שמתאים לי. (הבא בתור: "המסע המופלא של נילס ואווזי הבר", ואחריו עוד מחכים לנו על המדף "35 במאי", אמיל והבלשים" ו"צ'רלי בממלכת השוקולדה").